מצפה אריה תנינא חלק א קג

דשוקא לצורך גוי בחוה"מ פסח אשר עפ"י רוב נמצא מעט מחומצים ומבוקעים הרבה: הנה הדבר מבואר בשו"ע ה' פסח סי' ת"נ ס"ק ו' בהג"ה שכתב ואסור לקנות חמץ לעכו"ם בפסח אפילו במעותיו של עכו"ם והוא מתשובת הריב"ש סי' ת"ד והביא המג"א שם שני טעמים אשר כתב הריב"ש בעצמו חדא דאין שליחות לעכו"ם ונמצא הישראל קונה אותם ועוד דאיכ' למיחש שמא יאכל ממנו ועוד נ"ל דאסור משום רוצה בקיומו כו' דמה שמחזיק לי' עכו"ם טובה חשוב כשכר אם לא שהוא שלא בפני העכו"ם עיי"ש: והנה להני תרי טעמי שכתב הריב"ש פשיטא דאין חילוק כלל בין אם הוא חמץ גמור או שהוא קונה תבואות אשר נמצא בהם חיטים מחומצים דאי משום דכיון דאין שליחות לנכרי קונה הישראל איכ' איסור דבל יראה אי משום דחיישינן שמא יאכל ומ"ש כ"ת דיש לומר דלא שייך הכא הטעם שמא יאכל כיון דאין דרך לאכול חיטים בעינא וכמו שכתב המג"א בסי' תרי"ב דכל דבר שאינו בר אכילה לא חיישינן שמא יאכל. כ"ת שגג בזה דהמג"א לא כתב הכי רק ביוה"כ שאינו אוכל שום דבר אבל גבי פסח כיון דהוא אוכל שאר דברים יש לנו לחוש טפי שמא יאכל וכמ"ש שם המג"א לעיל מיני' וכן מבואר הדבר באו"ח סי' תמ"ב דאף חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילת אדם חייב לבער דחיישינן שמא יאכל מלבד כל דבר שנפסל מאכילת כלב ע"ש אכן לפי הטעם שכתב המג"א מדעת עצמו כיון דהעכו"ם מחזיק לו טובה אסור ומדמה זה למ"ש התוס' בפרק ב' דפסחים דאסור ליתן לנכרי א"ה אפילו בחנם משום שהעכו"ם מחזיק לו טובה ומשמע מדברי המג"א ז"ל דאפילו אם אין הישראל נוטל מהגוי שום פרס עבור טרחתו ג"כ אסור משום החזקת טובה בזה דעת לנבון נקל לחלק דזה שייך לומר רק היכי שהוא קונה חמץ לבד אבל אם עיקר המסחר הוא חיטים כשירים רק שנמצא ביניהם גרגרי חיטים מחומצים ליכא החזקת טובה עבור החמץ ובשלמא אלו הי' הישראל נוטל שכר סרסור מהעכו"ם לפי המדה שייך לחוש דמחמת ריבוי המדה הוא נוטל יותר שכר ונמצא דקא משתרשי לי' מהחמץ אבל אם אינו נוטל שכר רק דאמרינן דמסתמא יחזיק לו העכו"ם טובה מסתברא דאין לחוש כולי האי שמא יחזיק העכו"ם טובה מחמת המחומצים האלה ועוד הא עכ"פ אין הישראל מכוין לקבל החזקת טובה מהעכו"ם עבור הגרגרים המחומצים והתוס' בפסחים שם הקשו מהא דאמרינן בב"מ דף ל"ב אם היתה טעונה יי"נ אין זקוק לה ואי אמרת צער ב"ח דאוריית' אמאי אין זקוק לה אע"ג דחשיב כמשתכר באיסורי הנאה ואסור אפילו בחנם מ"מ כיון דאינו מתכוין שיחזיק לו טובה משום צער ב"ח חשוב כמו לא אפשר ולא מכוין דשרי עיי"ש ולפי"ז י"ל הכא נמי דאין הישראל מכוין לקבל החזקת טובה עבור הגרגרים של חמץ ועיקר המסחר הוא שאר החיטים רק בלתי אפשר לברר מתוך החיטים המחומצים שבתוכם חשוב כמו לא אפשר ולא מכוין ועיין שם דף כ"ה בסוגי' דהנאה הבאה לאדם בעל כרחו דמשמע דכל שצריך לאותו דבר משום תכלית של היתר וממילא בא לו הנאה מדבר איסור חשיב לא אפשר ולא מכוין עיי"ש: והנה בעת למודי אמרתי להעיר בדברי התוס' הנ"ל דמשמע מדבריהם דדבר זה דאסור ליתן דבר של איסור הנאה בחנם לנכרי לאו דבר ברור הוא ודבר חדש הי' אצלם. ולכאורה תמוה דהא בהדיא איתא התם לעיל בסוגי' אמר ר' אבוה אמר ר"י כ"מ שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי מבואר בהדיא דלדידי' כל עיקר הקרא אתי לרבות דנבילה