מצפה אריה סו

אמנם לולא דברי התוס' ז"ל הי' נראה לפענ"ד דיש לפרש הגמרא בדרך זה. דהכי פריך דבשלמא אם נימא דעבד שמכרו רבו לקנס אינו מכור מצינו למימר דגם לפי האמת דרבי קרא דעבד שאינו שוה כלום אוכל בתרומה מ"מ אין לו קנס דנהי דלתרומה גלי רחמנא דדמי ליליד בית מ"מ לגבי קנס דלא גלי י"ל דלא חשיב אדון ואין לו קנס אבל אי אמרת מכרו רבו לקנס מכור ואפילו לרבנן דסברי בעלמא דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ועל כרחך מטעם דסבירא להו דהשלשים של עבד חשוב זכות לרבו בגוף העבד והתורה זכתה להאדון זכות הלזה בגוף העבד כמו בניו ובנותיו הכנענים וזהו כוונת הגמרא לעיל מני' מאי דקאמרינן או דילמא עד כאן לא קאמרי רבנן דאין אדם מקנה דשלב"ל אלא פירות דקל דהשתא מיהת ליתנייהו אבל הכא הא קאי העבד והיינו דשיווי של העבד של שלשים שקלים חשיב זכות גמור בגוף העבד א"כ לפ"ז אין סברא כלל לומר דמשום שאינו שוה כלום מחמת שאין יכול לשמש את רבו יהי' נפקע מאתו זכות הלזה ולהכי פשיטא דגם אי לא הוי רבי' קרא דאוכל בתרומה הוי אמרינן נמי דיש לו קנס וא"כ שוב יש לו שיווי בגופיה וממילא נקרא ג"כ קנין כספו אבל אין חילוק כלל לענין שיווי של עבד אי מכור אי לא ודו"ק כי זה דבר נכון מאוד לדעתי אבל יען כי לא מצאתי סעד לזה מרבותינו הקדמונים ז"ל לא מלאני לבי לדבר זה ולא באתי רק לעורר המעיין: סי' ל נסתפקתי חלב בהמה שנתבשל יחד עם חלב שחוטה והחלב שחוטה היה הרוב בקדירה נגד החלב האחר ונפל אחר כך חתיכה של בשר ואין בקדירה ששים נגד הבשר מה דינו. ומקום הספק בזה הוא לדעת הרשב"א ז"ל הובא בטו"ז ובש"ך סי' צ"ח דבתערובות עין במינו יחד עם אינו מינו לדידן דקיי"ל דמדאורייתא מין במינו בטל ברובא ובשאינו מינו בנותן טעם אמרינן סליק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עלי' ומבטלו אי אמרינן כמו כן בכה"ג סליק את הבשר כמי שאינו והחלב שחוטה מבטל להחלב האחר ואינו נאסר כלל או דילמא דגם הרשב"א לא קאמר האי סברא דסליק אלא בשאר איסורין אבל בבשר וחלב לא שייך לומר כן כמו שאבאר ואף שלדידן לענין איסור אכילה אין נפקא מינה מידי דהא גם חלב שחוטה אסור עכ"פ באכילה מדרבנן מ"מ יש חילוק גדול לכמה דברים אי נאסר מדאורייתא או מדרבנן וגם לענין איסור הנאה יש חילוק אי הוי מדאורייתא או לא דבשר שנתבשל בחלב שחוטה מותר בהנאה כמו שמבואר בשו"ע. והנה מקורו של הרשב"א ז"ל דסבירא לי' דאמרינן סליק הוא מש"ס דחולין דף ק' דאמר רבא אליבא דר' יהודה דאמר מב"מ לא בטל דכל שהוא מב"מ ודבר אחר רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ה"נ לדידן דקיי"ל כרבנן דמב"מ מדאורייתא בטל ברוב ומין בשאינו מינו בנותן טעם אם נתערב מב"מ ושאינו מינו אמרינן סילק שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו עיין כל זה בטור ובש"ע יו"ד שם: והנה התוס' ז"ל שם ד"ה סלק כתבו הקשה רבינו אפרים דאמרינן בפ' הלוקח בהמה דף כ"ב הלוקח ציר מע"ה משיקו במים וטהור כו' ומסיק לא שנו אלא לטבל בו פתו אבל לקדירה מצא מין את מינו וניער והשתא אמאי לא קאמר סליק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עלי' ומבטלו דהיינו הציר רבה על המים הטמאים ומבטלן כו' וי"ל דהכא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואילו הי' אפשר להבדילו ולהוציא את האיסור היה הנשאר היתר ולפיכך שייך לומר סליק כו' אבל התם דמים עצמם נטמאו ונעשו הכל