מצפה אריה עא

ובזה יש ליישב דברי רש"י ז"ל חולין ד"ד ע"ב שכ' הוא ז"ל להוכיח דחליפי חמץ אסור בדיעבד דאל"כ הא מצינו דמים לחמץ בפסח ובהדיא תנן בפ' כ"ש דהאוכל תרומת חמץ בפסח במזיד פטור מן התשלומים והקשה בתוס' וז"ל נהי דבדיעבד מותר מ"מ לכתחלה אסור ומש"ה לאו בר דמים הוא ולפמש"ל ניחא שפיר דכיון דע"כ לר"ח ולרבא הא דפטור באכל תרומת חמץ בפסח במזיד אף דלפי מדה משלם משום דדמי איסורי הנאה הוא א"כ מוכח דאף בדיעבד אסור דהא הכא כבר אכל זה החמץ ואפ"ה פטור מהאי טעמא כדכתיבנא והבן: עוד עלה על רעיוני מלתא חדתא דהא דאמרי' קלב"מ הוא משום דרשעה אחת אתה מחייבו וכו' לכן אין לחייבו ממון במקום מיתה או מלקות אבל הכא דע"כ אתה מחייבו ממון ע"י המעשה שחייב עלי' מיתה כגון בגונב חלבו של חבירו ואכלו דאמרי' מדאגבי' קניא ועכ"פ צריך לשלם עה שהי' שוה בשעת הגזילה משלם ג"כ היכא דמעיקרא שוה זוזא ולבסוף שוה ד' כל הד' זהובים דמגלגלים עליו את הכל. ולא מלבי אני אומר זאת אלא שראיתי בשמ"ק כתובות דף ל"ד ע"ב גבי הא דאמר רבה קסבר ר"מ חידוש הוא שחידשה תורה בקנס דאע"ג דמקטל משלם ואזדא רבה לטעמי' שכ' וז"ל דאי לא דרבה דהכא הוי מפרשינן דמש"ה מחלק רבה בין שהי' גנוב לו מקודם להיכא שגנב וטבח בשבת משום שהיכא שהי' גנוב לו מקודם וכבר נתחייב בקרן להכי נמשך נמי אבתרי' הקנס ואע"ג דטבח בשבת ולאו משום חידוש הוא ע"ש באריכות ואף דהשט"מ לא כתב הכי אלא לפרש דברי הגמרא דמש"ה הוצרך הגמרא לומר ואזדה רבה לטעמי' דבלא"ה הוי מפרשינן הכי וא"כ משמע דבאמת לא כן הוא מ"מ לפע"ד נראה דיש בידינו להוסיף ולומר דבר נחמד דלעולם אמרינן הכי דכל היכא דליכא למפטרי' לגמרי מטעם קלב"מ נמשך בתרי' כל החיוב כאילו לא הי' כאן כלל חיוב מיתה ולא פטרינן לי' מהאי טעמא דקלב"מ. ולפ"ז י"ל דהא דקאמר רבה הי' גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה כו' גם אליבא דרבנן קאמר דהא באמת זה דוחק מאוד דמימרא דרבה גם מימרא דר"פ דהיתה פרה גנובה לו כו' אינו אלא אליבא דר"מ ולא אליבא דהלכתא. וביותר תמוה דברי הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ג מה' גניבה ה"ד דאם היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת ואם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה ודבריו תמוהין דהא האי טעמא דאם אין גניבה כו' אינו אלא לר"מ דסבר דבקנס אמרינן מת ומשלם אבל לרבנן גם בהיתה פרה גנובה לו צריך להיות פטור ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דבכה"ג חייב וכבר תמהו עליו נושאי כליו עיין לח"מ פ"א מהל' שאלה ה"ה ולפי הנ"ל יש לומר דגם רבנן מודי לזה והיינו טעמא דכיון דכבר נתחייב בגניבה וצריך לשלם הקרן נמשך בתרי' ג"כ חיובא דדו"ה ולפ"ז הא דפליגי ר"מ ורבנן בגנב וטבח בשבת ע"כ כשגם הגניבה הי' בשבת פליגי דר"מ אפי' כשגנב בסבת מחייב וה"ט דבקנס סבר ר"מ דאמרי' מת ומשלם וממילא נמשך בתרי' ג"כ הקרן של חיוב הגניבה וא"ל דאדרבה נימא דפטור מגניבה דקלב"מ וממילא פטור נמי מהקנס דאם אין גניבה אין טביחה כו' דז"א כיון דלגבי קנס ל"ש קלב"מ ויש לנו לחייבו מהיכי תיתי לן למפטרי' וזה דקאמר הש"ס ואזדא רבה לטעמי' ודו"ק: ובהדי דאסיקנא בהאי ענינא הנני להעלות פה אשר הערותי זה כבר בש"ס ערובין דף כ"ט ע"ב אר"י תמרים בקב ופרכינן מברייתא אכל גרוגרות ושילם תמרים תבוא עליו ברכה ה"ד אלימא לפי דמים משלם וכו' ופירש"י ושילם תמרים היקרים