מצפה אריה נו

התשובה הנ"ל שלחתי אל כבוד מו"ח הגאון נ"י ובקשתיו לעיין בהענין הלז ויורני בזה חוות דעתו הרמה בכל פרט ופרט ואלה דברי ק' אשר שלח ידו אלי. סי' כז לכבוד חתני יקירי ויד"נ הרב הגאון המהולל ידיו רב לו במלחמתה של תורה כ"ש מוה' ארי' ליב ברודא ני'. ע"ד ח"ת אשר השבת לחכם אחד בנדון מכירת חמץ שחתם השליח השטר וחששו לדעת הגאון מליסא ז"ל דכל שחתם השליח השטר לא מהני וכת"ה האריך בזה ובקש להגיד לו חוו"ד על יקרת מדברותיו בכל פרט ופרט. הנני למבוקשך ואבא היום להשיב לכ"ת כיד ה' הטובה עלי. ואעבור על כל דבריך היקרים וזה החלי בעזר הצור. (א) הבאת מחלוקת הפוסקים ז"ל אי שכירות קרקע נקנה מעכו"ם או לעכו"ם בכסף לבד בלא שטר. שדעת רוב הפוסקים ז"ל דבשכירות לא בעינן שטר והבאת דברי הקצה"ח ז"ל שהביא ראי' מדברי התוס' והרא"ש ב"מ דף מ"ח דר"י מוקי לה למתניתין דנתנה לבלן מעל אבל ספר לא דמחסרא משיכה בבלן נכרי דרק בבלן מעל דהו"ל שכירות קרקע דמהני כסף. אבל ספר נכרי לא מעל דבנכרי משיכה קונה ומוכח דשכירות קרקע נקנה גם בנכרי בכסף לבד. וכתבת לדחות ראייתו דבבלן לכו"ע אין צריך שטר דלא שייך לומר דהעכו"ם אינו סומך דעתו ולא גמר להקנות כיון דקייצי דמייהו וכדאמרינן בש"ס דב"ב דף פ"ח דכל הייכי דקייצו דמייהו לא בעינן דעת מוכר עכת"ד. אולם לדעתי דבריך אלו נכונים אבל לא מטעמך דבישראל מעכו"ם דלא מהני בלי שטר הוא משום שהישראל הקונה אינו סומך דעתו בלי שטר דחושש דאולי העכו"ם באלמותו יחזור בו והחסרון הוא א"כ מצד הקונה דלא גמר לקנותו אבל לא מצד העכו"ם המקנה ואדרבה אמרינן דהוי כהפקר דהעכו"ם בקבלת המעות סילק עצמו. ומלבד זה מהיכן הוצאת מש"ס דב"ב הנ"ל דהייכי דקייצי דמייהו לא בעינן דעת מקנה דהתם זה הביא קראי למכור ולקחו הקונים קרא קרא ואמר זה אח"כ הרי הם הקדש וע"ז קאמר הש"ס דכיון דקייצי דמייהו הו"ל כאילו פסק הדמים וקנאו הלוקחים הקראי בלקיחתם ולא מהני אמירת המוכר אח"כ שכבר קנאו הלוקחים ומה הרגלים להוכיח מזה דלא בעינן דעת מקנה בשעת הקנין. אולם גוף החילוק שחלקת בין שאר שכירות קרקע להך דבלן נכון הוא מצד אחר דעיקר הא דבישראל אינו סומך דעתו בלי שטר בקנית או בשכירות קרקע לכל מר כדאית ליה הוא משום דקרקע אין לה שיווי בבירור שנאמר ששוה כך ולא יותר דמי שחביבה עליו נותן הרבה יותר מהשומא וכדאמרינן מהאי טעמא דאין אונאה לקרקעות ולפיכך הישראל חושש שהעכו"ם באלמותו יחזור בו דבעיניו שוה יותר ויהי' נמלך מהמכירה או השכירות ומה"ט במטלטלין למ"ד דעכו"ם מישראל או ישראל מעכו"ם קונה בכסף לא אמרינן דכל שלא משך וגם אין לו שטר הישראל הקונה אינו סומך דעתו דשמא לא ירצה העכו"ם ליתן לו דמטלטלין שדמי המקח המה שוויהן וכיון שהעכו"ם