מצפה אריה צה

להיות כגריס ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל דהטעם הוא כמו ששנינו בתוספתא וטיהר הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק ולפמ"ש מה צריך להאי טעמא דתיפוק לי' דגם דבלא רבוי' דקרא נמי טמא מספק דהא הו"ל ספק טומאה ברה"י דהא הכא כבר יש כאן טמא ודאי שהוא טמא מכבר ואין תלוי טומאתו באמירתו של הכהן. אך כד דייקת לא קשה כלל דהכא ל"ש לומר כן דכיון דיש כאן אחד שהוא ודאי טהור גם בעלמא בכה"ג גם ספק טומאה ברה"י תולין עיין תוס' ישנים בנדה דף ב' דכל היכי שאחד ודאי טהור לא דמי לסוטה ולא גמרינן מינה אלא בר"ה טהור דמוקמינן לכל אחד אחזקת טהרה וברה"י גמיר' לן דתולין ע"ש. ולהכי איצטרך קרא לרבות דהוא טמא ודאי. ולפי הנ"ל ניחא מ"ש התוס' בנדה דף י"ט בהא דפליגי התם ר"י ורבנן ספק בהרת קודם לשיער לבן שהקשו אמאי טמא לרבנן ניזול בתר חזקה והקשה המהרש"א דמאי קושי' דלמא משום הכי טמא משום דהוה ספק טומאה ברה"י ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דכשהספק הוא אצל הכהן אין חילוק בין ר"ה לרה"י דאכתי ליכא טומאה כלל והבן: ויש לי עוד דברים בדברי התוס' הנ"ל שכתבו שעיקר הוכחת הגמרא הוא דהא דאזלינן ג"כ לקולא אם נפחת הנגע ויש בה עוד שיעור נגע ולא חיישינן דלמא נפחת קודם ההסגר אלא לאו משום דמוקמינן אותו אחזקה לפי מאי דאיתא בכתובות דף ע"ה בהרת קודם לשער לבן טמא שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור' יהושיע אמר כהה ותמה התוס' שם ד"ה ספק דאמאי טמא לרבנן ניזיל בתר חזקה כדאמרינן בחולין שם מנ"ל הא מילתא דאמרי רבנן דאזלינן בתר חזקה כו' ותירץ ר"ת ז"ל דאיירי הכא שכבר הי' טמא מנגע אחרת והיה נזקק לטומאה ומשו"ה הוא טמא לרבנן דסביר' להו דמוקמינן אותו בחזקת טמא דעדיף לי' לרבנן מחזקת הגוף ע"ש. א"כ לפ"ז קשה הכא דגם אי אזלינן בתר חזקה אמאי לא ניחוש לחומרא אליבא דרבנן דלמא כבר נחסר הנגע קודם הסגר וליצטרך הסגר שני ונימא דאוקמינן אותו אחזקת טמא הסגר כמו שהיה ואף דמפירוש הר"ש במס' נגעים פ' ה' משמע דמחמת הסגר ל"ח נזקק לטומאה כמבואר שם במס' נגעים. זה אינו אלא לענין לשווי' לי' טמא מוחלט דממוסגר למוחלט לא מחזיקינן אבל לענין הסגר שני אמאי לא נימא כמו שהי' מוסגר מקודם כן צריך להיות מוסגר פעם שני ועיין בשמ"ק נזיר דף ס"ה שרצה מתחילה לומר דגם מחמת הסגר חשיב נזקק לטומאה ואם אחר ההסגר נולד ספק מטמאינן לי' לא כמשמעות מתניתין דנגעים ע"ש. ולכאורה הי' אפשר דאע"ג דבעלמא סביר' להו לרבנן דחזקת טמא עדיף מחזקת הגוף מ"מ הכא שאני כיון דכל עיקר שנעשה טמא ע"י הסגר ראשון הוא רק מחמת חזקה דגופה דבלא חזקה דגופה לא הי' מוסגר כלל דהוי אמרינן דלמא אדהכי בציר לי' שעורא כמו דפריך הגמרא א"כ כל עיקר של טומאת הסגר ראשון הי' ע"י חזקה זו א"כ אותו חזקה בעצמו יש לו שלא נחסר כלל מכמו שהי' אבל אכתי יש לפקפק בזה דהא התוס' הקשו דלמא לחומרא א"כ סביר' להו להתוס' דהסגר ראשון שפיר אפשר להסגירו אף בלי טעמא דחזקה כלל א"כ לפ"ז הא נעשה טמא מוסגר לא ע"י חזקת הגוף א"כ קשה כנ"ל: והנה ראיתי להש"ש שמעתא ה' פרק ד' שכתב להוכיח מדברי התוס' הנ"ל דדעת ר"ת ז"ל דמחזיקינן מאיסור לאיסור דאף דאיסור הראשון כבר נתבטל מ"מ מחזיקינן ממנו לספק איסור אחר שנולד בנתיים מדכתב הוא ז"ל דמחזיקינן מנגע הראשונה שכבר נטהר לספק נגע אחרת. וכוונת הגאון ז"ל מובן דאיהו לשטתי' אזיל שכתב שם בפרק ו' דלדעת הסוברין דמאיסור לאיסור לא מחזיקינן גם ספק נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דמי