מצפה אריה עז

השעבוד שיש לו על האשה י"ל דלכ"ע ל"ח אלא כד"מ ומ"מ נראה דהוי ד"כ גם אצל הבעל דאשה ל"ח ממון דהא אמרינן בכמה דוכתי דאשתו כגופו. ויש לעיין הא דלא מצינו בשום מקום כשדנין את האשה בד"נ ממש שיהי' בעינן בפני בעלה דוקא מ"מ מצד הסברא נראה דבעינן נמי בפני הבעל. ומה שנראה לפע"ד בזה דהא דמעכב בפני האשה והבעל היינו דוקא היכי שב"ד יושבין לענין לאוסרה על בעלה דאז יושבין לענין דיני נפשות לא כן בהאי עובדא שלפנינו דאין ב"ד מקבלין העדות לדון אותה ולאסרה על בעלה שהרי איננה כלל ולא נודע מקומה איה רק ב"ד מקבלין את העדות לענין להתיר לבעל את החרם דרגמ"ה או לעיין ולהפך בזכותה היינו לזכות לה גט ע"י אחר שפיר מקבלינן אף שלא בפני האשה. ויש להביא ראי' ברורה לזה מהא דאמרינן בש"ס דב"ק דף מ"א וכי מאחר דתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה ומשני רב פפא דקטל וערק לאגמא דקטל וערק לאגמא. רבינא אמר דמכירים העדים את בעל השור ואינם מכירין את השור. ולכאורה קשה דהלא אין השור נעשה מועד עד שיעידו בפני בעלים ובפני ב"ד כדאמרינן לעיל דף כ"ד וא"כ איך קבלו ב"ד את העדים שלא בפני השור הא אנן קיי"ל דאין גומרין דינו של שור שלא בפניו ובעינן שיהי' ג"כ השור בשעת קבלת העדות דכמיתת בעלים כך מיתת השור אלא מוכח מזה כיון דהשתא אנו מקבלין את העדות רק לייעד את הבעלים ולא לדון את השור אם הוא חייב סקילה. לא בעינן שיהי' בפני השור ואף דלא מהני הקבלת עדות לענין דינו של השור מ"מ מהני לגבי הבעלים כמו כן הדין הכא דאין אנו מחייבין את האשה עכשיו כלל בהגב"ע רק הגב"ע היא לענין זה שהגט זכות הוא לה שפיר מהני: ולכאורה יש לדחות ראי' זו די"ל דערק השור לאחר קבלת עדות וגם לכאורה מבואר כן בדברי רש"י ז"ל שם שכתב בהדיא דקטל וערק לאגמא לאחר שהעידו בו ברח ע"ש וא"כ י"ל נמי דהשור הי' בב"ד בשעת קבלת עדות. אך באמת אי אפשר למימר הכי דלקמן דף מ"ח ע"ב בהא דקאמר הגמרא במועד ליפול על בני אדם בבורות פריך הגמרא והא בר קטלא הוא וכתב רש"י ז"ל בר קטלא הוא בנפילה קמייתא והאיך בא לידי מועד. בשלמא גבי מועד דנגיחות איכא למימר כדאמרינן בפרקין דלעיל דקטל וערק א"נ בשאין מכירין את השור או שהוזמו זוממי זוממים אבל זה לא עלה מן הבור מאליו וליכא למימר ערק ולא אנן מכירין כו' ע"ש ואם נימא דהא דקטל וערק לאגמא היינו אח"כ כשעמד בב"ד הא נמי מצי מיירי כשערק השור וכגון שהעלו אותו מן הבור כדי להביאו לב"ד ואחר שעמד בב"ד ברח אלא עכצ"ל דזה לא יתכן שיברח אח"כ מב"ד [ועוד י"ל דכשברח אחר העמדה בדין אין שמירתו על הבעלים ודוקא קודם העמדה בדין חייבין הבעלים בשמירתו אבל אם כבר קבלו את העדים כדי לעשותו שור הנסקל שוב אין הבעלים חייבין על נזקיו אך לא מצאתי דבר זה מבואר בהדיא] וגם אם הבעלים העלוהו מהבור הי' צריך להביאו לב"ד כדי לדון אותו בסקילה כדין שור הנסקל וזה כל עיקר קושית הגמרא וכי מאחר דתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה ואם כן הא דאמרינן דקטל וערק לאגמא על כרחך פירושו דמזה המקום שהרג את הנפש ברח לאגמא ולא עמד השור בפני ב"ד כלל וזה ברור מעתה שפיר ראייתי הנ"ל קמה וגם נצבה ודו"ק. אך עוד נשאר לנו לפרש כוונת רש"י ז"ל שכתב דלאחר שהעידו בו ברח. ולדעתי נראה דסבר רש"י ז"ל דאם ברח מקודם לאגמא לא נעשה מועד ומשום דהא הגמרא קאי השתא אליבא דמ"ד לייעודא גברא כדאמרינן התם בהדיא ולדידי' כל עיקר העדאה אינו אלא כדי שישמרו הבעלים את השור והיכי שכבר ברח השור מאי אית להו להבעלים למיעבד הלא אין באפשרם לשמרו. ולהכי כתב הוא ז"ל: דמיירי שברח אח"כ לאגמא. ויש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן לעיל בב"ק דף כ"ד ע"ב לימרו הנך קמאי אנן לחיובי לבעלים פלגא נזקא קא אתינא ומשני שבאו רצופים רבינא אמר שמכירין את בעל השור ואינם מכירין את השור ולכאורה קשה אמאי לא משני נמי כגון דערק השור כמו דמשני רב פפא הכא אלא עכצ"ל דבכהאי גווני שהשור כבר ברח בשעת הגב"ע לא נעשה השור מועד אחרי שאין באפשרות הבעלים לשמרו כיון שהשור אינו ברשותם ודו"ק היטב ונידון דידן כבר כתבתי דקשה מאוד לעשות מעשה להתיר את האיש הזה בלי היתר ממאה רבנים אחרי דליכא רק עידי כיעור וכבר החליטו האחרונים דרגמ"ה גזר אף במקום שמצוה לגרשה לכן אין להתיר רק ע"י מאה רבנים הנראה לפע"ד כתבתי. והנני ידידו הדור"ש ושלום תורתו אוהב התורה וחכמי': ארי' ליב ברודא אחר כמה שנים שוב האיר ה' את עיני ומצאתי לאחד קדוש בתשו' דברי ריבות סי' רכ"ו מדבר בשם תשובת הרשב"א ששאלוהו על מי שהביא עדים בפני ב"ד שגירש את אשתו וקבלו הב"ד את העדים שלא בפני האשה ונשא האיש ההוא אשה אחרת אם ראוי להענישו לפי שעבר על תקנת רגמ"ה כיון שנתקבל העדות שלא בפני האשה והשיב גם זה נראה בעיני פשוט שאין זה בכלל מה שאמרו אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין שזה לא בא עכשיו לדון בינו לבינה אלא להעיד על עצמו שהוא מותר לישא אשה ועל היתר הוא בא לדון וליתן עדים כמו שנותן עדים שחתיכה זו מותרת לו עכ"ל. הרי בהדיא כמו שכתבתי ושמחתי מאוד ע"ז ונתתי תודות להשם על שזכיתי לכוין לסברת הרשב"א מדעתי דנפשאי: סי' לז הקשה חכם אחד על מ"ש ח"ז הישועות יעקב א"ע סי' ק"ל סעיף ג' שכתב ליישב דברי המהרי"ק ז"ל אשר הובא בהגה"ה שלא יהי' הסופר הגט קרוב להבעל או להאשה שטעם הדבר הוא משום דלדעת כמה פוסקים כתב סופר ועד כשר א"כ הוי כמו נמצא אחד מהם קרוב או פסול דקי"ל דנתבטל כל העדות אפי' הן מאה ע"ש וע"ז הקשה החכם הנ"ל דא"כ איך יפרנס מתניתין דגיטין דף כ"ב ע"ב הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חש"ו והשבתי לו דזה הוא טעות דחש"ו אינו בכלל דנמצא אחד מהעדים קא"פ וכן כתב הגאון מליסא בספר נתיבות המשפט סי' ל"ו בחידושים ס"ק ב' בפשיטות ע"ש וכן החליט בפשיטות הגאון מהרי"מ מווארשא בספרו על ח"מ אך לא ביארו המה ז"ל הטעם בזה. ונראה לי פשוט דכיון דלאו בני דעה נינהו הא הוי כמי שאינם יודעים שוב עדות דידיעתם לא חשיב ידיעה כלל. אבל לפ"ז אינו אלא בחש"ו ממש אבל באילם או מדבר ואינו שומע דקיי"ל נמי בחו"מ סי' ל"ה דפסולים להעיד יש לומר דבטלה מחמתם כל העדות דהא בני דעה נינהו ורק דהתורה פסלתם דאילם פסול משום דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ומדבר ואינו שומע פסול משום דכתיב ושמעה קול אלה כמ"ש הרב ב"י ז"ל ע"ש. א"כ הוי כמו שאר פסולי עדות גם לענין זה דנמצא אחד מהם קא"פ. אולם אם כה נימא יש להקשות על ח"ז הישי"ע ממתני' הנ"ל לפי מ"ש הפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת חלק שני דפקח ואח"כ נתחרש אינו ודאי חרש אלא ספק