מצפה אריה ו

הכתוב מיירי בסתם וולדות ומוכח א"כ דלהדיוט שרי מה"ת דאל"כ מאי צריך קרא לאסור לגבוה. ותו קשה הא הש"ס פריך התם מהא דתניא עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט ומשני שכלו לו חדשיו א"כ קשה להס"ד דלא ניחא ליה בזה עדיפא הי' לו להקשות מקרא עצמו דל"ל קרא לאסור לגבוה הא אפי' להדיוט אסור אע"כ דאף רשב"ג לא קאמר אלא מדרבנן. ועוד מאי שכא דלקרבן אסרה התורה גם בכלו לו חדשיו משום שלא לחלק בין בהמה לבהמה ובהדיוט לא אסרה רק היכא דלא כלו לו חדשיו הא ודאי צע"ג. וראיתי למהריט"א שכתב לפמ"ש המהרי"ט דאף למאן דסבירא ליה דכל הספיקות מה"ת לקולא מודי דהיכי דאיכא לברורי צריך לברר מה"ה א"כ הכא נמי דאפשר לברר ולהשהותן עד לאחר ח' אסור מה"ת (וע"ש שחקר בזה אי חשיב זה אפשר לברר כיון דבההיא שעתא אי אפשר לברר) אבל אנכי תמה דכ"ז אינו אלא בספק השקול אבל לא במיעוט נגד הרוב דאל"כ כל י"ח טריפות נימא דצריך בדיקה וביחוד בדיקת הריאה דהוי נמי מיעוט המצוי ונימא דצריך בדיקה מה"ת כיון דאפשר לברר ומוחלט מכל הפוסקים דלא הוי רק מדרבנן. וא"ל דזה לא חשיב אפשר לברר כיון דגם לאחר בדיקה יש לחוש ולומר דלמא במקום סייף נקב הוי כדאמרינן בחולין דף י"א מש"ה כל דלא אפשר לברר שלא יהי' שום צד מיחוש כלל ל"ח אפשר לברר דהא סוף סוף תצטרך לסמוך על הרוב ולא יהי' הדבר מבורר דז"א דאכתי קשה גבי עוף דאפשר למבדקיה לקנה ולשחטו ואח"כ לבדוק הושט ושאר י"ח טריפות אמאי לא בדקינן כן. אלא ע"כ דבמקום הרוב אין צריך לברר מה"ת אלא מדרבנן היכי דהוי מיעוט המצוי: עוד ראיתי להעיר בזה מה שנלפע"ד בישוב דברי הרי"ף ז"ל שהביא בפ' ר"א דמילה להא דתניא ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק דוחה את השבת ופריך הגמ' לאתויי מאי כי הא דתניא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת והקשה הר"ן ז"ל ושאר קדמונים הא הש"ס בשבת דף קל"ו פריך אדרשב"ג הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן ומשני מהלין אותו ממ"נ אי חי הוא שפיר קא מהיל ואי מת הוא מחתך בשר בעלמא הוא. ופריך אלא הא דתניא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת ואמאי ניהמלי' ממ"נ ומשני לא נצרכה אלא למכשירי מילה ואליבא דר"א ע"ש מעתה כיון דאנן לא קיי"ל כר"א ומכשירי מילה בלא"ה לא דחי שבת לא שייך כלל למעט דספק בן ז' ספק בן ח' אינו דוחה את השבת עיין בדבריהם ז"ל ולדעתי נראה לישב דלעיל קאמר רב אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה ופריך הגמ' איני והא איתמר יוצא דופן ומי שיש לו שני ערלות רב הונא ור' חייא בר רב חד אמר מחללין עליו את השבת וחד אמר אין מחללין עד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת אבל לשמונה ודאי מהלינין ליה ומשני הא בהא תליא ע"ש מעתה חזינן דהס"ד דהש"ס סבר דאף דמאן דסבר דאין מחללין עליו את השבת מ"מ בחול נימול לשמונה דוקא וע"כ לדידי' צ"ל דעיקר קרא דוביום השמיני לא אתי רק דמילה בזמנו דחי שבת ומשו"ה אף דאתקש לאשה כי תזריע דבעינן דוקא כל שאמו טמאה לידה אינו אלא למעט דכל שאין אמו טמאה לידה לא דחי שבת אבל בחול נימול לשמונה אבל לפי מאי דמשני דהא בהא תליא סבר דקרא דביום השמיני מיירי