מצפה אריה עב

מילת עצמו אבל גבי מילת זכרי' גם בליל שמיני לא מעכב את האב מלאכול בפסח דהא אין מלין בלילה והוי אנוס וזהו מה דפריך הגמרא ותסברא לחלק בין תרומה דהוי רק גבי מילת עצמו למילת זכרים גבי פסח: הנה דבר זה ברור וכה הגדתי לכ"ת תיכף פא"פ בהיותו אצלי וכן מצאתי אח"כ בחי' הרשב"א ובספר המאירי על יבמות גם הרואה יראה שזה היה כוונת רש"י ז"ל בהא דקאמרינן ערלות שלא בזמנו מעכבים שפי' הוא ז"ל דקאי אתרומה ומיאן רש"י ז"ל לפרש דקאי אמילת זכרי' דמעכבי בפסח ואף דלשון מעכבי משמע הכי. והיינו משום דהא דאמר רבא והסברא משמע שבא לקיים בעי' דר"ח א"כ מוכח דר"ח רק גבי תרומה ובערלה עצמו דוקא אבעי' לי' ולא לענין מילת זכרים בפסח. ואף שהדברים פשיטים אמינא מ"מ להביא ראי' דממקומו הוא מוכרע דהא הגמרא משני כגון שחלצתו חמה ופריך ולימלהו מצפרא ומשני בעינן מעל"ע ופירש"י ז"ל שחלצתו חמה אחר חצות היום זה ח' ימים ובזבחים דף י"ב ע"א פרכינן פסח כשר לבן בהירה היכי משכחת לה ומשני אביי אפי' תימא מצפרא אין מחוסר זמן לבו ביום ר"פ אמר אפי' תימא מאורתא לילה אינו מחוסר זמן דתני דבי ר' ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואם נימא דליל שמיני כיון דלא חשיב מחוסר זמן גבי מעשר ה"ה מילת זכרי' בליל שמיני מעכבים בפסח א"כ ביום שמיני דפשיטא דלא חשיב כה"ג מחוסר זמן לבו ביום דצריך להיות דמעכבי בפסח. ומעתה הא חשיבי ג"כ איתנייהו בשעת עשיה אלא עכצ"ל דכל שעה שאין בידו למול אין מילת זכרי' מעכבים בפסח וזה ברור. אך כ"ז אינו מעלה ארוכה בישוב קושית הרב הג' הנ"ל כי עדיין יש להקשות לפי הס"ד דר' זירא דאכתי לא ידע הא דרבא דכל שאין בידו למול לא מעכבי ומייתי ראי' מהברייתא דערלה שלא בזמנו מעכבי דמאי ראי' הוא דלמא לעולם לא חשיב ערלה רק הברייתא מיירי שע"פ הוא יום שביעי שלו וכנ"ל: והנה לכאורה יש להביא ראי' דש"ס דידן סבר ג"כ כהירושלמי דליל שמיני כשמיני מהא דאמרינן התם בשלמא עבדים דליתנייהו בשעת עשי' ואיתנייהו בשעת אכילה משכחת לה דזבנינהו ביני וביני ומשמע דמעבדים אין לפשוט בעי' דרב חמא ואמאי הא בעבדים דזבנינהו ביני וביני משמע אפילו אם קנה אותם בלילה דהא הא דדייקינן דקרא דעבדים מיירי בליתנייהו בשעת עשיה היינו מדכתיב אז יאכל בו דמשמע אף שלא הי' לו מקודם ואם קנה בלילה אכתי לא הגיע זמנם למול עד הבוקר דהא קיי"ל דאף מילה שלא בזמנו אינו אלא ביום והוי כתוך זמנו דערל קטן ואפ"ה מעכבי בפסח ש"מ דתוך זמנו חשיב ערלה אלא עכצ"ל דלילה של יום המילה לא חשיב תוך זמנו כמו ליל שמיני לדברי הירושלמי ואף דהכא גם ביומו א"א למולו דהוי יו"ט זה לא איכפת לן דמיום השמיני והלאה פשיטא דחשיב ערלה אף דא"א למול מחמת מקרה כמו שאיתא בירו' שם גבי חולה דכל שלשים יום אסור להאכילו חלבו של תרומה ה"ה נמי הכא מיום ראשון והלאה חשיב ערלה אע"פ שמחמת יו"ט אי אפשר למולו ומש"ה הוצרך ר"ז להוכיח מזכרים דוקא. אמנם לפי מה שכתבו התוס' ריש פירקן לדעת רש"י ז"ל דערל שמתו אחי' מחמת מילה אסור בתרומה דאע"ג דאיבעי' לן גבי ערלה דקטן אי חשיב ערלה יש לחלק בין תוך זמנו שאין חיוב למול כיוצא בו למתו אחי' מחמת מילה ביאור דבריהם דדוקא בערלה דקטן מבעי' לי' אבל בערלה דגדול אף דאינו מחויב במילה מ"מ חשיב ערלה א"כ לפ"ז לא הי' יכול לפשוט מעבדים אערלה דקטן. ודע דלדעתי אפשר לומר דאף לפי מה דמסיק רבא ותסברא דכל דהוי אנוס ואין בידו לימול לא מעכבי אינו אלא במילת זכרים דבזה כתיב קרא דהמול לו כו' אבל במילת עבדים דכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו דעיקר הציווי שלא לאכול כל זמן שאינם נימולים אינו מוכח מזה שיהי' בידו למול דוקא. תדע דעכצ"ל כן דהא ר"א סבר במכילתא דקרא ומלתה אותו אז יאכל בו בעבד הכתוב מדבר ולדעת רש"י ז"ל דערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור בתרומה ובקדשים א"כ לדידי' פשיטא דקרא ומלתה אותו היינו אפי' אם הוא אנוס במילה אסור בפסח א"כ ה"ה מסתמא לר"ע דקאי אאדון נמי הכי הוא. והחילוק בין זכרים לעבדים יש לומר בפשיטות דבעבדים נהי דאין בידו למולם מ"מ מעכבי משום דלא הי' לו לקנותם בשעה שא"א למולם וגם עתה בידו למוכרם או להוציאם לחירות ומש"ה מעכבי בכל גוונא. ואם נחליט כן יש ליישב בזה קושיות התוס' שם ביבמות דף ע"ב ע"א ד"ה משום דבספרי משמע דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר ותימא וכי במזיד הי' נמנעים ואי משום מילת זכרים הא כיון דלא אפשר לא מעכבי ע"ש. ולפי האמור י"ל דמשום מילת עבדים דמעכבי בכל גווני לא עבדי פסח ולהכי שפיר מקרי בגנותם דהי' להם להוציאם לחירות או להפקירן ודו"ק: והנה גוף הדבר שהירושלמי מדמה ערלה בליל שמיני להא דמעשר נראה לפע"ד דלש"ס דילן תליא בפלוגתא. דלאביי בש"ס זבחים שהבאתי לעיל דסבר דלבן בתירא גבי פסח חשיב לילה מחו"ז י"ל דלאו משום דפליג אהא דקיי"ל דבליל שמיני נכנס לדיר להתעשר אלא סבר דלא דמיא אהדדי דבשלמא גבי מעשר אמרינן דמתחילת ליל שמיני חשיב מטי זמני' אך אין מקריבין בלילה כמו בשאר לילות ומש"ה בקרבן פסח דזמנו אינו אלא לאחר חצות שפיר הוי לילה מחוסר זמן ולפי זו הסברא שפיר יש לדמות ערלה למעשר דגבי ערלה נמי י"ל דליל שמיני אינו חשיב תוך זמנו רק הוי כמו שאר לילות וכן הסביר הגאון בעל ש"א סי' נ"ג [וע"ש שבמחכ"ת אישתמטתי' לי' דברי הירושלמי הנ"ל] אבל לר"פ דקסבר אף גבי פסח דלילה אינו מחוסר זמן א"כ ע"כ לא סבירא לי' גבי מעשר הטעם שאמרנו דליל שמיני חשיב כשאר לילות דהא זה ל"ס גבי פסח דזמנו אינו אלא לאחר חצות אלא ע"כ צ"ל לדידי' דסבר דגזירת הכתוב הוא דתוך מעל"ע לא חשיב מחו"ז גבי קרבן א"כ לפ"ז אין לדמות כלל ערלה למחו"ז דאין ענין זה לזה כלל ודו"ק. ועיין בתוס' שם ד"ה לילה שכתבו וז"ל וכן משמע בברייתא ובחגיגה לר' יוחנן וכן במנחות בפ' שתי הלחם דף י"ז ובפ' אמר להם הממונה דף כ"ט ע"ש. ומשמע דכוונתו דמכל הני מקומות מוכח דלא כאביי אבל לפי הנ"ל י"ל דאביי לא פליג כלל בזה דאמרינן בעלמא לילה אינו מחוסר זמן רק דוקא גבי פסח שאני ומטעם שכתבתי: ואת אשר אנכי אחזה ליישב הקושיא הנ"ל גם להס"ד דר' זירא. דהנה לכאורה יש להקשות לפי מה שפסק הרמ"א ביו"ד סי' ר"ס דאם מל בתוך ח' בדיעבד יצא א"כ מאי פריך רבא הכא ותסברא העול לו כל זכר והאי לאו בר מהילא הוא הא כיון דבדיעבד יצא דילמא משום מצוה דפסח מהלינן גם בתוך חית והנראה לדעתי בזה דרבא פריך לר' זירא דפשיט מהברייתא בתוך זמנו דערל קטן חשיב ערלה א"כ על כרחך סבר ר"ז דאף דאינו צריך למולו בע"פ בתוך ח' מעכבו בפסח דאם נימא דבערב פסח צריך למול אף אם הוא בתוך ח' אינו ראי' כלל לערלות דשאר קטנים דודאי עד כאן לא מיבעי' ליה לרב חמא אלא בסתם קטנים דזמנם למול הוי ביום ח' ומשו"ה אפשר לומר דכל זמן שאין צריך למול לא חשיב ערלה אבל בקטן שצריך למולו ביום שנולד כגון יליד בית או לרב אסי דסבר בשבת דף קל"ה דיוצא דופן נימול לאחד פשיטא דחשיב ערלה כיון שבר מילה הוא ועיין בספר קרבן עדה על הירושלמי שכתב בהדי' הכי וא"כ ה"ה בקטן בערב פסח אם נימא שמחויב האב למולו משום מצוה דפסח שפיר חשיב ערלה דמה לי אם הוא בר