מותר בהנאה ואי לא הוי כתיב קרא הו"א דנבילה אסור בהנאה דלא תאכל משמע נמי איסור הנאה והי' אסור ליתן לגר בחנם או למוכרו לנכרי א"כ מוכח דשאר א"ה אסור ליתן אפילו מתנת חנם לגר וע"כ מהטעם שהגר יחזיק לו טובה והוי כמו מכירה ועי' בתוס' ע"ז דף כ' ע"א ד"ה ר' יהודה שכתבו בהדי' דהכא מיירי בעכו"ם המכירו דהוה כמכירה וצ"ל דמתנה ודאי אסור רק התוס' חידשו לעשות איזה דבר בא"ה בחנם ג"כ אסור: אבל הא קשיא לי לפי מה שכתבו לפרש הא דב"מ דפרכת הגמרא כך הוא דאי צער ב"ח דאוריית' חשיב לא אפשר ולא מכוין דשרי א"כ לפי"ז קשה ג"כ הא דנבילה לר' אבוה אמאי איצטרך קרא לאשמועינן דנתינה לגר שרי תיפוק לי' דאפילו אי הוי נבילה אסור בהנאה הי' ג"כ שרי ליתן לגר בחנם דהא הוי מצוה כדאמרינן התם דגר אתה מצווה להחיותו ועי' תוס' ע"ז כ' ע"א ד"ה ר"י שכתבו לפרש הטעם דמצוה ליתן הנבילה לגר משום דאצל הישראל הוא דבר מועט ולהגר הוא שוה הרבה כ"ש אי הו"א דנבילה אסור בהנאה ואצל הישראל אינו שוה כלום פשיטא דמצוה ליתנו לגר וא"כ הא הוי לא אפשר ולא קא מכוין ויש קצת לחלק דהתם המעשה לטובת הבהמה ואינו מכוין כלל להיות מהנה להעכו"ם משא"כ הכא הא מכוין להיות מהנה להגר אך אינו מכוין לקבל החזקת טובה בעד זה אבל מ"מ גם זה דוחק וצ"ע ובמקום אחר הארכתי בזה קצת: סימן סד כבוד האברך החריף ושנון המושלם הנגיד מו"ה צבי יחזקאל נ"י וכעת הוא הרב ה"ג אב"ד דק' פלונסק: הנה מה שהקשה כ"ת בסוכה דף כ"ז בהא דפליגי ר"א ורבנן דר"א סבר די"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ורבנן סברי דלילה הראשונה חייב וקאמר בגמ' דטעמא דרבנן הוא דילפי ט"ו ט"ו מחג המצות והקשה מעלתו דמשמע דר"א לית לי' האי ג"ש דט"ו ט"ו וע"ז הקשה מפסחים דף מ"ג דקאמר התם ר"א כל מחמצת אתא לרבות נשים סד"א הואיל ואיתקש חמץ למצה והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה ליתנהו נמי בבל תאכל חמץ והקשו בתוס' אדרבה נימא דלחומר' מקשינן ותרצו דהוי אמרינן דנשים פטורין ממצה משום ג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות עיי"ש ולפי"ז לר"א דלא דריש האי ג"ש קשה למה לי האי קרא דכל מחמצת לרבות נשים זהו תוכן דברי כ"ת: הנה לדעתי בפשיטות ניחא דפשיט' דאף ר"א סבר להאי ג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות אלא סבר דדרשינן תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה כדאמרינן התם בהדי' בגמ' אבל מנא לן לומר דר"א לא דריש להאי ג"ש ואדרבה מבואר בהדי' בגמ' דשבת דף קל"א דר"א דריש להאי ג"ש דט"ו ט"ו דהא קאמר ר"א מצה וכל מכשירי' דוחה את השבת מהאי ג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות והתימה על מעלתו שהביא דברי הגמ' דשבת ואיך העלים עין דאמרינן התם אליב' דר"א האי ג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות: ומה שהקשה עוד דלמה לי קרא לר"א לרבות דנשים חייבות במצה תיפוק לי' מדאיצטריך קרא לר"א דשופר וכל מכשיריו דוחה את השבת ולא ילפינן ממצה מחמת האי פרכא דמה למצה שכן ישנ' בנשים א"כ מקרא הזה מוכח דנשים חייבות במצה לדעתי יש ליישב עפ"י מה דאמרינן בקידושין דף ל"ד והא סוכה דכתיב שבעת ימים וכו' וטעמא דכתיב האזרח להוציא את הנשים הא לאו הכי הוה אמינא דנשים חייבות בסוכה ומשני רבא דסד"א ילפינן