בין בחול ובין בשבת וכיון דאתקש דבעינן שאמו טמאה לידה ממילא כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה אפי' בחול ומעתה בהא דממעטינן הכא בברייתא ערלתו ודאי ולא ספק נמי תליא בזה דאם נימא כדעת הס"ד דלעיל דעיקר קרא מיירי בשבת א"כ יש לומר נמי דמיעוט דערלתו ודאי ולא ספק אינו אלא למעט דספק ערלה אינו דוחה את השבת אבל לפי מאי דמסיק התם הש"ס דהא בהא תליא א"כ כל שאינו דוחה את השבת אינו נימול נמי לח' ה"ה בספק ערלה כמי הכי הוי דאינו נימול לשמונה כלל ולפ"ז לא קשיא כלל מאי דפריך הגמרא אספק ז' ספק ח' נימהלי' ממ"נ דאם חי הוא שפיר קא מהיל דז"א דאפי' אם באמת חי הוא מ"מ כיון דלדידן הוי ספק ערלה אינו נימול לשמונה כלל והאיך אפשר למול בשבת וצ"ל דהש"ס קאי בשיטת הס"ד דלעיל דקרא דוביום השמיני ימול בשר ערלתו לא קאי אלא אשבת ולא ממעט מקרא דערלתו אלא דלא דחי שבת אבל מ"מ נימול לשמונה וכזה דקדק רש"י ז"ל שם ד"ה ערלתו וז"ל דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיני' אפי' בשבת כתיב בסיפא ערלתו דמשמע מיעוט ערלתו של זה ולא של אחר ולמעוטי ספק אתא ע"ש. ולהכי שפיר פריך הש"ס כיון דמצותו בשמיני א"כ גם בשבת נימהלי' מטעם ממ"נ אבל לפי המסקנא דהתם דהא בהא תליא לא קשה כלל נימהלי' ממ"נ כיון דהתורה מעטיה דאף בחול אינו נימול לשמונה. ואל תתמה דא"כ אמאי קתני דאינו דוחה את השבת עדיפא הו"ל למנקט דאינו נימול לשמונה כלל דזה לא קשה כלל דהא כמו כן קתני התם ערלתו ודאי ולא אנדרוגנוס דוחה את השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת והטפת דם ברית בחול בודאי אינו אלא מדרבנן וכן מילת אנדרוגנוס כתב המהרש"א שם דאינו אלא מדרבנן ולהכי שפיר כתב הרי"ף דספק בן ז' ספק בן ח' אינו דוחה את השבת דלא שייך לומר ממ"נ דאיהו סבר כהמסקנא דלעיל דכל שאינו דוחה את השבת אינו נימול לח' משום דהקרא מיירי גם בחול רק בחול אפשר להיות דמדרבנן נימול לח' אבל אינו דוחה את השבת ודו"ק: וארווחנא בזה ליישב שיטת הרמב"ם שהוא ז"ל פסק דמי שיש לו שתי ערלות ויצא דופן נימול לשמונה ואינו דוחה את השבת. ותמהו עליו נושאי כליו דהא זהו אינו כמסקנת הש"ס דמשני הא בהא תליא ולפי הנ"ל יש לו סעד מסתמא דהגמרא בסוגיא הנ"ל שסובר דממעטינן מערלתו שאינו דוחה את השבת אבל מכל מקום נימול לשמונה מדפריך נימהלי' ממ"נ ודו"ק: ומ"ש כ"ת להעיר דאמאי לא ניזיל בתר רוב העת והזמן דהוי רק ח' ימים נגד הזמן שעבר מקודם במחכ"ת לא דק דבזמן לא שייך רוב דאל"כ בסוגיא דפתח פתוח דאמרינן ספק תחתיו ספק אינה תחתיו אמאי לא נימא דניזיל בתר רוב הזמן דהוי לאו תחתיו וכן במחליף פרה בחמור נחזי אנן איזו זמן הוי רובא אלא פשיטא דבזמן ל"ש רוב. כ"ז העליתי מה שנראה לפע"ד. ובעיקר הדבר כבר הביאו האחרונים דברי הרשב"ש שכתב דהא דכתב הרשב"א שאין לסמוך על העכו"ם בגדיים קטנים היינו דוקא בקטנים ביותר אבל כשגדולים מעט אין לחוש וכתבו האחרונים שיש לסמוך על סימני שניים וקרנים ג"כ שכבר עברו הח' ימים ועיין בחת"ס סי' י"ז שהחליט כן ועיין בתשוב' ב"א שמפקפק קצת וכתב שלא כל המקומות שוות דאיכא מקומות שמתחילין לגדל שניים וקרנים בתוך ח' ימים ע"ש: ידידו הדו"ש תמיד אוהב התורה וחכמי' ארי' ליב ברודא: