מצפה אריה תנינא חלק א קד

ט"ו ט"ו מחג המצות עיי"ש והקשו שם בתוס' דא"כ למה לן היקשא דכל שישנו דנשים חייבות במצה תיפוק לי' דבלא"ה נשים חייבות במצה דאל"כ האזרח למה לי ותרצו דסד"א דהאזרח אתי לרבות דנשים חייבות בסוכה דבלא קרא הוה אמינא דפטורות אבל השתא דאיכא קרא גבי מצה ע"כ האזרח אתי למיפטר נשים מסוכה עיי"ש ומעתה לפי"ז שפיר ניחא קושייתו דאי לא הוה כתיב קרא בהדי' גבי מצה לא הוה מצינו למימר דלהכי איצטרך האזרח למיפטר נשים מסוכה כי היכי דלא ניליף ממצה בג"ש דט"ו ט"ו דג"ש ליכא למילף אלא מלתא דכתיב גבי בהדי' אבל מלתא דלא כתיב גבי בהדי' ליכא למילף בג"ש כמו דאמרינן בסנהדרין דף פ"ד ע"א מי כתיב בגופא מכללא הוא דקאתי וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בג"ש עיי"ש א"כ ה"ה הכא גבי מצה אי לא הוה כתיב קרא בהדי' דנשים חייבות במצה אלא דהוה ילפינן מדאיצטרך קרא גבי שופר דמכשירי' דוחין את השבת ש"מ דנשים חייבות במצה לא הוה מצינו למילף בג"ש דט"ו ט"ו דנשים חייבות בסוכה וקרא דהאזרח הוא מיותר אלא הוה אמרינן דהאזרח אתי לרבות דנשים חייבות בסוכה ומשו"ה איצטריך קרא דכל מחמצת דנשים חייבות במצה ודו"ק: אך לכאורה אכתי יש להקשות לא ליכתב רחמנא האזרח גבי סוכה ולא ליכתב ג"כ קרא דכל מחמצת והוי שמעינן דנשים ישנן במצה מהא דשופר כקושית מעלתו וגם נשים הוי פטורין מסוכה משום דלא הוה מצינו למילף בג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות כיון דלא כתיב בגופה אלא הוה דבר הנלמד מכללא וכמו שכתבתי. אך באמת גם זה ניחא דהא התוס' בפסחים הקשו גם בלא קרא דכל מחמצת אמאי לא נימא לחומר' מקשינן וכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ותרצו דהוי יותר לדרוש לקולא מחמת ג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות כמו שהבאתי למעלה א"כ כל זה אינו אלא לפי האמת דכתיב בקרא האזרח אבל אי לא הוה כתיב האזרח לא הוי מצינו למילף דנשים פטורות ממצה בג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות כיון דבסוכה לא שמעינן אלא הוי דרשינן הקישא דכל שישנו לחומר' וא"כ חשיב כמו דכתיב אצל מצה בגופיה ושוב הוה ילפינן בג"ש דט"ו ט"ו דנשים נמי חייבות בסוכה ומשו"ה איצטריך קרא דהאזרח וממילא איצטריך נמי לכל מחמצת ודו"ק היטב בכל זה: סימן סה להרב המאה"ג כו' מו"ה דוד נ"י רב בבוקארעסט. הקשה כ"ת בעירובין דף מ"ז גבי הא דנפל דופנה לא יעמיד אדם וכלים כו' ובסוכה של מצוה מיירי כמבואר התם והש"ס מוקי לה כר' אליעזר דס"ל גבי פקק החלון דאין פוקקין בו וע"ז הקשה הא ר"א ס"ל בשבת דף קל"א דסוכה וכל מכשירי' דוחין את השבת א"כ אמאי לא יעמיד ואין לומר דאית לי' סוכה אחרת דהא ר"א ס"ל דאין יוצאין מסוכה לסוכה זהו תוכן קושיתו: הנה לדעתי לאו קושי' היא דאע"ג דהאי תנא דבריית' ס"ל כר"א בחדא שאסור לעשות או להוסיף אהל עראי בשבת מ"מ לא ס"ל כר"א דסוכה דוחה את השבת. וגם מצידה תברא דלפי מה שסבר כ"ת דהך בריית' ר"א תנא לה דס"ל דאין יוצאין מסוכה לסוכה א"כ איך קתני נפל דופנה לא יעמיד אדם וכלים כו' הא התוס' בסוכה כ"ז מפרשי הא דאמרינן התם ושוין שאם נפל חוזר ובונה אותה היינו דוקא באותן עצים והביאו הגרסא בגמ' קמ"ל כיון דבדידי' קא עביד לית לן בה ובעצים אחרים פסול לר"א דהוי כמו סוכה אחרת ע"ש א"כ איך קתני לא יעמיד אדם וכלים הא בלא"ה פסול דהו"ל סוכה אחרת ואין יוצאין מסוכה לסוכה אלא עכצ"ל דבזה לא ס"ל להאי תנא כר"א ועוד מוכח דהאי תנא לאו ר"א הוא דהא אמרינן בסוכה שם דהא דיצא ר"א מסוכה לאו משום שהפליגן בדברים אלא שלא אמר דבר שלא שמע מרבו מעולם ופריך ותפשוט לי' מדידי' דתנן פקק החלון ומשני התם דמבטל לי' וכתב רש"י ז"ל דהיכי דאינו מבטל לא פשיט' לי' לר"א לאיסור ע"ש א"כ קשה האי ברייתא דעירובין דקתני לא יעמיד אדם כו' הא אדם פשיט' דלא מבטל לי' א"כ לא אסר ר"א כלל דלא שמע מפי רבו לאיסור אלא מוכח דהך תנא הוא תנא אחר ולא ר"א וסובר דאפילו היכי דאינו מבטל נמי אסור: ומה שהקשה כ"ת בתוס' ב"ב כ' שכתבו להקשות אמתניתין דשבת דפקקו את המאור בטפיח הא כיון דלא מבטל לי' אינו חוצץ וליכ' למימר דביטל הטפיח דא"כ הי' בונה בשבת וע"ז תמה כ"ת הא בש"ס דסוכה שהבאתי למעלה מוכח דחכמים דר"א מתירין אפילו במבטל דהא ר"א אינו אוסר רק במבטל יפה הקשה כ"ת אבל נראה לפענ"ד ליישב דהא פשיט' דר"א אוסר אפילו בסתם דהא אמר בבריית' דכל שאינו קשור ותלוי אין פוקקין בו וס"ל דסתם חשיב כאילו מבטל לי' וכן משמע מדברי רש"י ז"ל ע"ש וזה פשוט א"כ רבנן דפליגי ע"ז סוברים דסתם אינו חשוב כמו שמבטל דאין צורך לו בהביטול כלל ואולי י"ל דכיון דאסור לבטל אנן סהדי דאינו מבטל כמו בסדין דאמרינן אנן סהדי דלא מבטל לי' וכמו דאמרינן בגיגית דסתם גיגית אפקורי מפקרי להו מחמת האיסור א"כ לפי"ז גבי הך דפקקו את המאור בטפיח דבלא ביטל אינו חוצץ ועיקר החציצה הוא מחמת הביטול מודו רבנן דאסור כיון דעיקר התקנה הוא הביטול א"כ חשוב כבונה ודו"ק: סימן סו ע"ד הקושיא בריש פרק אלו דברים פסחים דף ס"ו ע"א בהא דאמרינן התם דנתעלמה הלכה מבני בתירה אם פסח דוחה את השבת הא לפי מה דאית' בשבת פרק ר"ע דף פ"ז דבשנה שניה אחר יציאתם ממצרים הי' חל ר"ח ניסן באחד בשבת א"כ חל י"ד בשבת והקריבו פסח הנה כבר נתקשיתי בזה וכתבתי לישב באריכות. עי' לעיל סי' כ"ג כתבתי שכבר נתקשה בזה בספר יד דוד בשם ספר שמחת י"ט וע"ש שכתבתי מה שנראה לפע"ד אולם אין בהמ"ד דלא חידוש ונלפע"ד דיש לומר דעיקר השאלה הית' רק אי מותר להביא סכין דרך ר"ה לשחוט הפסח אע"פ דשפיר ידעו דפסח דוחה את השבת ומטעם דהנה בפרק קמא דיבמות דף ה' ע"ב פריך הש"ס אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי דאיצטריך עלי' לאיסורא ורצה הש"ס לשנוי' דניתי מפסח ותמיד ומילה ודחי דכולהו ישנו לפני הדיבור וכבר נודע מה שהקשה המהרי"ט ז"ל בחידושיו לקדושין שהסוגי' הלזה סותר למה שהביאו התם בקדושין דף ל"ח ע"א ד"ה אקריב בירושלמי הקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה וידחה ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור הרי מצינו דאדרבה דעשה דקודם הדיבור קיל יותר מעשה דאחר הדיבור ובספרי מצ"א סי' ל"ד כתבתי לישב ולפרש שכונת הש"ס שם ביבמות אינו דעשה דקודם הדיבור עדיף טפי אלא דכבר דחה העשה להל"ת קודם הדיבור שהרי גם שבת נצטוו במרה וקודם הדיבור לא הי' חיוב כרת אלא אזהרה בעלמ' ושפיר דחה עשה לל"ת וכיון שכבר נדחה שבת מפני פסח ומילה ותמיד קודם הדיבור נשאר הדין כך גם לאחר מתן תורה דפסח ותמיד ומילה דוחים שבת ע"ש. והנה בשבת בפ' ר"ע דף פ"ז ע"ב אית' רב אחא בר יעקב אמר למסען וקא מיפלגי בשבת דמרה כו' מר סבר אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד ומ"ס אתחומין נמי איפקוד וכתבו בתו' ד"ה אתחומין דלאו דוקא