מצפה אריה נז

דאם היה ענין הקנאה לא הי' מועיל בע"כ כשאינה רוצית לקנות ואל יטעך לישנא דמתניתן ריש קידושין וקונה עצמה בגט דהכוונה הוא רק דכיון שהבעל סילק עצמו ממילא הוא ברשות עצמה דגם במיתת הבעל נקט לשון זה ע"ש. וכבר נודע מה שכתבו הקדמונים דאינו יכול לעשות שליח לביטול חמץ ולהפקיר דבסילוק ל"ש שליחות. עיין עליהם. אמנם עומד לנגדי הא דפריך הש"ס בקידושין דף נ"ט לר"ל דס"ל דלא אתא דיבור ומבטל דיבור מהא דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר גנו זה בטל הוא הרי זה בטל ומאי קושיא דשאני גט שלא נמסר לשליח רק כה הנתינה ולא כח הגירושין וכיון שאמר שאינו רוצה בהגירושין לא מהני נתינת השליח שאין לו כח הגירושין דזה אינו נמסר מעיקרא להשליח. ואחרי בינותי ראיתי להתוס' ז"ל שם בגוף פלוגתייהו דר"י ור"ל בנתנה רשות לשליח לקדשה דתנן דאם קדשה עצמה מקודם קידושיה קידושין לא קדשה עצמה וחזרה בה דכתבו וז"ל נראה לפרש וחזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח אין רצוני שתקדשני פשיטא דאינה מקודשת. והנה דבריהם ז"ל סתומים קצת ולפי הנ"ל יראה דכוונתם ז"ל דדעתם דגם בשליח קבלה בקידושין גוף ועצמות כח הקידושין נשארו ביד האשה והשליח אין לו רק כח הקבלה שיהי' ידו כידה וכמו בשליח הבעל בגט ואף דלא שייך בזה טעם הראשון שכתבתי למעלה גבי גט דבידה הי' להקנות עצמה לגמרי להשליח מ"מ יש לדון בזה מפאת טעם השני דענין הקידושין מצד האשה הוא רק ענין הפקר וסילוק וכמו שהסביר לנו הר"ן ז"ל וכנודע וכח זה א"י להמסר לשליח וכנ"ל ומפני זה דעתם לחלק דלא פליג ר"ל רק היכי שחזרה בה רק מהשליחות דכיון דאיהו ס"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור לא מהני חזרתה אבל היכי שחזרה בה ואין רצונה עוד בהקידושין אינה מקודשת דכח זה לא נמסר מעולם להשליח וכנ"ל. ולפ"ז לכאורה א"ש הא דמותיב לר"ל מהך דהשולח גט דהתם כיון דלא ביטל רק השליחות וכדאמרינן התם ובגיטין ר"פ השולח נהי דביטל שליחותו דשליח כו' ל"מ לר"ל ודו"ק. אולם אחרי ההתבוננות אי אפשר לומר כן דהנה כבר נודע מחלוקת הקדמונים ז"ל אי מהני ביטול לגט עצמו דדעת הרמב"ם ז"ל שיכול לבטל גופו של גט ושאר הקדמונים ז"ל חולקין בזה דלגט עצמו לא מהני שום ביטול וגרסי הא דקאמר הש"ס לר"נ דס"ל חוזר ומגרש בו נהי דבטלי' לשלוחותי' דשליח גיטא גופא מי קא בטיל שאין בידו לבטל גוף הגט ועיין ברשב"א ז"ל שכתב על הרמב"ם ז"ל ואינו נראה כו' דשמעתין כולה בביטולו של גט עצמו מיירי בטל הוא וכו' והאי ודאי גופו של גט הוא מבטל עייש"ה. ובחדושי בארתי דלאו דס"ל דגט זה בטל הוא וכדומה אין במשמעותו כלל ביטול השליחות ורק ביטול גוף הגט דא"כ יקשה לדעתם ז"ל דלמה אינו יכול השליח ליתן לה דהשליחות לא ביטל כלל וגוף הגט א"י לבטל ורק דגט זה בטל עיקר משמעותו ביטול הגט ורק על צד הרחוק יש לפרשו על ביטול השליחות ואם הי' מועיל ביטול לגט עצמו לא הי' יכול לחזור ולגרש בו ורק דכיון דאינו מועיל לגופו של גט שפיר אמרינן דכיון דחזינן דרצונו בביטול מתורת אומדנא וגילוי דעת נתבטל עכ"פ השליחות דכיון שאין הג"ד סותר לזה שאמר בפירוש דעל צד הדוחק יש לפרש דבריו על ביטול השליחות שפיר מועיל הג"ד. עיין ש"ס דשבועות דף כ"ו ע"ב גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם עייש"ה ובפוסקים ז"ל. ומעתה א"נ דכח הגירושין נשארו ביד הבעל ולכ"ע יכול לבטל גוף הגירושין א"כ יקשה דמה מותיב לר"ל מהך דהשולח גט ואמר גט זה בטל הוא דכיון דלר"ל גם השליחות אינו יכול לבטל שפיר י"ל מחמת האומדנא וג"ד שכוונתו לביטול גוף הגירושין וגט זה בטל היינו הגירושין בגט זה וכדאמרינן לדידן מחמת הג"ד שפירושו שליחות גט זה וע"כ צ"ל דגם כח גוף הגירושין יכולין להמסר לשליח ודלא כמ"ש: וכאשר בינותי ליישב דברי התוס' ז"ל שהבאתי מצאתי להמהרש"א ז"ל שפירוש דברי התוס' הנ"ל באופן אחר דכוונתם לחלק לר"ל בין ביטל בפניו לשלא בפניו דרק בשלא בפניו ס"ל לר"ל דלא אתי דיבור שאמרה להעדים ומבטל דיבור שעשאתו שליח. אבל אמירתה בעצמה להשליח מהני גם לר"ל וקושית הש"ס לר"ל מהך דהשולח גט כו' אינו רק מהך דשלח אחריו שליח עיין בדבריו הנחמדים ז"ל עכ"פ מוכח מזה דגם כח גוף הגירושין נמסרו להשליח וכנ"ל והבן והדבר צריך תלמיד אצלי. ועיין במחנה אפרים ז"ל הל' שלוחין סי' ח' שהעלה לחלק דאם אמר לשליח למכור לפלוני המשלח הוא המקנה ורק באמר לו מכור סתם השליח הוא המקנה שמסר לו כל כח המכירה ולפ"ז מש"ס דקידושין הנ"ל מוכח דאין לחלק בהכי דגט כמכור לפלוני דמי: אולם אחר העיון אין מכאן ראי' כנגד זה דכבר כתבתי דהגירושין המה סילוק כח האישות של הבעל אבל לא הקנאה להאשה ואין זה ענין למכירה שאמר מכור לפלוני. ובל"ז הנה עיקר סברת המחנה אפרים ז"ל דכיון שלא נתן לו רשות וכח לכל מי שירצה ורק לפלוני חזינן שלא מסר לו כח המכירה ורק הפעולות הנצרכות שיהי' ידו כידו כו' וזה לא שייך בגט אשה וכמובן ודו"ק: ולכאורה עלה על לבי להביא עוד ראי' דבשליח קבלה דקידושין אף דמצדה הוי רק כסילוק וה"ה א"כ בגט נמסר כח הקידושין והגירושין להשליח דאל"כ רק דנימא שכח הקידושין ובגט כח הגירושין נשארו ביד המשלח יקשה דבשלחה לקבל קידושין סתם ממי שירצה השליח למה יועיל כלל כיון דעצמות כח הקידושין נשאר ביד האשה עכצ"ל שהוא מקדשת עצמה למי שיבחר בו השליח וזה תליא בברירה ואנן קיי"ל דאין ברירה ודמי למ"ש הרשב"א ז"ל דאם אמרה מי שירצה בעלי או איש פלוני יהי' שלוחי לקבלה י"ל דלא מהני דאין ברירה. אולם אחרי בינותי ראיתי למו"ז רשכ"י זצ"ל שהביא בשם הר"ש והתוס' ז"ל דלא שייך לומר אין ברירה רק במקום שאתה צריך לומר שחל למפרע אחר שהוברר הדבר אח"כ ואתה רוצה לומר דהוברר הדבר למפרע אבל כשא"צ שיחול למפרע ורק מכאן ולהבא לא שייך אין ברירה והעלה להלכה דאין ספיקו של הרשב"א ז"ל מוציא מידי ודאי של התוס' והר"ש ז"ל ואין מזה איפוא ראי' וכמובן. ועתה אמינא לצעוד צעד להלאה ואומר דאף אם נאמר כנ"ל דגוף ועצמות כח הגירושין נמסרו לשליח מ"מ כשאמר לשליח כתוב ותן גט לאשתי אינו יכול לכתוב הגט בלשון שהשליח מגרש. ואפרש שיחתי דהנה כבר נודע דהא דבעינן בגט שיהי' מוכח מתוכו לאו דברי הכל הוא דרק לר"מ ס"ל הכי אבל ר"א לא בעי שיהי' מוכח מתוכו עיין בתוס' והקדמונים ז"ל בר"פ כל הגט גבי הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת דלר"מ פסול משום שאינו מוכח מתוכו מי הוא המגרש והמגורשת ולר"א כשר ע"ש היטב. [ויפלא בעיני דעת הגאון מליסא ז"ל שרצה לומר דאינו יכול לכתוב בשום השליח משום דהוי ליה אינו מוכח מתוכו דכל זה לאו ד"ה הוא וכנ"ל] וצריך להבין דהא הלכה רווחת הוא דלכו"ע אם לא כתב שמו ושמה הגט בטל אף אם יש עידי מסירה ואמאי בשלמא שמו ניחא דכיון דכתיב ספר בעינן ספירת דברים מי הוא המגרש אבל שמה כיון שכתב שהוא מגרש את אשתו הרי יש כאן ספירת דברים דאף שיכול להיות שיש לו אשה אחרת מ"מ למה יחשב חסרון ספירת דברים שהרי נכתב גם המגורשת ואף שאין ידוע דלמא יש לו אחרת מ"מ כיון שנודע על