מצפה אריה ז

סימן ב' בדבר השאלה בעגל שנולד שבעה ימים קודם יו"ט ויום השמיני הוא ביו"ט אם מותר לשוחטו ביו"ט. נתתי אל לבי לעיין בזה וזה אשר עלה במצודתי בעזהש"י. הנה בשו"ע לא נזכר דבר זה רק האחרונים הביאו מ"ש המהרש"א בביצה דף ו' ע"א בהא דאמרינן התם איתמר אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור מוקצה הוא שמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה א"ל רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט אמר להו הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ומסיק התם בגמרא הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים והקשה הרב שם בחי' הלכות דאכתי איכא לאקשוי' מעגל שנולד ז' ימים קודם יו"ט דהו"ל יום שמיני שלו ביו"ט דביה"ש הי' מוקצה וכתב דלעולם סבר רב דאסור לשחטו ביו"ט. ומרן חו"ז הגאון בעל ישועת יעקב ז"ל הביא דבריו בסי' תצ"ח והוא ז"ל חולק עליו דלפי מה שהעלו התוס' בביצה דף ד' ע"א ד"ה נימא וכן הר"ן ז"ל שם וכל הקדמונים דמוקצה בה"ש מחמת יום שעבר לא הוי מוקצה א"כ זה נמי לא חשיב מוקצה דהא משעבר ז' ימים שלו כבר יצא מכלל ספק נפל והא דהי' אסור ביה"ש הוא רק משום יום שביעי והו"ל מוקצה מחמת יום שעבר ע"ש: והנה לכאורה עלה בדעתי לומר דסבירא לי' להמהרש"א ז"ל כמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ו במש"ז דהני ז' ימים בעינן מעל"ע והביא ראי' מהא דפריך הגמרא שבת דף קל"ו ממהיל היכי מהלינין ואף דראייתו היא תמוה כאשר תפסו עליו האחרונים דבאדם אינו יוצא מכלל ספק נפל עד לאחר ל' יום וגם הרגיש בעצמו באו"ח סי' תצ"ח ע"ש מ"מ בעיקר הדין נראה שם דלא הדר בי' וכתב ג"כ דבעינן ז' ימים מעל"ע וגם ראיתי לאחרונים שהחמירו כדבריו עיין בנוב"י מהדו"ת ביו"ד סי' ז' בתשובות בנו הרב הגאון מהר"ש ז"ל: אמנם ראיתי להפמ"ג בעצמו שם באו"ח שרמז למהרש"א שם דבביצה הנ"ל וכתב דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, והי' תמוה בעיני דלדעתו שכתב שם בעצמו דבעינן ז' ימים מעל"ע הא ביה"ש הי' מוקצה מחמת יום טוב ולא מחמת יום שעבר דהא אפילו בלילה הי' אסור עד שכלו הז' ימים מעל"ע. שוב ראיתי בהפתיחה כוללת שלו שהחליט לומר דהני ז' ימים לא בעינן מעל"ע והביא מ"ש בהדיא התב"ש והביא ג"כ דברי המהרש"א הנ"ל ע"ש ונראה שגם שם בסי' תצ"ח נפל טעות הדפוס וצ"ל דלא בעינן מעל"ע והדר בי' לגמרי ממ"ש ביו"ד בסי' ט"ו בין מגוף הדין ובין מהראיה שלו וזה ברור: אולם לדעתי נראה דאף אם הוי אמרינן דהני ז' ימים בעינן מעל"ע דוקא מ"מ האי מוקצה לא עדיף ממוקצה מחמת יום שעבר דכיון דהא דבעינן ז' ימים אינו אלא מטעם ספק נפל דאילו הי' ידעינן דכלו לו חדשיו הי' מותר מיד משנולד אלא כל זמן שאין אנו יודעין בבירור אנו חוששין לספק נפל וא"כ כיון דביום הח' נתברר שמעולם לא הי' נפל ולא הי' עליו שום איסור כלל והי' מותר בעצם כגון זה ל"ח מוקצה דדמי ממש למוקצה מחמת יום שעבר דלא הוי מוקצה ועל כרחך מטעם כיון דבאמת הי' מותר עם תחלת הלילה רק יען אין אנו מכירין לידע אימת הוי התחלת הלילה וא"כ ה"ה הכא כיון דבאמת היה מותר רק אנן לא הי' ידעינן מה שנתברר אח"כ כל כה"ג לא חשיב מוקצה: אך כד נעיין עוד י"ל דדבר זה תליא אי נימא דהא דאסור לאכול תוך ח' ימים הוא מה"ת כמ"ש האחרונים וראיתם מהא דפריך הגמרא בר"ה דף ו' בע"מ מי מצי אכל לי' דלפ"ז