מצפה אריה צב

וצ"ל דהטעם דלקי על לאו דב"י הוא ג"כ משום דאית בי' שני לאוין ואין עשה דוחה שני לאוין כמו גבי מימר וכן כתב הכסף משנה ע"ש. ועוד יש לי בזה הרהורי דברים אך לא באו אצלי בכור הבחינה ומד' אעתיר אשר ינחני בדרך אמת ויראני נפלאות בתוה"ק: סי' מד רב שלום וברכה אל כבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדל חריף ובקי בחדרי תורה מוה' זאב וואלף ני' מו"ץ דק' אילינאב יע"א. את קונטריסו עם חי' תורה נכון הגיע לידי ויען כי למדתי עניינים אחרים אחרתי עד כה וכאשר פניתי לקחתי לי מועד לעיין בדברי כבוד תורתו אולם כאשר נתתי עיני בו ראיתי כי קשה כעת הדבר לפני אחרי אשר הוא בענינא דקדשים וטוב לעיין בהם בשעה שיש באפשירות ללמוד ענינים אלו בעיון גדול מה שאין ביכולתי כעת. לזאת יסלח נא לי ידידי בזה אשר איני ממלא רצונו לטייל ארוכות וקצרות והנני כנוגע אך בקצהו למען השתעשע עם כ"ת בחי' תורה. מה שהביא כ"ת קושיא בשם גדול אחד בבכורות דף כ"ז דבי רב תנא שנה בשנה יום א' בשנה זו ויום א' בשנה זו לימד על בכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד לפי מה שכתב רש"י ז"ל בזבחים דף י"ב ובמנחות ק' דהא דלילה אין מחוסר זמן הוא דליל שמיני חשוב כבר הגיע זמנו מתחילת הלילה אך אין מקריבין בלילה כמו שאר לילות. ולא סבירא לרש"י ז"ל מה שכתוב התוספות שם דרק לאקדושי' לא חשיב מחוסר זמן אבל לענין הקרבה חשיב אכתי מחוסר זמן ואם עלה תרד ע"ש ולשיטת רש"י פשיטא דהא דקיי"ל דשנה של בכור הוא משעה שנראה להרצאה כמו דאיתא בש"ס דר"ה דף ו' ע"ב היינו מתחילת ליל שעיני דאז הוא נעשה בר הרצאה אבל לשיטת התוספות דליל שמיני חשיב אכתי מחו"ז התחלת השנה הוא מיום שמיני בבקר ולפי הקדמה הלזו הקשה הרב הג' הנ"ל לשיטת רש"י ז"ל דאיך מוכח מקרא דשנה בשנה דיום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו דנאכל לשני ימים ולילה אחד דלמא לעולם אינו נאכל אלא ליום ולילה ומ"מ חשיב שנה בשנה דהיום הוא משנה ראשונה והלילה הוא משנה שני'. וכ"ת תירץ דעל זה לא צריך קרא אלא כי איצטריך קרא לרבות דנאכל לשני ימים ולילה אחד. דברי כ"ת אינו עולה יפה דהא הגמרא משני הא מהתם איכא למימר חזה ושוק של תודה א"כ מוכח מזה דגם על אכילת יום ולילה איצטרך קרא ואף שיש לדחוק וליישב מ"מ לא נראה כן: והנה מה שכתב כ"ת דרש"י בזבחים דף י"ב ובמנחות דף ק' פליג על התוס' וסבר דליל שמיני חשיב כבר הגיע הזמן מתחילת הלילה אך אין מקריבין בלילה באמת מרש"י דסוגיא דזבחים ליכא שום הוכחה כלל ומה שרשם מנחות דף ק' הוא שגגה דשם אינו מיירי כלל בליל שמיני אלא בסתם לילה ע"ש אבל כן הוא מבואר ברש"י שבת דף קל"ו וז"ל הוה אכלינן מיניה דמקצת היום ככולו דכתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא ליל שמיני חזיא ומיהו מיום השמיני הוא דירצה להקרבה דלאורתא לאו בר הקרבה הוא דכתיב ביום צוותו את בני ישראל ע"כ ע"ש: והנה בגוף הדבר אנכי איני רואה בזה שום קושיא דאף דדעת רש"י הוא דליל שמיני לא הוי מחו"ז רק הוי כשאר לילות מ"מ פשיטא לדעתי דלענין שנה של בכור אין מתחילין לחשוב רק מיום שמיני בבקר ולא מתחלת הלילה כיון שאין יכולין להקריב בלילה ומה לי אם הוא משום שהוא מחו"ז ומה לי אם החסרון הוא משום לילה כיון דעכ"פ אכתי לא הוי שעה שראויה להרצאה וכן הוא לשון הגמרא משעה שנראה להרצאה ולא אמר משמיני שלו אלא משמע דתליא בשעה שראוי להרצאה. ולא עוד אלא שאני מסופק דגם בשאר ימים ולילות אם לא הי' חזיא להקרבה מקודם כגון שחל יום שמיני שלו בשבת או ביו"ט למ"ד דנדרים ונדבות אינן קריבין ביו"ט שלא הי' אפשר להקריבו ביום אם הימים הללו נחשבים בכלל שנה או מתחילין למנות מיום הזה שנעשה ראוי להקרבה בבוקר משום דהתחלת השנה הוא משעה שהי' כבר באפשרות להקריבו ויש להביא ראי' לזה דהא אמרינן בר"ה דף ז' ע"ב דפרכינן התם והרי רגלים דלאורתא לא חזיא וקא חשיב ומשני כיון שצריך לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי והכי פירושו דחשבינן נמי ללילה כיון שהי' מחויב והי' אפשר להקריבו קודם הרגל ע"ש א"כ ה"ה לענין חשבון השנה נמי בעינן שיהי' שעה שראויה להקריבו דע"כ שנה דומה לרגלים כמו שמוכח מהא דפריך הגמרא לעיל שנה בלא רגלים היכי משכחת לה ואם נימא דלענין חשבון השנה חשבינן ליל שמיני ואע"ג שלא היה באפשרות לאתויי מקודם לא איכפת לן א"כ הא משכחת שנה בלא רגלים כגון שהי' יו"ט ראשון יום שמיני ללידתו דלענין רגלים לא חשבינן ליה לרגל ראשון דהא ערב יו"ט אכתי הי' מחו"ז ולא היה אפשר לאתויי ולענין חשבון השנה הא חשבינן לי' לההיא שעתא אלא ע"כ דשנה דומה לרגלים דבעינן נמי שיהי' ראוי להקרבה בשעת התחלת השנה ודו"ק. והנה לכאורה אם נימא דאם אירע יום שמיני בשבת וביו"ט אינו מתחיל חשבון השנה של בכור אלא מיום שלאחר שבת ויו"ט ה"ה נמי אם הי' חולה או בעל מום עובר אין צריך להתחיל חשבון השנה אלא משעה שהבריא דהא כ"ז שהי' חולה או בע"מ ג"כ לא הי' ראוי להרצאה ובאמת דבר זה קשה לחדש מעצמו ולא מצאתי בשום אחד מהקדמונים או מהפוסקים שידברו מזה וביחוד אשר יש נ"מ ג"כ לדינא בזה"ז אם היה תם ונעשה בע"מ דשנתו חשבינן משעה שראוי להרצאה כמו שכתבו הקדמונים וכן פסקינן להלכה ביו"ד סי' ש"י ואינו מבואר האיך הדין אם הי' חולה מתחילתו או בע"מ עובר מאימת יחשב השנה לענין אכילתו ואפשר להיות דכל אותו זמן שלא הי' חזיא להקרבה אינן נחשב בכלל השנה כמו שכתבתי: עוד יש להביא סעד לזה דהא הט"א והנוב"י והמהריט"א הקשו בהא דפריך הגמרא שם בע"מ מי מצי אכיל לי' לדעת הפוסקים דאיסור אכילה תוך ח' ימים אינו אלא מדרבנן ואכילת בכור בעל מום תוך שנתו הא הוי מדאורייתא. וכתבו האחרונים דנהי דלא הוי רק מדרבנן מ"מ כיון דאין באפשרי לאכול מהני גם לענין דאורייתא. ואם כה נימא פשיטא דזה לא שייך לומר אלא אם נימא כל זמן שאינו יכול להקריב אינו נחשב בכלל שנה אצל תם ואף אם הוא משום פסול אחר כגון חולה וכדומה אז אפשר לומר דה"ה כשאסור להקריבו מחמת איסור דרבנן מהני לענין זה כמו דאורייתא אבל אם נימא דשאר עכובים לא מהני לענין חשבון השנה של בכור גבי בכור תם רק דוקא הפסול של מחו"ז ולא שאר פסול מהיכי תיתי נימא דגבי בע"מ מעכב האיסור דאכילת תוך ח' ימים דאינו אלא מדרבנן שלא יהי' מחמת זה נחשב בכלל שנה ומאי דמיון זה לזה והבן: והנה חזינא חובא לנפשאי ממ"ש התוס' שם בר"ה דף ו' ע"ב ד"ה בשלמא לר"מ דאמר ברגל אחד ולראב"י דאמר שני רגלים לא משכחת לה אלא בחולה ברגלים והנה לפמ"ש עכצ"ל דכוונת התוס' דנעשה חולי אח"כ אבל מקודם הי' חזיא להקרבה דאל"ה הא גם בכלל שנה אינו נחשב כל ימי חליו כיון דלא הוי חזיא מעולם להרצאה אלא ע"כ דנעשה חולה אחר זמן מה שהי' באפשרי להקריב. וקשה א"כ לפי שיטת האגודה שהביא הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב דמי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך השנה יש לו לעשותו מיד ואם לא עשה מיד כי אמר עדיין יש לי פנאי