מצפה אריה סה

התוס' וז"ל וריב"ן פי' דכ"ש בהמת מלוג עצמה דהוי הכפל לאשה והכי פירושו פירא כיון דלא אתי מעלמא תקינו לי' וה"ה פירא דפירא הא פירא דפירא דאתי מעלמא לא תקינו לי' וכ"ש פירא דאתי מעלמא ע"ש נראה דלדעת הריב"ן כל פירא דאתי מעלמא חשיב כקרן ולא פירא אבל שאר הקדמונים ז"ל שחולקין עליו סביר' להו דדוקא כפל דולד ב"מ הוא דהוי לאשה אבל כפל דבהמת מלוג עצמה הוי דבעל דאף דאתי מעלמא חשיב פירא ע"ש בשמ"ק נמצא דבנידן דידן דהזכות הגורל פשיטא דחשיב מידי דאתי מעלמא תליא בהדין פלוגתא דלדעת הריב"ן חשיב כקרן אבל לדעת שאר הקדמונים חשיב פירא ושייך להרוחים שצריכין לחלקן תיכף בשנה ראשונה: והנה זה זמן רב העירני חכם אחד להביא ראי' לשיטת הסוברין דהכפל שייך לבעל מהא דאיבעי' רמי בר חמי בב"מ דף צ"ו ע"ב בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי אמר רבא לפום חורפא שבשתא ממ"נ אי שואל הוי שאילה בבעלים הוא אי שוכר הוי שכירות בבעלים הוא ע"ש ואם נימא דכפל דבהמת מלוג הוי לאשה הא שפיר יש חילוק גדול אי שואל הוי או שוכר הוי למ"ד פשיעה בבעלים חייב וכן משמע שם דף צ"ז דגם רבא סבירא לי' הכי דהא בעובדא דמרימר ב"ח דאתי לקמי' דרבא וחייבי' א"ל רבנן לרבא פשיעה בבעלים הוי ואכסוף ופריך הגמרא הניחא למ"ד פשיעה בבעלים פטור משו"ה אכסוף אלא למ"ד חייב אמאי אכסוף ומשני לא מיפשע פשעו אלא איגנוב איגנב ע"ש ובריש המפקיד דף ל"ד אמרינן דלא שילם דוקא אלא כיון שאמר הריני משלם מקני' לי' כפילא וקאמר התם אביי דבשואל עד שישלם מ"ט הואיל וכל הנאה שלו בדיבורי' לא מקני לי' כפילא וכתבו התוס' שם ד"ה אלא דלהאי טעמא אפי' אם התנה להיות כשומר חנם דאף דמצי למפטר נפשי' בגניבה ואבידה גם כן לא קנה ע"ש א"כ לפי זה הא שפיר משכחת חילוק גדול בין אי שואל הוי או שוכר הוי דהא עכ"פ צריך הבעל לישבע שלא נגנבה ע"י פשיעה ואם לא רצה לישבע ואמר הריני משלם ואח"כ נמצא הגנב אי בעל שוכר הוי הכפל שייך להבעל אבל אי חשיב כשואל הוי הכפל של האשה דהא אמרינן בשואל עד שישלם אבל אם נימא דהכפל מבהמת מלוג הוא תמיד שייך להבעל אין חילוק בהכי דהא בלא"ה הוי הכפל של הבעל. ואין להקשות דהא אכתי איכא נ"מ לענין כפל של ולד בהמת מלוג דאמרינן בגמרא בהדיא דהוי של האשה דז"א דבולד לא שייך לומר חילוק זה דהא התם פרכינן כמאן לא כרבנן ולא כחנניא דתניא ולד בהמת מלוג לבעל ומשני אפי' תימא ד"ה פירא תקוני לי' רבנן כו' א"כ כיון דהולד הוא של הבעל אין הבעל צריך לישבע שלא פשע בי' כיון דהוי שלו. עוד נראה דים להוכיח דכל ריוח דאתי מעלמא חשיב כקרנא מסוגיא דריש המפקיד הנ"ל דאמרינן התם נעשה כאומר לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו ופריך אי הכי אפי' גיזוזתי' וולדותי' נמי ומשני נעשה כאומר חוץ מגיזותי' וולדותי' ומאי פסקא סתמא דמלתא שבחא דאתי מעלמא עביד אינש דמקני' שבחא דמגופא לא עביד אינש דמקנה ועיין בשמ"ק שם שהביא בשם הרשב"א ז"ל דהא נעשה כאומר חוץ מגיזותי' אין הפירוש דהוי כאילו התנה בהדיא כך אלא הוי כמו דקיי"ל בעלמא דכל שאמר מכאן ועד לאחר ל' יום גופא קני מהיום ופירא לאחר ל' וה"נ כיון דנעשה כאומר לי' מעכשיו ולכשתגנב ממילא ל"ק הפירות אלא לאחר הגניבה ודא ודא אחת היא ובין בהא ובין בהא איכא לאקשוי ומאי פסקה ע"ש: ומעתה לפי מה דמשני הש"ס סתמא דמלתא שבחא דאתי מעלמא עביד אינש דמקנה שבחא דאתי מגופא לא עביד אינש דמקנה על כרחך הטעם בזה דכל ריוח דאתי