מצפה אריה פח

הגט שהוא מגרש מחמת השבועה או הקנס הגט כשר ע' בס' דברי אמת קונטרס י"א בעניני גיטין וכן פסק הרמ"א ז"ל ובעובדא דידן הלא אדרבה שאל אותו הרב המסדר אולי נשבע ליתן גט או יש לו אונס אחר שמגרש מחמתו והוא השיב לא א"כ פשיטא שהגט כשר. הנראה לפע"ד כתבתי ומד' אבקש עזר להאיר עיני בתורתו הק'. סי' מב בדבר השאלה במוצא חמץ בתוך המועד אם צריך לכפות עליו כלי או יותר טוב לבערו ע"י עכו"ם הדבר מבואר בש"ע א"ח סי' תמ"ו והמחבר וכן הרמ"א ז"ל לא כתבו אופן אחר רק כפיית כלי וכן הוא ברמב"ם פ"ג מה' חמץ ומצה ובטור שם והה"מ כתב שם דמשמע מהרמב"ם ז"ל דמיירי אפילו בלא ביטל ואעפ"כ אינו יכול לשרפו ולא לפררו ולזוררו לרוח. ויש מפרשים דדוקא בשכבר ביטלו אבל אם לא ביטלו יכול הוא לשרפו או לזרותו לרוח ביו"ט. והר"ן ז"ל כתב דאפילו לשרוף שרי דהא אנן קיי"ל דאמרי' מתוך כו' והכא דהוי צורך מצוה חשיב צורך קצת ע"ש. ועיין בכ"מ שכתב דאף בלא ביטל אינו רשאי לבער וגם אינו עובר עליו בב"י וב"י דהא ברצונו לבער. אך מה שאינו מבער הוא מחמת איסור דרבנן וחשיב אנוס. אבל לבער ע"י עכו"ם לא הזכיר שום אחד מהראשונים. והמג"א הביא כל דבריהם וכתב דנ"ל דכופה עליו כלי והטעם צ"ל כמו שכתבו התוס' פסחים דף כ"ט בשם הר"י ז"ל שהמשהה חמצו דדעתו לבערו אינו עובר עליו באותו שהי' כו' משום דבל יראה ניתק לעשה ואינו עובר כשמבערו לבסוף ואם כן א"צ לדוחק הטעמים הנ"ל עכ"ל. אך אחר כך הביא בשם השל"ה שיוציא החמץ ע"י עכו"ם דאתי עשה דתשביתו ודחי ל"ת דרבנן והמג"א הקשה ע"ז ומ"מ סיים דנ"ל דשרי להטילו לים ע"י עכו"ם דהוי שבות דשבות במקום מצוה ולהלן שם כתב דביום ז' של פסח צריך לבער ע"י עכו"ם דביו"ט הראשון חשיב משהה חמץ כדי לבערו דאינו עובר עליו כמ"ש התוס' משא"כ בשביעי של פסח ע"ש: והנה לכאורה י"ל דממקומו הוא מוכרע דהא דכופה עליו כלי מיירי נמי בלי ביטול דהא התם אמרינן דאם של הקדש הוא לא צריך דמבדיל בדיל מני' והא בהקדש לא שייך ביטול דהא אין החמץ שלו. ועיין בש"א סי' ע"ח שהחליט לומר דכל כה"ג שאין החמץ שלו רק חייב לבער מחמת קבלת אחריות וכדומה לא מהני ביטול ואם נימא דבשל הקדש ליכא ב"י דהא אמרי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אכתי קשה לפי מה שכ' התוס' בפסחים דף מ"ו בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דאמרי' התם לר"א הואיל ואי בעי מתשיל עלה ממונו הוא והקשו בתוס' מהא דאמרי' דאתה רואה של גבוה אמאי לא נימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה חשיב כשלו ותירץ ר"י היכא דאתא הקדש ליד הגזבר לא אמרי' הואיל אי בעי מתשיל עלה ע"ש. ומשמע דבהקדש כל שלא בא ליד הגזבר עוברים הבעלים בב"י וב"י וא"כ אמאי אמרי' הכא סתמא דאם הקדש הוא לא צריכין ומשמע נמי דההקדש הוא ביד הבעלים הא בכה"ג חייב לבער כדי שלא יעבור בב"י אלא ע"כ דאינו רשאי לבער ביו"ט אפילו בלא ביטול ורק בחמץ שלו צריך עכ"פ כפיית כלי כדי שלא יבא לאכלו ובהקדש ל"צ כלל ויש לי בזה הרהורי דברים לפרש כוונת התוס' בסגנון אחר אולם לא רציתי להאריך בזה ולא באתי אלא לעורר: אך בהך דאם יש לבערו ע"י עכו"ם אלו הייתי כדאי הייתי אומר דאין לבער ע"י נכרי כלל אחרי דלא אשתמיט שום אחד מהראשונים להזכיר מזה פשיטא דלא סביר' להו הכי [ודע שמ"ש הרמ"א באו"ח סי' שכ"ה סק"ב בהג"ה בשם המרדכי וה"ה לצורך מצוה כגון להוציא חמץ מביתו בפסח כוונתו אינו כשמוצא חמץ בתוך הפסח דאז אינו