לשאר טריפות דאמרינן בהו נשחטה בחזקת היתר עומדת. אע"ג דמחמת זה חשיב נבילה וקאי באיסור שאינה זבוחה כמו שהיתה קודם השחיטה ומשו"ה שפיר מדמה לזה הא דמחזיקינן מנגע לנגע דלדעת האחרונים הסוברין דבספק נקובה הושט ופסוקת הגרגרת כו"ע מודי דמחזיקינן כיון דהוי הספק באיסור שאינה זבוחה שהיתה עלי' מקודם גם מנגע לנגע לכו"ע מחזיקינן דכולה חדא טומאה היא. אבל לפע"ד נראה לומר דאין כוונת הר"ת ז"ל דמיירי הכא דלאחר שנטהר מהנגע הראשונה נולד בי' נגע אחרת במקום אחר אלא מיירי שאחר שנטהר מהנגע הראשונה ולא הספיק הכהן לטהרו חזרה ונעשית במקומה ספק נגע דהיינו בהרת ושער לבן ואינו ידוע איזו מהן קודם סברי רבנן דבכה"ג טמא משום דחשיב נזקק לטומאה ומספק אתה בא לטהרו אל תטהרנה מספק וכמו דאמרינן בשאר עניני נזקק לטומאה כמו שהבאתי למעלה מתניתן דנגעים. וכן מבואר ברמב"ם בפ' ו' מה' צרעת וז"ל משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן כו' וכן מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן שקדמה את הבהרת ושיער לבן שהפכתו הבהרת כו' ואם אחר החלט ה"ז טמא אע"פ שהלך שיער אחד מהן ואינו ידוע איזה הלך אם השיער שהי' בי' טומאה או השיער האחר ע"ש. וה"ה בכה"ג שחזרה ונראת הנגע הראשונה אחר שנתרפא מתחילה ובעינן ג"כ שיהי' בי' סימן טומאה דהוא בהרת קודם לשיער לבן כמו שמבואר במשניות וברמב"ם מה' צרעת פ"ב ה' ז' דגם בכה"ג בעינן דוקא בהרת קודם לשיער לבן. ואם השיער לבן קודם לבהרת מקרי שיער פקודה וטהור ע"ש. ולהכי סברי רבנן דאין לטהרו מספק וממילא הוי טמא ודאי דכל זמן שאין הכהן מטהרו עדיין טומאתו הראשונה עליו אפילו לאחר כמה שנים ור' יהושיע פליג דבכה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף ותלינן דהבהרת נעשה אח"כ אבל היכי שכבר נטהר מנגע הראשונה לגמרי והספק הוא בנגע אחרת. ובין כך ובין כך הכהן צריך לטהרו מנגע הראשונה אפילו רבנן מודי דלא מחזיקינן מנגע זו לנגע אחרת כמו דאמרינן בספק נקובת הושט לשיטת הגאון ז"ל ודו"ק. ולפי האמור ניחא מה שהקשיתי למעלה לשיטת ר"ת ז"ל מאי מהני דאזלינן בתר חזקה מ"מ אם ראה הכהן אחר הסגר ראשון שנפחת הנגע ועדיין נשאר בה שיעור גריס דניחוש שמא כבר נפחת מקודם ההסגר וצריך הסגר שני כיון דיש כאן חזקת טומאה. דז"א כיון דבראית הכהן נתבטל עכ"פ ההסגר ראשון וצריך להסגירו שנית חשיב זה כמו מאיסור לאיסור דלא מחזיקינן ודו"ק: מה שכתב כ"ת דלפי מה שכתב רש"י ז"ל בנדה דף ב' דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גבה בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד טמאות דלא חשיב ספק אלא ודאי כדמפרש טעמא לקמן והיינו דהוי תרתי לריעותא ומשמע לפי דבריו ז"ל דכגון זה חשיב ודאי דניזיל נמי לקולא וא"כ קשה בהא דפסחים דף ט' מעשה במציק אחד ואמרינן הא הכא ודאי הטילה וספק גררוה בההיא שעתא ספק לא גררוה ואתי ספק ומוציא מידי ודאי ומדנקט הגמרא בההיא שעתא משמע דעכשיו ודאי גררוהו א"כ אמאי לא נימא דשאני הכא דאיכא תרתי למעליותא חזקת טהרה דכהן וגם חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך. לא קלע אל המטרא דעיקר אזלינן בתר שעה שנולד הספק וגבי מקוה נולד הספק בשעה שנמדד ונמצא חסר ואז היא כבר תרתי לריעותא אבל הכא בשעה שבא הכהן לראות אז נולד הספק ואז לא הי' אפשר לומר הרי חסר לפניך וזה פשוט וברור: ועיין מהרי"ט סי' י"א וביתר הדברים לא רציתי לשלוח בהן יד כי ראיתי שכתב רק לחדודי וגם הוא לומד ומפלפל כענין. ידידו הדור"ש וש"ת מברכו בכט"ס: