מצפה אריה תנינא חלק א קה

נקט תחומין אלא כלומר הוצאה ע"ש ולמ"ד דאהוצאה לא איפקוד הא הוצאה לא נדחה קודם הדיבור ומש"ת לא ידעו אי פסח דוחה לאיסור הוצאה אחרי שנאסר רק אחר הדיבור ואין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור וכמו דאיתא בירושלמי הנ"ל: אחר כמה שנים שנדפס ספרי מצפה ארי' זכיתי לקנות ספר אור זרוע הגדול והאיר השי"ת את עיני בהלכות פסחים סי' רל"ג שהקשה הקושי' של המהרי"ט מש"ס דיבמות אגמרא דירושלמי הנ"ל וכתב בזה הלשון והייתי מתרץ לעצמי כפי סברת הירושלמי דה"ק ממילה ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור פירוש כיון שגם הם גם שבת נאמרה קודם מתן תורה לכך דוחין זא"ז אבל עשה ול"ת שנאמרו לאחר מ"ת מנ"ל דדחי עיי"ש ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה: אבל אי קשיא הא קשיא לי הא דפריך הש"ס ביבמות דף ו' ע"א אמה דמשני לא לאו דמחמר אלא הא דקיי"ל אתי עשה ודחי ל"ת ליגמר מהכא דלא לידחי ואי נימא דהוצאה לא הי' קודם מ"ת א"כ לאו דמחמר נמי לא הי' קודם הדיבור דמחמר לא הוה רק איסור הוצאה וכיבוד אב ואם נצטוו במרה כדאית' בש"ס סנהדרין פרק ד' מיתות וכן כתב המהרש"א בתוס' ד"ה מטעמ' א"כ יש לומר דלעולם בעלמא עשה דוחה ל"ת והא דלא דחי כיבוד אב ללאו דמחמר משום דעשה דקודם הדיבור אינו דוחה ל"ת שלאחר הדיבור וצ"ע: סי' סז דרוש לשבת שובה מה שדרשתי בבהכ"נ הגדולה דחו"ל בשנת תרס"ט: ביומא דף פ"ה ע"א איתא וכבר הי' ר' ישמעאל כו' נשאלה שאלה זו בפניהם מניין לפקו"נ שדוחה את השבת נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כ"ב) ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא ושפיכת דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן להצילו בנפשו ק"ו לפק"נ שדוחה את השבת כו' ולהלן איתא שמואל אמר אמר קרא וחי בהם ולא שימות בהם אמר רבא דכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא דאי מדר' ישמעאל דלמא כדרבא דאמר רבא מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואמר אי קאי לאפאי קטלינא ליה כו' והבא להרגך השכם להרגו ואשכחן ודאי ספק מנ"ל כו' ע"ש. ובעת לימודי הקשיתי הא ר' ישמעאל קאמר בהדיא דספק בא על ממון ספק בא על נפשות ואיך אמר רבא דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והוה ודאי אטו רבא בא לפלוגי על ר' ישמעאל פשיטא דלא יתכן כלל למימר הכי: ונראה לי דיש לומר עפ"י מה שכתב הר"ן ז"ל בחידושיו בסנהדרין ע"ב ע"א על הא דאמר רבא התם חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו כו' ואי קאי לאפאי קטלינא ליה כו' וז"ל ודאי אין כל הגנבים באין על עסקי נפשות ואי קאי בעה"ב באפיה ושקיל ממוני' מיד גנב לא קטל ליה דאי לא יכיל גנב למיגנב ליזיל לנפשיה אלא בעה"ב הוא העומד כנגדו ע"מ להרוג אם לא יניח לו ליטול את הכלים מיד שאע"פ שאינו בדין להרגו על כך חזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו והגנב שהוא יודע זה כשהוא עומד כנגדו על עסקי נפשות הוא עומד והוא שהתחיל במריבה ובא במחתרת עשאו הכתוב רודף ואמר שאין לו דמים עכ"ל נמצא אנו למדין מדבריו שגם אם הגנב בא על עסקי ממון אפשר שיבוא לידי עסקי נפשות אם יראה שהבעה"ב עומד כנגדו להרגו מעתה שפיר י"ל דרבא הוא דמפרש הכי לדברי ר' ישמעאל דהא דקאמר ספק בא על עסקי ממון ספק בא על עסקי נפשות אין הכונה דהוה ספק השקול אלא הכי פירושא ספק