יוצא בנתינתו לעכו"ם אלא צריך לבער מן העולם כמ"ש המג"א לחלוק על השל"ה אלא מיירי כשחל ע"פ בשבת דאז די בנתינתו לעכו"ם במתנה כמ"ש בהל' פסח סי' תמ"ד ועיינתי במרדכי בפ"ק דשבת וכתב בהדיא כשחל י"ד בשבת ע"ש. אבל כשמוצא בתוך הפסח לא מצינו בשום דוכתא לבער ע"י עכו"ם] והטעם נראה לדעתי דאין עושין מצות ע"י גוי ואם יבער העכו"ם אין הישראל עושה מצוה כלל וכן איתא בהדיא בתשו' בשמים ראש סי' רכ"ז וז"ל אשר שאלתני אי אמרי' דמילה בגוי כשירה מדוע נדחה שבת ונעביד ע"י גוי תשו' אין עושין מצות ע"י גוי דסוף סוף לא עשה הישראל המצוה וגוי אינו נעשה שליח וכן נמצא שם תשו' בסי' י"ח בענין תגלחת מצורע שכתב ג"כ וע"י גוי לא נתנה התורה להעשות וע"ז חתם הרא"ש ז"ל ע"ש. וכן ראיתי בס' ברוך טעם בקונ' עשה דוחה ל"ת פרק הי שכתב ומבואר בהרא"ש דבעיר של נכרים מת ישראל הנמצא בתוכה הוי מ"מ גמור וצ"ל דאין לעשות מצוה ע"י נכרים וכ"כ מצינו בכמה מקומות שנדחה עד לאחר שבת ויו"ט ואינו נעשית ע"י נכרים בשבת ויו"ט וכמו כן ע"י קטנים כיון דאין להם דין שליחות הוי כאילו לא עשה המצוה כלל ע"ש הרי חזינן דמותר לכהנים להטמא למת ולא יעשו ע"י עכו"ם וכן הכא: ונראה דאין להקשות ע"ז מהא דקי"ל מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים דהתם שאני דהוי כבוד הבריות שהמת מוטל בביזיון וכיון דלא אפשר לקוברו ע"י ישראל דאין קבורת מ"מ דוחה יו"ט על כרחך קוברין אותו ע"י עכו"ם מפני כבוד הבריות ובאמת דעת הרבה מהקדמונים ז"ל דדוקא בדלא אפשר להשהותו קוברין אותו ע"י נכרים אבל אם אפשר להשהותו עד למחר שלא יסריח אין לקוברו ע"י עכו"ם וכתב המג"א בשם הרש"ל ז"ל סי' תקכ"ו שכן הוא המנהג ואפי' לדעת החולקים דבכל גווני קוברין אותו ע"י עכו"ם ביו"ט הטעם הוא ג"כ משום כבוד הבריות כמ"ש הרב"י ז"ל שם דאפי' בלא סריה איכא כבוד הבריות וכבוד המת שלא להלינו אבל פשיטא דלולא זאת אין קוברין ע"י עכו"ם דמצותו ע"י ישראל דוקא: והנה באו"ח סי' שכ"ח ס"ק י"ב איתא דבחולה שיש בו סכנה שמחללין עליו את השבת משתדלין שלא לעשות ע"י עכו"ם וקטנים ונשים רק ע"י גדולי ישראל והביא הרמ"א ז"ל בשם י"א דאם אפשר לעשות ע"י עכו"ם בלי איחור כלל עושין ע"י עכו"ם. ולכאורה אמאי לא נימא ג"כ דאין עושין מצות ע"י עכו"ם דהא פקוח נפש מצוה הוא. ואפשר לומר דהי"א סוברים דנהי דפ"נ הוי מצוה מ"מ אין שום מצוה דוחה את השבת והא דפ"נ דוחה אינו משום עשיית המצוה כמו פסח ומילה רק משום פקוח נפש של זה הוא דשרי לה כדאמרי' וחי בהם ולא שימות בהם. ובמקום אחר כתבתי דזה הוא דאמרינן ביומא דף פ"ה וכבר הי' ר"ע ור"י ור"א בן עזרי' מהלכין בדרך כו' ונשאלה שאלה זו לפניהם מניין לפ"נ שדוחה את השבת נענה ר"י דילפינן ממחתרת ור"ע ק"ו ממילה וראב"ע דילפינן מעבודה ואח"כ אמר שמואל אי הווינא התם הוי אמינא וחי בהם ולא שימות בהם ואמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל. ואמרתי דנ"מ בזה דאי ילפינן ממילה או מעבודה עכצ"ל דעשיית המצוה הוא דדחי שבת כמו מילה ועבודה אבל אי מדשמואל אין המצוה דוחה רק הפ"נ ולדינא יש חילוק גדול בזה] ולהכי י"ל דאם אפשר לקיים את הנפש ע"י עכו"ם אין בידינו לדחות את השבת משום עשייתו ע"י ישראל אם לא דחיישי' שיבוא לידי התרשלות ומ"מ פשיטא דזה אינו אלא בשבת אבל בחול כל שביד ישראל בעצמו לעשות ועושה ע"י נכרי הרי זה מבטל מצות עשה דפקוח נפש. ולפ"ז במוצא חמץ בפסח בתוך ביתו אין לבערו ע"י עכו"ם