מעלמא הוי כמו קרן והוי כמו יוקרא דג"כ מקני לי' כמ"ש השמ"ק שם וז"ל ואע"ג דמקני לי' יוקרא כדאיתא לקמן בעובדי דכופי ההיא לשבחא דאתי מעלמא דמיא כיון דזמנין דלא אתי ולאו בגופה ממש תליא מלתא ע"ש ומוכח בהדיא דגם אם מקנה אחד לחבירו מעכשיו ולאחר ל' יום דהיינו גופא מהיום והפירא לאחר זמן דהכפל הוא להקונה דהוי כקרן כמו יוקרא דשייך להקונה דלא חשיב פירא כן ה"ה כפל דכיון דמעלמא אתי לא חשיב נמי פירות אלא קרן וזה ברור. ולפ"ז צ"ל להקדמינים ז"ל שהבאתי למעלה שחולקין על הריב"ן וסביר' להו שכפל דבהמות מלוג עצמה הוי דבעל וחשיב בכלל פירות אע"ג דבעלמא כל מידי דלאו מגופה אתי אלא מעלמא הוי בכלל קרן כמו דמוכח מסוגיא דב"מ הנ"ל דגבי נכסי מלוג שאני דחז"ל לא חילקו כלל בפירות עצמן בין מגופה אתי או מעלמא אתי אלא דכולהו פירות תקנו לבעל וכן חזינין דנכסי מלוג שאני לענין פירי פירות דאף דוולד עצמו הוא של הבעל מ"מ הכפל הוא להאשה אף דלא מצינו בשום מקום כעין זה ועל כרחך צ"ל דשן הי' תקנת חז"ל שלא לחלק בנכסי מלוג בין פירות לפירות וגם בין פירי פירות לפירי פירות אלא כל הפירות הוא להבעל וכל הפירי פירות הוא להאשה אבל בעלמא כל ריוח דאתי מעלמא לא הוי בכלל פירות ודו"ק. ודע דלדעתי יש לעורר בלויזין שאינם נושאים שום פירות רק שעולים בגורל כמו הלאטריען ופראמעסען אם יש בהם עפ"י דת תורת מכירה וקנין אחר שכל עיקר השיווי שלהם הוא רק מפני שיכולים לעלות בגורל ובגיטין דף מ"ג רצה הש"ס לפשוט דעבד שמכרו רבו לקנס אינו מכור מהא דתניא מה יליד בית אע"פ שאינו שוה כלום אוכל בתרומה אף קנין כספו אע"פ שאינו שוה כלום אוכל בתרומה ואי אמרת עבד שמכרו רבו לקנס מכור מי איכא עבדא דלא מזדבנא לקנסא והקשה שם בתוס' ד"ה עי איכא ואית כי אמרינן נמי דאינו מכור תקשי לי' מי איכא עבדא דלא מזדבין לקנסא שיוכל למכרו כולו לגמרי. וסיימו שם ועוד יש לומר דאפי' מכרו לגמרי אינו מכור דהא אינו שוה כלל ואינו מוכרו אלא לקנס ולקנס אינו עכור ע"ש וא"כ מבואר בדבריהם דכל דבר שהשיווי אינו אלא מחמת דשלב"ל ליכא תורת מכירה וקנין כלל וא"כ השטרות הנ"ל דכל עיקר השווי שלהם מה שיכולים לזכות בגורל הו"ל דבר שלא בא לעולם ואינו מכור. והנה לדעתי יש לתמוה דמאי קאמר הגמרא וא"א עבד שמכרו רבו לקנס מכור מי איכא עבדא דלא מזדבנא לקנסא משמע דאי נימא דאינו מכור ניחא. ותמוה דנהי דאינם יכולין הבעלים למכרו מ"מ חשיב שיווי לגבי הבעלים עצמן ואיך קרינן לי' עבד שאינו שוה כלום מחמת שאינו יכול למוכרו הלא זה נגד הדעת והסברא ועור יש לתמוה הא לעיל איבעי' להו מחוסר גט שחרור יש לו קנס או לא לאדוניו אמר רחמנא והאי לאו אדון הוא או דילמא כיון דמחוסר גט שחרור אדון קרינן בי' ואח"כ איבעי להו מחוסר ג"ש אוכל בתרומה אי לא קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו קנין כספו הוא או דילמא כיון דמחוסר ג"ש קנין כספו קרינן בי' ונראה מזה דקנס ותרומה דין אחד להם ואדרבה משמע דאפי' אם נימא דיש לו קנס מבעי' לן לענין תרומה מהו וא"כ מאי פריך הכא הגמרא ואי אמרת עבד שמכרו רבו לקנס מכור מי איכא עבדא דלא מזדבני לקנסא ולא איצטריך קרא לרבות בתרומה הא יש לומר דאי לאו דרבי קרא דאף דלא שוה כלום חשיב עבד ה"א דכל שאינו שוה כלום לא חשיב עבד ואין לו קנס כלל דלאו אדון הוא וכמו כן אינו אוכל בתרומה להכי איצטרך קרא לרבות דאוכל בתרומה וכמו כן יכול להיות דגם יש לו קנס כמו מחוסר ג"ש וזה תימה לכאורה.