כיון דהוי רק ספק נראה מצד הסברא דדמי למוקצה מחמת יום שעבר אבל אי נימא כמ"ש התוס' חולין דף י"ב ע"א ונדה דף מ"ד ע"ב דחז"ל גזרו בי' משום פיהק ומת ע"ש ואם נימא דחכז"ל גזרו ביה דבעינן ז' ימים מעל"ע אז פשיטא דהוה מוקצה דכיון דהא אסור מחמת גזירה דרבנן חשוב ודאי איסור ואף היכי דידעינן דכלו לו חדשיו הוא מותר היינו משום דחז"ל לא גזרו אבל כל שלא ידעינן דכלו לו חדשיו דגזרו בי' חז"ל היא חשוב ודאי כן נלפע"ד. אבל כ"ז אי נימא דהני ז' ימים הוא מעל"ע אבל לפי מה שהבאתי דהפמ"ג בעצמו חזר בי' כמ"ש בפתיחה שלו בהדיא ובחנם החמירו האחרונים לחוש לדבריו לכתחלה פשיטא דזה חשיב מוקצה מחמת יום שעבר דקיי"ל דלא הוי מוקצה. וצ"ל דמהרש"א ז"ל סובר דבאיסור תורה הוי מוקצה אפילו מחמת יום שעבר דהפמ"ג נסתפק בזה שם בפתיחה ויסבור ג"כ דהא דאסור לאכול בהמה תוך ח' ימים הוא מה"ת ולהכי אמרינן נמי מוקצה מחמת יום שעבר: ועיין באחרונים שנתקשו בדברי התוס' שם שכתבו דהא דפריך וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה מיירי שלא כלו לו חדשיו עד היום דלא הי' מוכן היום הואיל ובית"ש לא הוי חזיא והוקשו הא הוי מוקצה מחמת יום שעבר דאי הוי ידעינן אימת הוא תחילת הלילה הי' מותר והישועות יעקב כתב דהוא תימא גדולה ועיי' בספר דו"ח מרמ"א שמתרץ בדברים דחוקים אבל אם נימא דבאיסור תורה אמרינן מוקצה דיום שעבר ניחא דהא הכא הוי איסור תורה קודם שכלו לו חדשיו: עוד נראה לי דבנדון דידן יש סמך גדול להתיר לשחוט אותו ביו"ט לפי מ"ש הר"ן והרב"י דעת הרז"ה והרשב"א ז"ל לפסוק כשמואל ואיתימא ר' יוחנן דבאפרוח שנולד ביו"ט נמי מותר משום דמתיר עצמו בשחיטה דרב ור"י הלכה כר"י ועוד הא שתיק רב ע"ש. והנה נראה לפע"ד די"ל דעגל ביום ח' נמי חשיב מתיר עצמו בשחיטה כיון דמעיקרא לא הי' ניתר בשחיטתו וכן מוכח מדפריך רב כהנא ור' אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט משמע דלשמואל ואיתימא ר"י שפיר ניחא וכן מוכח מהא דפסק הרז"ה ודעימי' ז"ל לזה מדשתק רב משמע ג"כ דהקושי' אינו אלא אליבא דרב דאסור באפרוח אבל לשמואל ואיתימא ר' יוחנן דמתיר באפרוח שפיר ניחא והא דפליגי אדרב אינו אלא מטעם דמתיר עצמו בשחיטה ומוכח א"כ דגם בעגל שנולד ביו"ט שייך האי טעמא דמתיר עצמו בשחיטה: איברא דלכאורה קשה הא דאמרינן התם בגמרא תניא כוותי' דשמואל ואיתימא ר' יוחנן עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט מותר מאי טעמא זה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה דלמה לי' לחלק בשני טעמים הא בהאי טעמא דמתיר עצמו בשחיטה לחודא הוי סגי. אך בפשיטות יש ליישב דהא התוס' הקשו אהא דפריך ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ותימא והא מוכן היא כו' דיכול להושיט ידו במעי אמו וישחטנו דהא ד' סימנים אכשרה רחמנא ותירצו הואיל ולכתחלה אין לו לשחטו בכה"ג שאינו יכול לראות לא חשיב מוכן ועוד י"ל דהכא מיירי דלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן היום הואיל ובין השמשות לא הוי חזייא ע"כ. א"כ לפי תירוצם השני שפיר ניחא דהא בגמרא גם אליבא דשמואל ואיתימא ר' יוחנן האי טעמא דמוכן אגב אמו ולא קאמר בי' האי טעמא גופא דמתיר עצמו בשחיטה משום דבסתם וולד שכלו לו חדשיו ליכא למימר האי טעמא דהא במעי אמו נמי הי' מותר בשחיטה עצמו שיושיט ידו למעי אמו ולשחטו ולהכי הוצרך לומר