מצפה אריה עה

לא מצינו בפוסקים רק הגאון מפרעשבורג חידש כן מדעתי' דנפשי' עיין חתם סופר א"ע סי' א' ועוד דגם לפ"ד אי אפשר לומר כן רק היכי שאשתו הראשונה כבר נאסרה עליו אבל לא היכא שעדיין לא נאסרה עליו רק שמן הדין מצוה לגרשה וטעמא דידי דהלא כמו שחשש רגמ"ה לתקנת אשתו הראשונה מסתמא כן חשש ג"כ לתקנה אשתו השני' לכן בשלמא אם הראשונה כבר נאסרה עליו בטל הטעם דרגמ"ה גם לאשתו השני' אבל אם הראשונה לא נאסרה ואימת שירצה הבעל יכול לדור עמה הלא שני הטעמים הנ"ל המה בתקפם לגבי אשתו השני' וא"ל דכיון דבשעה שנשאה היא יודעת ומסכמת אין אנו צריכין לחוש לתקנתה דז"א דהסכמת האשה לא מהני כלל כמבואר בב"ש סי' ל"ו סע"ק כ' אלא מוכח דעיקר הטעם של המתירים דבמקום שמצוה לגרשה לא תיקן כלל רגמ"ה. ואחר השגת היתר ממאה רבנים יש להתיר ואף כי עני הוא ואין לו להשליש כתובתה וגם בעידי כיעור יש לפקפק טובא יען כי נתקבלו שלא בפני בע"ד כאשר אבאר אי"ה להלן עכ"ז יש כאן הרבה צדדים להתיר וביחוד אשר הוא מורדת זה יותר מי"ב חודש ואי אפשר להתרות בה כמו שכתוב מר חותני הגאון שליט"א בשם הגאון בעל ח"ס ז"ל דבכה"ג אין ההתראה מעכבת. אך יען כי מאוד הדבר קשה לחזור אחר היתר מק"ר נחתור נא אם יש למצוא עצה להתיר ע"י זכוי הגט ע"י אחר ויהא מותר לישא אחרת תיכף משיגיע הגט ליד הזוכה. והנה הרמ"א בסי' ק"מ הביא דעת המהרי"ק להחמיר ולחוש לדעת הרי"ף ז"ל בגיטין דף י"ז דאף לרבנן לא מהני זכוי הגט שחרור רק לענין זה שלא יוכל הרב לחזור אבל משוחרר לא הוי עד דמטא הגט לידיה. וכתב המהרי"ק וכמו כן גבי אשה הנאסרת אף דהגט הוא זכות לה מ"מ לא מהני עד דמטא גיטא ליד האשה עש"ה והנה רבים יגעו להבין סברת הרי"ף דאמאי לא הוי גט תיכף ומיד כיון דזכות היא להעבד וקיי"ל דזכין לאדם כו' גם הר"ן ז"ל הרבה להשיב על הרי"ף ז"ל כמו שאבאר להלן. ואת אשר אנכי אחזה בביאור דברי הרי"ף ז"ל ע"פ מאי דאמרינן בקדושין דף ע"ב מניין דזכין לאדם שלא בפני' ת"ל נשיא אחד למטה ופריך הגמרא ותסברא זכות הוא לו הא חוב נמי איכא דאיכא דניחא ליה בהר ואיכא דניחא לי' בבקעה אלא כדרבא בר"ה מניין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אבוהון שב"ד מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ע"מ לזכות כו' דכתיב ונשיא אחד למטה ובתר הכי קאמר ר"נ משמי' דשמואל דאם הגדילו יכולין למחות ורב נחמן דידי' אמר דאם הגדילו אינן יכולין למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה ע"ש אלמא דלכו"ע היכי שהדבר הוא לחוב ולזכות אז הדין דחשיב זכי' לזכות שלא בפניו אבל מ"מ יכול זה למחות אח"כ שאינו רוצה בהזכי' הלזו וכן הוא בהדיא בב"ב דף קנ"ח דאמרינן התם דאי זיכה לי' ע"י אחר ואמר הלה אי אפשי בה מתנתי' בטלה וכתב הרשב"ם ז"ל דחוב הוא לי' דכתיב ושונא מתנות יחי' אלמא דמשום דאיכא קצת חוב יכול המקבל למחות כששמע שאינו רוצה בהמתנה ועי' בחו"מ סי' קצ"ה סעיף ב' בסמ"ע גם בקצה"ח שם וכמו כן י"ל דסבר הרי"ף הכא גבי גט שחרור שיש בזה צד חוב וצד זכות שנעשה משוחרר ונגד זה נאסר בשפחה כנענית ואם עבד כהן הוא פוסלו מן התרומה כדאמרינן התם בגיטין בזה פליגי ר"מ ורבנן דר"מ סבר דחשיב חוב יותר על הזכות ולא מהני כלל הזכי' ומשו"ה יכול הרב לחזור בו ורבנן סברי דחשיב זכות יותר על החוב והוי זכין לאדם ומהני הזכיה שלא יוכל הרב לחזור אבל מ"מ לא נגמר הגט לחלוטין עד דמטי גיטא ליד העבד וע"ז הביא הרי"ף ז"ל ראי' מהא דהולך מנה לפלוני חייב באחריות ואינו יכול לחזור חזינן דיש זכי' צחצאין ומהני מה דהוי לטובתו של חבירו אבל לא לחובתו דהיינו לענין חיוב אחריות וכמובן. ולפ"ז לאו דוקא דמטי ליד העבד אלא ה"ה דאם אמר העבד שרוצה בהגט יכול הזוכה לזכות עבורו בתורת שליחות ולהכי אם מת הרב קודם שהסכים העבד אמרינן אין גט לאחר מיתה כיון שעדיין הגט מתלא תלי וקאי כן י"ל לדעתי בכוונת הרי"ף ז"ל נמצא לפ"ז דדינו של הרי"ף אינו אלא שהדבר הוי לחוב ולזכות לא כן היכי שהוא זכות גמור מודה הרי"ף ז"ל דמשהגיע ליד הזוכה זכה. מעתה באשה הנאסרת על בעלה בעידי זנות שזכות גמור הוא לה דעל בעלה בלא"ה אסורה גם דכיון שהיא מפקרת עצמה לזנות מוטב שתזנה בהיתר גם הרי"ף מודה דמשהגיע הגט ליד הזוכה היא מתגרשת ודו"ק. ובזה מיושב כל הקושיות של הר"נ ז"ל דהקושיא הראשונה מהא דהתקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה דמשמע דאי אמרינן דתן הוי כזכי מגורשת מיד משיגיע הגט ליד השליח לכאורה תמוה וכי ס"ד דהר"ן דהרי"ף גם באם עשתה האשה שליח לקבלה אינו מגורשת עד שיגיע הגט לידה הא זה ודאי ליתא דהא כל מסכת גיטין מלא דבשליח קבלה מגורשת מיד אלא עכצ"ל דכוונת הר"ן ז"ל דכיון דהבעל אמר תן אף אם נימא דהוי כזכי מ"מ חשיב כאילו אמר הבעל אין אני נותן לך הגט בתורת שליח קבלה אלא רק בתורת זכי' ואפ"ה אמרינן דהיא מגורשת מיד ולפי הנ"ל לא קשה כלל דכיון דעכ"פ האשה רוצית בהגט דהא אדרבה היא עשתה אותו לשליח קבלה חשיב זכות גמור וגם מתורת זכי' מהני משהגיע הגט ליד השליח: וקושיתו השני' מהא דאיבעי' לן ביבמות המזכה גט לאשתו במקום יבם כיון דסניא לי' זכות הוא לה או דילמא כיון דזמנין דמרחמי לי' חוב הוא לה. ג"כ ניחא לפי הנ"ל די"ל דזה גופא היא בעית הגמרא דאם נימא דסניא ליה וחשוב זכות גמור מהני הגט תיכף משהגיע ליד הזוכה. גם מה שהביא מפ"ח דתרומות העבד שהי' אוכל בתרומה ובאו ואמרו לי' מת רבך או שעשאך בן חורין דר' אליעזר מחייב קרן וחומש בלא"ה יש לדחות דאפשר לומר ששחררו רבו ע"י כסף וסבירא לי' כר"מ דסובר בקדושין דף כ"ג ע"א דכסף ע"י אחרים אפי' בע"כ של העבד יוצא לחירות דכסף קבלת רבו גרמה לו ע"ש. נחזור עתה לעובדא שלפנינו דאינה אסורה כלל על בעלה דהא ליכא אלא עידי כיעור ורק מצוה לגרשה וי"ל דהגט לא חשיב לה לזכות כלל כיון דהיא מותרת לבעלה וא"כ לכל הפוסקים אין לזכות לה גט: שבתי וראיתי דיש לחתור עוד בזה דנימא דכעין זה חשוב זכות ושתהי' מגורשת מיד גם לדעת הרי"ף ז"ל וכמו שאבאר. הנה בפרק קמא דגיטין דף י"ב גבי פלוגתא דהאומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דסבר ר' מאיר אם רצה לחזור יחזור וחכמים אומרים בד"א בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים אם רצה לחזור לא יחזור ותניא אמר ר' מאיר והלא חוב הוא לעבד שיצא מתחת רבו לחירות כו' וכ"ת אי בעי זריק לי' גיטא שבק לי' וערק לעלמא והקשה שם בתוס' ד"ה וכ"ת מה בכך מ"מ חוב הוא לו זה השחרור שפוסלו מתרומה וי"ל דקסבר דלא חשיב לו חוב מה שמקבלו זה כיון דאפי' אי לא יקבלנו יכול רבו לפוסלו מתרומה ע"ש וכתב הרש"ל בחידושיו יש מקשים דא"כ אמאי מודי חכמים בגיטי נשים. ותירץ דלא קשה מידי דבשלמא גבי עבד דבודאי זכות הוא לו דיוצא לחירות ומותר בישראלית אלא שאתה באתה לדמות שהוא חובה ממקום אחר שאסרו בתרומה משום זה לא נחשב לו חובה שיכול לזרוק לו גט ונשאר לו הזכות משא"כ באשה שאין זכות לה במה שגרשה א"כ נקרא הכל חובה אפי' מה