מצפה אריה סט

אפשר לומר כיון דא"א למילה בלי מציצה ע"כ כי שרי רחמנא למול בשבת הותרה ג"כ המציצה דבלא"ה א"א כלל אבל לפ"ז קשה למה לא נילף ג"כ מזה דאישתרי נמי למול באשתפיך חמימי דכי היכי דחזינן דשרי' רחמנא למול אף דצריכין לחלל את השבת אחר כך ע"י מציצה משום פק"נ כן הוא דנימא דלא איכפת לן נמי חילול שבת ע"י חמימי או שאר דברים כמו להביא כמון דרך רה"ר דמה לי זה או זה. וצריך לחלק ולומר דמציצה כיון דלעולם הוי מצרכי המילה ואי אפשר למילה בלא מציצה חשיב כמילה עצמה ושפיר דוחה את השבת אבל חמימי או להביא כמון דרך רה"ר כיון דזה נעשה באקראי אבל יש באפשרות שלא יצטרך לחילול שבת זה חשיב להרז"ה ז"ל כמכשירי מילה והבן: ואמינא להביא ראי' ברורה לזה דמציצה חשיב כמילה עצמה גם לשיטת הרז"ה ז"ל. דהנה ביומא דף פ"ה ובשבת דף קל"ב אמרינן מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת אמרת ק"ו ומה מילה אחת מאבריו של אדם דוחה את השבת פקו"נ לא כל שכן ע"ש. ותמי' לי' למה לי' למילף האי ק"ו תיפוק לי' אם נימא דפו"נ אינו דוחה את השבה איך אפשר כלל למול בשבת הא לא יהי' רשאי אח"כ לחלל שבת על המציצה ויבוא לידי סכנה. וא"ל דאי הוי אמרינן דפו"נ אינו דוחה את השבת הוי אמרינן נמי דפקו"נ אינו דוחה את המילה וצריך למולו בשבת אע"פ שיבא לידי סכנה זה אינו דפשיטא דאי אפשר לומר כן. דעד כאן לא איצטריך לן לרבויי דפקו"נ דוחה את השבת בקום ועשה דבלאו קרא הוי אמרינן דאין לחלל שבת בקום ועשה בשביל פקו"נ אלא יניח אותו בשב וא"ת אבל לומר דמילה דוחה לאיסור סקילה דהורג את הנפש ושיהי' מחויב למול בשבת ולהרוג אותו בידים בודאי גם בלא קרא לא הי' עולה על הדעת כלל שמותר לעשות כן. ועל כרחך כשהתירה התורה למול בשבת הותרה ג"כ המציצה וא"כ קשה הא מוכח דפקו"נ דוחה את השבת ולמה לן האי ק"ו. אבל לפי דברינו הנ"ל שפיר ניחא דה"א דדוקא מציצה הותרה בשבת כיון דבלא"ה לא הי' אפשר למול בשבת הוי כמילה עצמה ומילה היא דדחי לשבת אבל שאר פקו"נ לא להכי איצטרך האי ק"ו ודו"ק. אבל אי קשיא הא קשיא לי לשיטת הרז"ה ז"ל איך מחללינן שבת ע"י מציצה הא שפיר אפשר למולו שלא יצטרך לחלל שבת על המציצה כגון שימול סמוך לשקיעת החמה היינו קודם צאת הכוכבים וימתין עם המציצה עד לאחר צאת הכוכבים בכדי שלא יחלל שבת בשלמא לשיטת הרמב"ן שסובר דכל שעושה אח"כ משום פקו"נ לא חשיב כמכשירי מילה דפק"נ הוא דדחי לשבת שפיר יש לומר נמי בזה דשהוי מצוה לא משהינן ואין אנו לדאוג על חילול שבת של אח"כ משום פקו"נ וכמו דאמרינן בעלמא במנחות דף ע"ד צא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי אברים ופדרים כשרים כל הלילה ומקטירין בשבת וכן ה"נ י"ל כיון דזריזין מקדימין למצוה כמו דאמרינן התם בפסחים דף ד' שנא' וישכם אברהם בבקר אמרינן חביבא מצוה בשעתה ועיין מ"ש התוס' מגילה דף ג' ע"א גבי הא דאמרינן התם כהנים בעבודתם מבטלין ובאין לשמוע מקרא מגילה שכתבו וז"ל וקשה אמאי מבטלין והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה וי"ל דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחים אותה בשביל הקריאה משו"ה קרי לי' ביטול ע"כ ע"ש א"כ פשיטא דאין לעכב נמי מצות מילה כדי למצוץ בלילה אבל מ"מ זה שפיר ניחא לשיטת הרמב"ן ז"ל. אבל לשיטת הרז"ה דסביר' לי' דכגון זה לא חשיב רק כמכשירי מילה דאינו דוחה את השבת והא דמציצה דוחה את השבת צ"ל דע"כ התיר הכתוב כיון דאי אפשר למילה בלי מציצה כמ"ש. קשה א"כ הא אפשר להמתין עם המילה עד סמוך לחשיכה. ונראה דיש