בא על על עסקי נפשות ואז ודאי נחשב רוצח ספק בא על עסקי ממון וכשבא על עסקי ממון ג"כ יש צד שאפשר שיבא לידי עסקי נפשות אם יעמוד בעה"ב נגדו וא"כ איכא תרי צדדים לעסקי נפשות ולא מיחשיב ספק השקול אלא ר' ישמעאל קרי ליה ספק מחמת דכשבא על עסקי ממון אפשר שלא יבוא לידי עסקי נפשות ורבא מפרש ליה למלתא דמר' ישמעאל לא שמעינן דפקו"נ דוחה את השבת אלא דומיא דמחתרת דיותר קרוב לודאי אבל אכתי לא שמעינן בגונא דהוה ספק השקול אם פקו"נ דוחה את השבת: והנה לעיל בסי' ל"ז כתבתי להעיר ממה דאיתא בשו"ע א"ח סי' שכ"ט סעיף ז' במחבר יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו בא על עסקי ממון מחללין שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבת ממונו יהרגנו והוה עסקי נפשות וכתב ע"ז המג"א מיהו צ"ע דיתנו ליקח הממון ולא יחלל השבת. ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחד מהם ויהרג לכן מחללין אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת ע"כ. ונראה מדבריו דבאדם יחיד לא מקרי סכנת נפשות. ולכאורה לפמ"ש הר"ן ז"ל הא דרבא מיירי באדם יחיד ומ"מ התירה התורה להרוג את הגנב מחמת הך טעמא דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואפילו בשבת כמו דאיתא בהדיא בש"ס בסנהדרין דף ע"ב אין לו דמים בין בחול בין בשבת אולם להנ"ל י"ל דהתם גבי מחתרת איכא נמי ספק דלמא בא על עסקי נפשות ומצרפינין הך סברא דאין אדם מעמיד כו' להספק דבא על עסקי נפשות למיחשב כעין ודאי אבל אהא לחודא להתיר כשבא בהדיא על עסקי ממון לא סמכינן לחלל שבת והנה בחידושיו של הר"ן ז"ל מצאנו מרגניתא טבא לישב דברי רש"י ז"ל אשר נתקשו עליו רבותינו בעלי התוס' ז"ל שם ד"ה כאן באב על הבן שכתבו וז"ל ברייתא דאם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו הא סתמא אל תהרגנהו ובשמעתא קמייתא דפסחים דף ב' דדרשינן לאור יקום רוצח אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי רוצח הוא וניתן להצילו בנפשו ופירש שם בקונטרס כגון בן על האב או כל אדם ולא יתכן כדאמרינן הכא דהני אפילו בסתמא רוצח הוא כו' אלא התם י"ל כולה באב על הבן כו' ע"ש ועיין בתוס' פסחים שם ד"ה אי פשיטא כו' שכתבו ג"כ בשם ר"י וריב"א דמיירי באב על הבן ע"ש ובאמת דברי רש"י דפסחים סותרים לדברי רש"י בסנהדרין שכתב בהדיא דבן על האב הרגהו מספק אבל להר"ן ז"ל שפיר יש ליישב דמה דמשני הש"ס בסנהדרין כאן באב על הבן כאן בבן על האב זהו משום דהש"ס שקיל וטרי הני תרתי ברייתות מקמיה דאתי רבא והוי סברי דר' ישמעאל סבר דכשבא על עסקי ממון ליכא סכנת נפשות וא"כ הוה רק ספק השקול ומ"מ התירה התורה להרוג את הגנב להכי בבן על האב נמי רשאי כל אדם להורגו אבל הש"ס דפסחים שהמסדר הש"ס היה בתר רבא דחידש לומר דגם כשבא על עסקי ממון נמי יש חשש סכנת נפשות אם יעמוד בעה"ב נגד הגנב להורגו א"כ חשיב כעין ודאי אבל בספק השקול לא התירה התורה דמו של הגנב א"כ בבן על האב מסתמא ג"כ לא התירה התורה להרוג את הבן דתו לא הוה רק ספק השקול אולי בא על עסקי נפשות אבל כשבא הבן על עסקי ממון ליכא חשש סכנת נפשות שהרי האב לא יעמוד נגדו להרגו דאב מרחם על בנו ול"ש לומר חזקה דרבא והוה רק ספק השקול דלא התירה התורה דמו של הגנב ומשו"ה בעינן שיהא הדבר ברור כשמש דהבן בא על עסקי נפשות והא דכתב רש"י וכן כל אדם הכונה אלו דמרחמי' ליה דדמי לאב על הבן כמו דאיתא בסנהדרין שם אמר רב