מצפה אריה עג

מילה משום מצות מילה או משום פסח אלא על כרחך סבר ר"ז דפשיט מהברייתא לשאר קטנים סבירא ליה דגם בערב הפסח אין האב רשאי למול בתוך ח' ומשו"ה שפיר פריך רבא ותסברא: והנה הטעם הא דבאמת אין האב צריך למול בערב הפסח גם להס"ד דהש"ס דחשיב ערלה צ"ל דנהי דבדיעבד יצא מ"מ לכתחילה פשיטא דאסור דהא איכא עשה דביום השמיני ימול וכיון דר"ז מוקי להברייתא דמיירי באיתיליד ביני וביני וא"כ הלא כבר עשה פסח ואנן קיי"ל כר' נתן דאכילת פסחים לא מיעכבי וליכא אלא עשה דאכילת פסחים ואין עשה דותה עשה כמו דפרכינן בפסחים דף נ"ט ע"א מכדי האי עשה והאי עשה ואין עשה דוחה עשה. מעתה מיושב קושית הרב הג' הנ"ל דאם נימא דמיירי דערב הפסח הוא יום שביעי כיון דבלילה דהוי ליל שמיני חשיב ערלם ומעכבי באכילת פסח פשיטא דרשאי למולו ביום ז' משום עשה דפסח דהא אם נימא דאינו יכול למול מעכב ג"כ עשיית הפסח דהא אף דאכילת פסחים לא מעכבי מ"מ בעינין בשעת עשי' שיהי' ראוי לאכילה ובלאו הכי הפסח פסול כדאיתא בפסחים דף ע"ח וכיון דמעכב העשיה הפסח א"כ הוא עשה שיש בו כרת ויש לנו לומר דדחי לעשה דביום השמיני כמו דאמרי' התם בפ' תמיד נשחט דיבוא עשה שיש בו כרת וידחה לעשה דהשלמה ולפי זה כיון דצריך למולו משום עשה דפסח חשיב א"כ בר מילה ולפי עה שאמרנו לעיל דכל שהוא בר מילה פשיטא דחשיב ערלה אף אם הוא תוך ח' דמה לי אם חיוב המילה הוא משום עשה דמילה או משום עשה דפסח א"כ ה"נ חשיב ערלה לכו"ע גם בערב הפסח א"כ הוי איתנייהו בשעת עשי' ומעכבי גם העשיה עד שיהא נימול מקודם ולהכי לא מצינו לאוקמי הברייתא הכי ודו"ק היטב כי זה נכון מאוד לדעתי: והנה יש לעיין בברכות דף י"ט ע"ב בברייתא ולאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו יכול יטמא אמרת לא יטמא וכתב רש"י ז"ל דלמול אם בנו נמי אית בה כרת ואית דאמרי דבערבי פסחים קאי דמילת זכרים מעכבי בפסח ע"ש וכן כ' הרמב"ן ז"ל בזבחים דף ק' ומשמע מדבריהם אלו דמילה בעצמו הי' שפיר נדחית מחמת מצוה דטומאת קרובים דמצות מילה של האב ל"ח מצוה שיש בו כרת וגם טומאת קרובים לא הי' מעכבי מעשיית הפסח די"ל דמיירי שהציבור הוא טמא ושפיר עבדי פסח בטומאה רק משום דמילת זכרים הוא דמעכב מלעשות הפסח. ולכאורה אמאי לא נימא כיון דהא דלא מל הוא מחמת דמצוה דטומאת קרובים הוא דדחי למילה חשיב כמו לא אפשר ולא מעכבי כלל מילת זכרים בפסח. ואם באנו לומר ולחלק דכיון דבעצם הוא בר מילה אף דהוא אנוס מחמת מצות דטומאת קרובים לא חשיב לא אפשר ושפיר מעכב דהואיל אילו הי' מל היה יוצא בדיעבד. חדא דזה דוחק דמה לי אם הוא אנוס שישב בבית האסורים ומה לי אם הוא אנוס על פי חק התורה. ועוד הלא דעת הרמ"א ז"ל דגם מל בתוך ח' בדיעבד יצא ומ"מ פריך הגמרא התם אערלה שלא בזמנה ותסברא האי לאו בר מהילא הוא: ואחרי התבוננתי ראיתי שיש לעורר ולומר דהא דאמרי' בסוגיא דיבמות הנ"ל דכל שנאנס ואין באפשרו למול אין מילת זכרים מעכבא בפסח היינו דוקא שנאנס משעה שהגיע זמן המילה ולא הי' סיפוק בידו למולו מעולם דאז חשיב אונס אבל אם כבר הגיע זמן מילתם עוד קודם שנאנס והתרשל מלמולם עד שנאנס אח"כ כה"ג מעכבים מילת זכרי' בפסח כיון שהי' בידו למולם מעיקרא ונראה שיש לדמות למה שכתב הרמ"א ז"ל בהגה"ה בשו"ע יו"ד סי' רל"ב ס"ק י"ב דעי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני יש לו לעשותו מיד או בשחרית כשיגיע אותו היום כו' ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לו פנאי לעשותו ושכח או נאנס אח"כ ולא עשהו יש אומרים דמקרי אונס וי"א דלא מיקרי אונס עש"ה. והכא נמי י"ל הכא דתליא בפלוגתא דרבוותא דלדעת האגודה דלא חשיב אונס כה"ג מעכבי נמי בפסח ולדעת האחרים דחשיב אונס לא מעכבי כיון שהי' באפשרי לעול לא הי' לו להתרשל בזה. ואם נימא דכל שהי' סיפוק בידו למול ונאנס אח"כ מעכבי בפסח שפיר ניחא הא דהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו גם לפי פירש"י ז"ל שהבאתי לעיל דמיירי במילה בערב הפסח די"ל דמיירי הכא כגון שהי' לו שהות למול את זכרי' מקודם. וביחוד לפי מאי דמוקי הגמרא בזבחים דף ק' שמת לו מה אחר חצות א"כ הי' לו שהות למול קודם חצות ומש"ה שפיר מעכב בפסח ודו"ק: והנה לענין מילה בתוך זמנו בדיעבד כבר האריכו בזה גדולי האחרונים ז"ל ובראשם בעל ש"א שהוכיח לומר דהא דאמרינן דבדיעבד יצא היינו דהוי מעות לא יוכל לתקון אבל לא עשה מצוה כלל. וראיתו ברורה מש"ס דשבת דף קל"ז דאמרינן התם הי' לו שתי תינוקת למול כו' וקדם ומל של אחד בשבת בשבת דחייב דלא עביד מצוה. אמנם ראיתי להגאון מטרניפאל ז"ל בספרו מנחת חינוך שהוסיף לומר דבר חדש דנהי דלא עביד מצוה מ"מ ליכא ג"כ שום איסור מלמול תוך זמנו דכיון שהוא חותך את הערלה מקודם כשיגיע יום ח' ליכא ערלה ואין לו מה לחתוך ודמיא לשורף את החמץ קודם ע"פ שאין לו שוב מה לשרוף כשיגיע זמן הביעור והאריך מאוד בזה וכתב דלא מצא בשום מקום דנימא דביום השמיני כו' יחשב ללאו הבאה מכלל עשה דדוקא ביום השמיני ולא קודם וע"כ ליכא שום איסור בזה. ואני אומר כבוד הרב במקומו מונח ודבר זה לא כיון להלכה חדא דהא קיי"ל החובל בחברו עובר בלא תעשה כדאי' בש"ס דמכות דף ט' הכהו הכאה שאין בו שוה פרוטה לוקה וא"כ אם מל בתוך ח' כיון דלא עביד מצוה מקרי חובל שלא ברשות ועובר על לאו זה ואין לומר דאין בזה לאו דחבלה דבלא"ה הי' צריך למולו ביום חי דזה אינו דמ"מ כיון דבאותה שעה שמל אותו לא הי' צריך למולו חשיב חבלה דוגמא לזה מצינו במכות דף ה' ע"א באו עדים באחד בשבת שפלוני הרג את הנפש ונמצאו זוממים ואח"כ באו עדים שבשני בשבת הרב פלוני את הנפש דחייבים דבההיא שעתא גברא לאו בר קטלא הוי וכן ה"ה הכא וזה ברור: אולם לדעתי עכצ"ל דאיכא עוד איסור משום עשה דביום השמיני דמשמע ולא מקודם דאלת"ה מאי פריך הש"ס הכא ותסברא המול לו כל זכר והאי לאו בר מהילא הוא דלמא שפיר חייב למולו כדי שיאכל בפסח כיון דליכא שום איסור בזה ואין לומר דכיון דעכ"פ אין חיוב על האב למול תוך ח' שוב אין המילה מעכבו בפסח. זה אינו חדא דלשון הגמרא לא משמע הכי ועוד דאף שאין המילה מוטלת עלי' ג"כ מעכבי כמו שכתב המ"ל והמהרש"א דאף בנשים ג"כ מעכב מדקאמר התם כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבית האסורין ע"ש. וגם הכא לא שייך לומר מה שאמרתי לעיל דהוי חובל דהא הכא הוי חובל ברשות אלא על כרחך דאיכא איסור משום דכתיב וביום השמיני דוקא לא קודם והנלפע"ד כתבתי. והנני ידידו הד"ש בלונ"ח. ארי' ליב ברודא סי' לד כבר נודע מה שהקשה המהרי"ט ז"ל בחידושיו על מה שהביאו התוס' בקידושין דף ל"ח ע"א בשם הירושלמי בהא דאמרינן התם בגמרא ממחרת הפסח אכל מעיקרא לא אכל דאקריב עומר והדר אכול וז"ל בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבא עשה דבערב תאכלו