לומר דפשיטא דשרי' רחמנא כל יום השבת למילה דאמרינן ביומא דף כ"ח וביום השמיני ימול מלמד שכל היום כשר למילה וכיון דמהאי קרא מרבינן דמילה דוחה שבת דביום אפי' בשבת א"כ מוכח נמי דכל יום השבת כשר למילה אפי' בבוקר אע"פ שיצטרך לחלל שבת משום המציצה. אבל מ"מ יש להקשות הא תינח לר' יוחנן דמפקי' לי' דמילה דוחה שבת מקרא דביום השמיני אבל לאידך אמוראי דנפקא להו מג"ש דאות ברית ותורה מנ"ל דבשבת רשאי למולו בבוקר דלמא צריך להמתין עד סמוך לחשיכה כדי שהמציצה יהי' בלילה. ודוחק לומר משום דבסמוך לחשיכה איכא נמי בה"ש דאכתי קשה לר' יוסי דסבר בה"ש כהרף עין דבודאי אפשר לעשות כן וצ"ע: עוד ראיתי להעיר לפי מה שכתב הרב"י ביו"ד סי' רס"ו דאם אירע מילה בשבת יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים אלא המל הוא עצמו יפרע. וראיתי בס' ישועות יעקב או"ח סי' של"א בסוף אות א' שהביא שהמנהג שבק' יעריסלאב שבחול המילה נעשית ע"י ג' מוהלים ובשבת ע"י שנים דהיינו שאחד חותך והשני פורע והראשון חוזר ומוצץ וטעות הוא בידם דמציצה אינו אלא משום סכנה ואינו שייך להמילה ואם חששו לדעת הרב"י הי' להם לעשות המילה והפריעה ע"י אחד והמציצה ע"י השני ע"ש. ולדעתי יש לפקפק במה שהחליט לומר דלדעת הרב"י נמי רשאי להעשות המציצה ע"י אחר אלא אפשר להיות דמוהל אחד צריך לעשות שלשתן ובאמת לא ראיתי שנהגו כן אלא באלו המקומות שנהגו להחמיר כדעה הרב"י עושין הכל ע"י מוהל אחד ואינן מחלקין המציצה לאחר אך באמת טעמא בעי דלכאורה דבריו צודקין דמאי ענין מציצה להמילה הא המציצה אינו אלא אלא משום סכנה. ונראה דיש להסביר כיון דכל עיקר הטעם דהרב"י הוא משום דכיון דאפשר לעשות כל המצוה על ידי חילול שבת של אחד לא מטריחינן שיחלל שבת ע"י שנים ועיין בש"א הל' שבת סי' מ"ט שהאריך הרבה בזה א"כ לדעת הרז"ה ולפי מה שבארתי דבריו למעלה דהא דלא מדחינן את המילה עד לאחר השבת כדי שלא יצטרכו לחלל את השבת בשביל המציצה הוא משום כיון דלא אפשר למילה בלי מציצה חשיב נמי המציצה כמו המילה ומצות מילה היא דקא דחי לה לפ"ז מסתברא נמי למימר דגם המציצה יהי' נעשה ע"י הראשון דאע"ג דבשאר צורכי חולה שיש בו סכנה לא אמרינן הכי וא"כ הלא המציצה נמי עושין בשביל שלא יסתכן התינוק. מ"מ לדעת הרז"ה ז"ל גבי הא דאשתפיך חמימי דאין אנו צריכין למולו ע"מ כן שיחללו עליו את השבת אח"כ וא"כ גבי מציצה ע"כ אנו צריכין להטעם שכתבתי דחשיב כמילה עלמה א"כ מהאי טעמא גופה צריכין אנו למימר דצריך להיות הכל ע"י מעשה של מוהל אחד ודו"ק: ונראה לי עוד דיש להעמיד בזה כוונת רש"י ז"ל גבי הא דאמרינן התם בגמרא אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנתה הוא ומעברינן לי' ופריך פשיטא מדקא מחללינן שבתא עלה ומשני מהו דתימא האי דם מפקד פקיד קמ"ל כו'. וכ' רש"י ז"ל מהו דתימא מתניתן לא אשמועינן דמחלל שבתא עלה דדם מפקיד פקיד כו' ומשו"ה שרי ולאו משום סכנה ואומנא דלא מייץ בחול לאו סכנתא הוא ולא מעברינן עכ"ל. ויש לדקדק למה כתב בחול דמשמע מזה דבשבת הי' מעברינן לי' אפי' אי הוי אמרינן דליכא סכנה אבל לפי הנ"ל י"ל דרש"י ז"ל סובר כדעת הרב"י וכמו שכתבתי דגם המציצה צריך להיות ע"י המוהל בעצמו לכן בשבת מעברינן לי' אפי' אם לא הוי המציצה רק מדרבנן כיון דלכתחלה אין רשאי להעשות ע"י אדם אחר אבל בחול כיון דהי' רשאי להעשות ע"י אחר לא הוי מעברינן לי' דמצי למימר אנא עבדא פלגא דמצוה כו' כדאמרינן התם לעיל אלא אם נימא דסכנתא הוא דאז על המוהל מוטל הדבר כיון שעל ידו נעשית הסכנה ודו"ק: