מצפה אריה צו

סי' מו כתב הר"ן ז"ל בריש חולין וז"ל תניא בגמרא שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול ואמרינן בגמרא דכל ספק בשחיטה לאתויי ספק שהה ספק דרס כו' וכתב הר"ר יונה ז"ל דמהא שמעינן דהיכי שנשמט גוף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דאזלינן לחומרא וה"ה לכל שאר טריפות דכל היכי דאיתיליד ריעותא אזלינן לחומרא עכ"ל ע"ש ודבריו תמוהין כאשר כבר תמה עליו גדולי האחרונים ובראשם התב"ש בחולין דף י' דהאיך קא מדמה זה לזה הא התם הוי הספק בגוף השחיטה וקיי"ל כרב הונא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה אבל בשאר טריפות אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. ולפי זה אדרבה משם ראי' להיפך דדוקא ספק בשחיטה אסורה אבל שאר ספק טריפות מותרת והתב"ש דחק שם לתרץ דבריו ועיין בפמ"ג בפתיחתו להל' שחיטה: והנה לכאורה עלה על לבי ליישב לפי מ"ש רש"י ז"ל בחולין דף כ' ע"ב בהא דאמר התם רב אשי אדרבה איפכא מסתברא למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת איכא למימר דהכי אגמרי' דאין עיקור כו' אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אלא מדברי סופרים מהיכי קא גמר לה מבהמה כולה מלתא כבהמה. וכתב רש"י ז"ל דלית הלכתא כרמי בר יחזקאל דאמר אין עיקור סימנים בעוף דהא תניא שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה כו' ואמרו כל ספק בשחיטה פסול אלמא דיש עיקור בעוף ואי קשיא לך מתניתא אמתניתא תריץ הא כמאן דאמר יש שחיטה ע"ש ולפירושו צ"ל דהברייתא דשחט את הושט אתיא כמ"ד דאין שחיטה כו' דהא רב אשי קאמר דלמ"ד אין שחיטה יש עיקור וכיון דהברייתא סבר כמ"ד אין שחיטה הא לא הוי רק ספיקא דרבנן. וכבר נודע מ"ש הר"ש ז"ל בפרק ט' דמקוואות דמטומאה חמורה לטומאה קלה לא מחזיקינן משום דספק טומאה חמורה דהוי מה"ת כבר אזדא לה ואין מחזיקינן שוב לטומאה קלה דהוי רק מדרבנן ע"ש. ולפי דבריו מסתברא למימר דבעוף למ"ד דאין שחיטה לא שייך לומר בספק בשחיטה דבחזקת איסור עומדת כיון דאיסור דאורייתא כבר אזדא לה ואין הספק אלא בדרבנן הא סביר' ליה דמדאורייתא לדרבנן לא מחזיקינן וכיון דקתני דכל ספק בשחיטה פסולה על כרחך לאו מטעם חזקה הוא אלא כיון דאיתיליד ריעותא גם בספק השקול אסור להכי שפיר הוכיח הר"ר יונה דה"ה בכל ספק דשאר טריפות נמי אמרינן הכי: איברא דלעיל בסי' א' כבר כתבתי דגם למ"ד אין שחיטה כו' מ"מ הא דקתני בברייתא בשמוטת הגרגרת ספק נשמטה קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה הוי ספיקא דאורייתא ומטעם דהא כבר כתבו הקדמונים וגם שם בתוס' ד"ה אלימא דגם למ"ד אין שחיטה בעינן עכ"פ נחירת סימן אחד מה"ת והבאתי מה שכתב רש"י ז"ל שם דף כ"ח ע"א דלדידי' סגי בנחירת או בעקירת סימן א'. ולפ"ז נראה דבעינן נמי שיהי' על ידי כח גברא ולפ"ז אם נשמטו הסימנין מאליהן גרע טפי מבהמה דאף לדעת רש"י ז"ל דעיקור אינו אלא טריפה מ"מ בעוף למ"ד דאין שחיטה כיון דהכשירו בכך אם נעשה מאליה הוי נבילה ואין להכפיל הדברים ומשם תדרשנו ולפי הנ"ל מבואר היטב דברי הגמרא בחולין שם דרצה הגמרא להביא סייעתא לרב הונא דאמר התם דאם נמצאת הסכין פגומה פסולה מהברייתא הנ"ל דכל ספק בשחיטה אתי לאתויי כה"ג ודחי לאתויי ספק שהה ספק דרס ותו פריך ומ"ש. ולכאורה קשה מאי איצטריך לאשמועינן ספק שהה ספק דרס אטו אנן הוי טעינן בהכי למימר דספק שהה ספק דרס עדיף מספק