מים טמאים לא שייך לומר סליק ע"ש. מעתה לפ"ז גבי בשר בחלב דכולי עלמא מודי דחתיכה נעשה נבילה מדאורייתא ונעשה הכל הבשר והחלב גוף האיסור ואף אילי היה אפשר להפרידו הי' אסור דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור לכאורה דמי ממש להא דהלוקח ציר דלא אמרינן כה"ג סליק. וכמדומה לי שכבר העיר בזה הפמ"ג וכעת לא ידעתי מקומו. והנה עלה על לבי לחלק דגבי ציר שאני שהמים הראשונים הי' טמאים מכבר ולהכי כשניתוסף אח"כ עוד מים בתוך הציר אמרינן דיש בכח המים הראשונים לטמא את המים האחרונים בנגיעתם להיות כמותם ועל זה אמרינן מצא מין את מינו וניער שיהי' כולם שוים באיכותם אבל גבי בב"ח שכל זמן שלא נצטרפו יחד שניהם מותרין שפיר י"ל דאמרינן סלק את הבשר והחלב שחוטה מבטל את החלב דהא אם נימא דל"ח תערובות בב"ח גם הבשר מותר. אמנם לפ"ז על כרחך אנו צריכין לומר דהא דפסק המחבר בסי' צ"ח דאם נתערב במינו ובשא"מ כו' רואין את שא"מ כאילו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו דז"א אלא לשיטת רבינו אפרים דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבילה בשאר איסורין רק בבו"ח לבד או לדעת הסוברים דבשאר אסורין אינו אלא מדרבנן אבל לשיטת ר"ת ז"ל לפי מה שבארו דבריו האחרונים ז"ל דסביר' ליה דגם בשאר איסורין אמרינן חתיכה נעשה נבילה מן התורה ליכא למימר האי סברא דסלק את שא"מ ומינו רבה עליו ומבטלו דהא לדידי' דאמרינן בשאר איסורין חענ"נ חשיב נמי כגוף האיסור ואפילו אילו היה אפשר להפריד הבלוע מתוכו ג"כ נשאר באיסורו לעולם דהא קיי"ל דכל שנעשה נבילה פעם אחת גם אפשר לסוחטו אסור כמ"ש הרשב"א בחולין פרק כ"ה ושוב דמי ממש להא דציר דהא הכא נמי הי' על חתיכת נבילה שם איסור מקודם ועכשיו כשנתערבו ביחד בבת אחת עם מינו ושא"מ יש בכחו לעשות את אינו מינו לגוף האיסור. וארווחנא בזו הסברא ליישב דברי התוס' התמוהין בבכורות דף כ"ב בסוגיא דהלוקח ציר מע"ה דשם בתוס' ד"ה אבל לקדירה הקשו ג"כ קושיא של רבינו אפרים כמו שהקשו שם בחולין שהבאתי למעלה ותרצו כמו זה דכיון דהמים נעשו טמאים בעצמותן אין לומר סליק ושם בעבר לדף בתוס' ד"ה מתיב רב דימי בסוף דבריהם חזרו והקשו הקושיא הנ"ל וז"ל ובההיא דציר דקיימינן דלא קאמר אמרינן סליק מינו כמי שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו וי"ל דהאי אמורא לית ליה ע"כ. ומשמע דכאן חזרו מתרוצם דלעיל והדבר תמוה למה הכפילו קושייתם עכשיו וגם למה לא הזכירו כלל מה שתרצו למעלה ובחפשי בספרים מצאתי שכבר עמד על זה בספר חק נתן בסתירת דברי התוס' והוא מתחיל בתימא וסיים בצ"ע. אבל לפי דברינו הנ"ל שפיר ניחא דהא דכתבו מתחלה דגבי ציר ליכא למימר סלק כו' מחמת שהמים עצמן נעשו טמאים אינו אלא לפי מאי דמסקינן התם בגמרא דאמרינן טומאה כמאן דאיתא ואפי' קודם שנתרבה המים על הציר לא נתבטל שם טומאה מני' לגמרי ואינו מטמא במגע אבל מטמא במשא אבל לפי השקלא וטריא דאביי דפריך לרב דימי וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה דמשמע דסבירא לי' לרב דימי דאפי' אם נימא דטומאה כמאן דליתא וכ"ז שהציר רבין על המים נתבטל הטומאה לגמרי ואפי' במשא אינו מטמא ומ"מ כשנתרבו המים על הציר חוזר וניעור את הטומאה ונעשה הכל טמא שפיר הקשו התוס' אמאי לא נימא סליק כו' דהא כיון דקיימינן השתא דאמרינן טומאה כמאן דליתא ונתבטל מקודם שם טומאה לגמרי גם מהמים הראשונים בעצמן אין בכחם שוב