מצפה אריה צז

דכיון דבזה לא נפקא חיותו לא עדיף מבהמה דלדעת רש"י ז"ל אינו אלא טריפה ה"ה בעוף נמי הכי הוי. מעתה שפיר הוכיח הר"י דגם בכל ספק טריפות היכי דהוי ספק השקול אסור כמו שמיטת הגרגרת: ואף דקיי"ל כרב נחמן דאמר בין ושט ובין קנה מ"מ מצינו להוכיח דין זה משיטתו דרב אדא וביחוד אשר מהברייתא הלזו רצה הגמרא להוכיח כרב אדא ודו"ק. והנה כבר נודע מה שנתחבטו גדולי האחרונים בספק נקובת הושט או פסוקת הקנה אי חשיב כמו ספק בשחיטה גופה דקיי"ל דאמרינן בחזקת איסור עומדת והכא נמי כיון דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת חשיב נבילה ואין השחיטה מטהרתו כלל א"כ הו"ל ספק בשחיטה ופסול או דילמא כיון דאין הספק במעשה השחיטה גופה והפעולה נעשית כראוי אמרינן בזה נשחטה הותרה. ועיין בס' שב שמעתתא שמעתא ה' פרק ו' שהביא מ"ש הגאון בעל כו"פ להחליט דספק זה חשיב כמו ספק בשחיטה והוא ז"ל חולק עליו וכתב דספק נקובת הסימנים נמי אע"ג דנקובת הסימנין לאחר שחיטה הוי נבילה מוקי לה בחזקת היתר שהי' קודם שנולד הספק והיתה לבהמה חזקת היתר לכשישחטנה דהא שחיטה זו שנעשה בלא שהי' ודרסה אם היתה קודם לכן ודאי היתה מותרת כן לא תאסרנה לאחר שחיטה אבל בספק שהה או דרס א"כ השחיטה כזו ע"י שהי' ודרסה לעולם לא היתה מותרת והקשה הוא בעצמו מהברייתא הנ"ל דאמרינן ספק נשמטה קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה פסולה. והא לא הוי הספק במעשה השחיטה ותירץ הוא ז"ל עפ"י מה שכתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן דאף לדעת הסוברין דשמוטת הסימנין הוי טריפה אינו אלא אם נשמטו קודם השחיטה אבל אם נשמטו בשעת שחיטה בודאי היא נבילה וכתב הר"נ ז"ל הטעם בזה דכיון דאירע בשעת השחיטה אי אפשר שישחוט בהכשר הובא בש"כ יו"ד סי' כ"ד ולהכי חשיב ספק בשחיטה עצמה ע"ש. ולפי דברי הגאון ז"ל צ"ל. דהא דפסלינין הכא הוא מטעם דחיישינן דלמא נשמטו בשעת השחיטה והא דקתני בברייתא ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה לאו דוקא אלא עיקר החשש הוא שמא אירע כן בשעת שחיטה. והנה לכאורה יש להעיר הא לקמן דף ל"ב ע"ב איתא והדר בי' ר' זירא דבעי רב זירא ניקבו בני מעיי' בין סימן לסימן מהו מי מצטרף סי' ראשון לסי' שני לטהרו מידי נבילה אי לא ואם נימא כמ"ש הכו"פ דכל שאין שחיטה מטהרתו מידי נבילה חשיב פסול בשחיטה א"כ מאי קא מבעי' לי' לר' זירא תפשוט לי' מדרב הונא דאמר נשחטה בחזקה היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ואם איתא דאם נטרפה בין סימן לסימן לא מצטרף סי' ראשון לסי' שני לטהרו מידי נבילה א"כ כל הטריפות הוי ספק בשחיטה דדלמא נטרפו בין סימן לסימן אלא מוכח מזה כדעת הש"ש דכיון דאין הספק במעשה השחיטה גופה לא חשיב ספק בשחיטה. עוד ראיתי להגאון חוו"ד סוף הל' נדה שהאריך ג"כ בזה דספק דנקיבת הושט ופסוקת הגרגרת לא חשיב ספק בשחיטה והסביר דבריו באופן אחר דלא מקרי ספק בשחיטה אלא דוקא כשנולד הספק במעשה המכשיר מטעם שכתב הרשב"א ביבמות דף ל"א כיון שנולד הספק במעשה המכשיר יש לנו לומר שמא לא נעשה בה המעשה ההוא והרי מתה לפניך משא"כ כשמעשה המכשיר נעשה בבירור כדינו רק שנולד ספק שמא נעשה בה מעשה המטריף אוקמינין אחזקה שלא נולד בה המעשה ההוא זת"ד הגאון ז"ל ע"ש. ולפ"ז אכתי יש לעורר לפי מה דבעי ר' זירא ניקבו בני מעיי' בין סימן לסימן אי מצטרף סי' ראשון לסי' שני לטהרו עידי נבילה דאם נימא דאינו מצטרף א"כ בכל ספק טריפות היינו שאינו ידוע אם נעשה קודם שחיטה או לאחר שחיטה אמאי לא נימא דזה הוי ספק בשחיטה דשמא נעשה בין סימן לסימן ואין שחיטתו מטהרתה ולדעתי נראה דזה גרע טובא מנקובת הושט ופסיקת הגרגרת לסברת החוו"ד הנ"ל דבשלמא התם אין הפסול מחמת השחיטה רק דבר אחר גרם לה ליפסול אבל הכא כיון דמצד עצם הנקב של הבני מעיים הי' השחיטה מטהרתו ורק כיון שאירע כן בשעת שחיטה גזירת הכתוב הוא שאין שחיטת שני הסימנים מצטרפים א"כ עיקר הפסול הוא השחיטה והשחיטה גרם לה לפסול ומה לי אם השהי' גרם לה לפסול משום דהשהי' חשיב הפסק אשר מחמת זה אין שחיטת הסימנים מצטרפים ומשו"ה כשנולד ספק שהה חשיב ספק בשחיטה כיון דהוי הספק במעשה המכשיר ומה לי אם ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן דג"כ גזירת הכתוב הוא דבכה"ג אין השחיטות הסימנים מצטרפין והוי א"כ ג"כ הספק במעשה המכשיר ודוחק לומר דלעולם כן הוא דאי הוי אמרינן דאם ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן לא מצטרף סי' ראשון לסי' שני לטהרו מידי נבילה הי' נמי הדין בספק כה"ג דאמרינן בחזקת איסור עומדת כמו ספק שהה ספק דרס. ואין לנו לומר בישוב דבר זה אלא אם נימא להסביר הא דאמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת כמו שכתב הש"ש שהבאתי למעלה דכל שנולד הריעותא לאחר זמן אמרינן דאוקמי' אחזקה שהיתה קודם לכן וכמו דאלו הי' שחטה מקודם הי' כשר כן עתה ורק בשהי' ודרסה שקלקל השוחט פעולתו לא שייך לומר כן ודו"ק. אולם נראה לי דיש לומר דבכל טריפות דעלמא שהוא ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה אין אנו צריכין לחוש דלמא נעשה הטריפות בשעת שחיטה כיון שכל עיקר החשש מה שאנו חוששין שמא נעשה קודם שחיטה הוא מחמת הריעותא שנמצא עתה דאמרינן הרי טריפה לפניך ומזה מחזיקינן אלמפרע דחשיב חזקה דהשתא וא"כ מחמת האי חזקה גופה אנו צריכין לומר שנעשה מכבר קודם השחיטה דהרי טריפה לפניך אבל אין לנו להסתפק דלמא נעשה בשעת השחיטה נגד כל החזקות. ואם כה נימא נדחית דברי הש"ש שהבאתי למעלה שכתב לפרש הא דקתני שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה. דמשו"ה אסורה משום דחיישינן דלמא נשמטה בשעת שחיטה ולפמ"ש הרמב"ן ז"ל כל כה"ג חשיב נבילה. ולפי הנ"ל ז"א דאין לנו לחוש כלל דלמא אירע בשעת שחיטה כיון שזהו נגד החזקה דהשתא. ובשלמא להסוברין ביו"ד סי' כ"ה דאחר השחיטה צריך לבדוק ג"כ אשמוטת סימנין משום דשכיחי הסי' להשמיט בשעת שחיטה ע"י אחיזת השוחט בחוזק כמ"ש הש"ך שם איכא למימר הכי אבל לדעת הסוברין דאין צריך לבדוק יותר על שמוטה מעל שאר טריפות בודאי אין חילוק כלל גם לענין זה דאם נמצא הריעותא אין לנו לחוש דלמא נעשה כן בשעת שחיטה כמו דאין אנו חוששין לפי אבעי' דר' זירא דלמא ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן ודו"ק. והנה בגוף דברי הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן שהבאתי למעלה דאף דשמיטת הסימנין לא הוי אלא טריפה מ"מ כשאירע בשעת שחיטה חשיב נבילה ופירוש הר"ן ז"ל דטעם הדבר הוא כיון דאירע הדבר בשעת שחיטה לא אפשר שתשחט בהכשר ומ"מ מבואר בדבריו דבעינן דוקא שהעיקור יהי' בדבר המטריף אבל אם נשאר המיעוט במקום אחד דאם נעשה זה קודם השחיטה לא נטרף בכך לא מפסל ג"כ כשאירע בשעת השחיטה ועיין בטו"ז שהביא שהב"ח החמיר בכך ע"ש. ובאמת צריך עיון דכיון דעיקר הטעם דעיקור פוסל בשחיטה אינו משום טריפה דמחמת עצמה אלא משום דלא אפשר שתשחט בהכשר. א"כ לא מסתברא כלל לחלק בין אם נעקר כולו או נעקר רובו וע' בתב"ש סי' כ"ה שנתקשה ג"כ בדברי הטור דמשמע דבעינן דוקא דבר המטריף וכתב וצ"ל דדעת הטור דסביר' ליה