נשמטה הגרגרת וזה לא חשיב ספק בשחיטה הא פשיטא דזה אי אפשר לומר כלל וא"כ אמאי איצטריך הברייתא לאתויי וע"ש בתוס' שדקדקו בזה וכתבו לפרש דמשו"ה איצטריך לאתויי משום דרובן אין שוהין ואין דורסין ע"ש. אבל לפי מה שבארתי למעלה שיטת רש"י ז"ל דתנא דברייתא סבר דנשמטה הגרגרת בעוף הוי מה"ת ושהי' ודרסה בעוף אינו פוסל רק מדרבנן שפיר ניחא הא דאיצטרך לאתויי ודו"ק: ובזה נמי ניחא מה שיש לעורר לדעת הסוברין דאין מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ לפי מה דאיתא לקמן דף ל"ב דפריך הגמרא התם אמתניתין דקתני והודה לו ר' עקיבא ורמינהו אלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומשני רבא כאן דשחט ולבסוף פסק כאן דפסק ולבסוף שחט. ור"ש בן לקיש משני כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך ע"ש. וקשה לי דלפי הני שינויי איך נפרש האי ברייתא דשחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואינו ידוע כו' דאמאי חשיב זה ספק בשחיטה כיון דהכא הספק הוא שמא נפסק הגרגרת קודם שחיטה ולרבא כה"ג אינו אלא טריפה וכ"ש דקשה לר"ל דבשחט שלא במקום חתך בכל גוונא לא הוי אלא טריפה. ועל כרחך לדידהו אין חילוק בזה בין בהמה לעוף דגם בעוף לא הוי אלא טריפה לרבא כדאית לי' ולרשב"ל כדאית ליי דהא כמו כן קתני במתניתין שם דף נ"ו אלו טריפות בעוף נקובת הושט ופסוקת הגרגרת. וא"כ קשה הא אין מחזיקין מאיסור לאיסור ואמאי קתני עלה כל ספק בשחיטה פסול תהו קושיא גדולה. אבל לפי הנ"ל ניחא דהברייתא אתיא כמ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת. ולהכי כיון דנעשה ההכשר בלי כח גברא הוי נבילה מה"ת. אך מ"מ לא נדחית בזה מ"ש בישוב דברי הר"ר יונה הנ"ל דהא דקתני כל ספק בשחיטה פסול אתי לאתויי ספק שהה ספק דרס ושהי' ודרסה בעוף למ"ד אין שחיטה בודאי אינו אלא מדרבנן ולהכי שפיר הוכיח הר"י הנ"ל. אולם נראה לי דהוכחה זו יש לדחות ולומר דהכא טעמא אחרינא הוא דאיכא דכיון דהא דגזרו חז"ל שחיטה בעוף הוא משום דגזרינן אטו בהמה כמו דקאמר רב אשי מהיכן קא גמר לה מבהמה כולה מילתא כבהמה א"כ י"ל דמשו"ה אסרו חז"ל ספק שהה ספק דרס דגזרינן נמי אטו בהמה דכיון דבבהמה ספק שהה ספק דרס אסור דבחזקת איסור עומדת והוי ודאי נבילה ואם אכל ממנה כזית לוקה כמבואר ביו"ד סי' כ"ד. והספק חשיב כודאי מטעם חזקה להכי אסרו חז"ל בעוף גם בספק אטו בהמה דכמו דבבהמה אין חילוק כלל בין ספק לודאי כן גזרו נמי בעוף ודו"ק. אולם אכתי יש מקום ליישב דברי הר"י הנ"ל דהנה שם בחולין דף כ"ח ע"א פליגי ר' נחמן ור' אדא בר אהבה דר' נחמן סבר דבעוף בין ושט בין קנה ורב אדא בר אהבה סבר דושט ולא קנה ורצה התם הגמרא להביא סייעתא לראב"א מהברייתא דלעיל דקתני שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה כו' ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני ודחי הגמרא דגרגרת דרכה לאשתמוטי ע"ש. ולפי מ"ש לדעת רש"י ז"ל דשמוטת הסימנים בבהמה לא הוי אלא טריפה אבל בעוף למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת אם נשמטה מאליה הוי נבילה כיון דנעשה ההכשר בלי כח גברא. ולפי זה לראב"א דסבר ושט ולא קנה דהטעם הוא כמו שפירש רש"י ז"ל דעיקר חיותו הוא בושט א"כ פשיטא דלדידי' גם למ"ד אין שחיטה וסגי בנחירת או עקירת סימנים בעינן דוקא ושט ולא קנה וכיון דנחירת הקנה או עקירתו אינו מכשירתו כן ה"ה נמי אם נעשית מאליה לא חשיב נבילה