מגרוגרות ותמוה הוא דלפי הס"ד השתא דלפי דמים משלם לא שמעינן אכתי דתמרים יקרים מגרוגרות אדרבה דגרוגרות עדיפא ע"ש. וראיתי בס' גאון יעקב שהגיה בדברי רש"י ז"ל וכ' דצ"ל תמרים הזלים מגרוגרות. ולי הצעיר נראה דדברי רש"י נכונים דהא זה א"א לספוקי הי מינייהו יקרים דהא שער שבשוק מידע ידעי אינשי ובודאי ידע הש"ס דתמרים יקרים ד' פעמים כגרוגרות כדאמרי' התם רק לענין ערוב אינו מעלה כלל מה שהמה יקרים אלא עיקר הוא החשיבות לאכילה והא איבעי לן איזה חשיבי ביותר לאכילה וע"ז הביא הש"ס ראי' מברייתא דקאמר אלימא לפי דמים ואם אכל ד' גריווא גרוגרות משלם חדא גריווא דתמרים אמאי תע"ב הא בזוזי אכל כו' אלא ע"כ דלפי מדה משלם ואף דמאן דאית לי' דלפי מדה משלם צריך ג"כ שיהי' שוויא הרמים כדאמרי' בפסחים בהדיא דלא גרע מגזלן ואפ"ה קתני דוקא אכל גרוגרות ושילם תמרים תע"ב אבל אכל גריווא דתמרים ושלם ד' גריווא דגרוגרות לפי דמים לא אמרי' דתע"ב אמאי הא מעלה הרבה במדה אלא מוכח דתמרים עדיפי וחשובים יותר לאכילה ובהכי מדוקדק הלשון דגמרא וקתני דתע"ב וז"ב לדעתי: ומ"ש כ"ת שמדברי הח"י משמע שסובר דמזיק קונה בשינוי מעשה אף שלא הגביה ע"מ להזיק עיינתי בס' ח"י וז"ל וכיון ששלח בו העכו"ם יד לטחון ולאפוה שלא מדעת ישראל קנאו העכו"ם קודם שנתחמץ אף שלא נתכוין לקנות ע"ש א"כ נאמר בפי' ששלח בו יד והיינו שהגביה כדין שליחות יד ובלא"ה א"א ללוש ולאפות בלי הגבהה. ועכ"ז דברי הח"י תמוהין כמו שתמה עליו הגאון מליסא ז"ל דכיון שלא נתכוין להזיק לא מקרי גזלן ובגוף הדבר תמה אנכי האיך רצה כ"ת להביא סנגרון דמזיק קונה בשינוי אשר מבואר להיפך בתוס' ב"ק דף י"א ובש"ך חו"מ סי' שפ"ו. וע' ש"ס ב"מ דף ע"ח ע"ב דרצה להוכיח דר' מאיר ס"ל דמעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן מסא דהנותן צבע וכו' ודחי דלמא ש"ה דקניא בשינוי מעשה ותמה בספר שטמ"ק בשם קדמונים דאם לא הוי גזלן איך קונה בשינוי מעשה ע"ש והיא מוחלט בפי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ומה עוד לדבר בזה. דברי ידידו הכותב בנחיצה ד"ש וש"ת בלונ"ח: סי' לג כבוד ידידי הרב החריף ובקי הנגיד המפורסם מוה' נחום נ"י: את מכתב כ"ת קבלתי במועדו ולקחתי לי מועד לעיין בענין הזה ולהשיבו כיד ד' הטובה עלי. ע"ד הקושיא שהביא כ"ת בשם גדול אחד בש"ס דיבמות דף ע"א ע"א בהא דאיבעי' התם רב חמא ב"ע קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלה שלא בזמנה מעכבא או לא ופשיט ר"ז מהא דתניא אין לי אלא מילת זכרי' בשעת עשיה ומילת עבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור בזה בזה כו' ת"ל כו' בשלמא מילת עבדיו דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' משכחת לה כגון דזבנינהו ביני וביני אלא מילת זכרי' כה"ג היכי משכחת לה לאו דאיתיילדו ביני וביני ש"מ ערלות שלא בזמנו מעכבא. אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא והאי לאו בר מהילא הוא ומוקי התם הגמרא בכמה אוקימתות והקשה הרב הנ"ל דלפי מה דאיתא שם בירושלמי ליל שמיני מה את עביד בה מן מה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני הלא בפשיטות י"ל דהכא מיירי שע"פ הוא יום זיין ללידתו ולעולם ערלה שלא בזמנו לא חשיב ערלה ומש"ה חשבינן ליתנייהו בשעת עשי' אבל בשעת אכילה דהוה ליל שמיני ללידתו חשיב ערלה ומעכבי באכילת הפסח. וע"ז כתב מעלתו דגם הירושלמי לא קאמר רק לגבי