רוצה למכור אינו חושש שיחזור בו העכו"ם מהמכירה וזה לא שייך בהך דכלן דקייצי דמייהו ולא שייך לומר שאולי שוה בעיני העכו"ם יותר שפיר הישראל סומך דעתו ואינו חושש שיחזור בו העכו"ם מהשכירות וכ"ש הוא ממטלטלין דיוכל להיות יותר שיחשוב העכו"ם ששוה אצלו יותר מהשיווי ורק דכיון דרוצה למכור אין הישראל חושש שיחזור בו וכ"ש א"כ הך דבלן דלא שייך כלל לומר שהעכו"ם יחזור בו משום ששוה אצלו יותר כיון דקייצי דמייהו דוגמא לזה מצינו בהך דשומר דאף שמשלם משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו דשמא עיניו נתן בו דהיכי דמצוי בשוק ודמיו קצובים פטור משבועה שאינו ברשותו דכיון שיכול לקנות בהדמים שמשלם לא חיישינן שרוצה ליקח הפקדון לעצמו שעיניו נתן בו וזה ברור אצלי: עוד עלה על לבי דאין ראי' מהך דבלן דיש חילוק בין מכירת קרקע לשכירות דכיון דבכסף העכו"ם סלוקי מסלק עצמו מהקרקע אלא שהישראל לא זכה עדיין משום שלא סמך דעתו והו"ל כהפקר שפיר מעל דהכי אם יתן לאחד מעות של הקדש שיפקיר שדהו וכדומה לא יהי' חשיב מוציא מרשות הקדש אחר שהמעות שייך לזה והוא יכול לעשות בהן כחפצו ואף א"נ כמו שכתבו האחרונים ז"ל דבשכירות לא שייך הפקר כיון דהמשכיר כל זמן שלא בא השוכר או באי כחו יוכל להשכיר לאחרים מ"מ פשיטא לי שאין הישראל יכול לחזור בו ולתבוע מעותיו מהעכו"ם אחרי שהעכו"ם לא חזר בו ורק שהוא לא סמך דעתו דמה לו להעכו"ם בכך וא"כ שפיר מעל ודו"ק בזה: (ב) מ"ש לפקפק בנידון השאלה דכיון דנכתב שטר ולא ככתב כהלכתו גרע דלמא רצונו להקנות לו רק בשטר דבריך ברורים ולא הוצרכתי להביא עצות מרחוק מהך דנפל עלי' במציאה דבהדיא מבואר כן בדברי הקדמונים ז"ל דאף במקום דלא כתבו שטרא דכסף לבד קונה אם כתב שטר אינו קונה רק מזמן השטר דדלמא רצה להקנותו רק בקנין השטר עיין עליהם שחלקו בין שטר קנין לשטר ראי' ועיין בש"ס דב"ב דף קל"ה בשכ"מ שאמר שיכתבו שטר להמקבל ומת לא יתנו דלמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ע"ש ובפוסקים ז"ל: (ג) מ"ש דבחמץ דעיקר המכירה מחמת איסור יש אומדנא דרצונם לקנות ולהקנות בכל קנין המועיל ניתן להאמר ובל"ז אנו נוהגין לכתוב בפירוש בשטרי מכירת חמץ שיקנה בכל אחד מהקנינים ופשוט דאין לחוש לזה. (ד) מה שתמה כ"ת על הגאון מליסא ז"ל שהעלה דחת"י השליח על השטר לא מהני משום דנגד המשלח אינו מוכח מתוכו מדברי הש"ע סי' קפ"ב סי"א דאם לא פירש אם מכר בשטר אחד או בב' שטרות וחתם השליח כו' דמבואר דחתימת יד השליח מהני יש לומר דאין מזה כ"כ ראי' דנוכל לומר דהתם מיירי בשטר ראי'. אך גוף הסברא שכתבת דאין זה ענין לאינו מוכח מתוכו אחרי שמוכח מתוך השטר שזה מכר לזה והחשש דשמא ל"ה לזה כח למכור הוא ענין אחר מבחוץ ל"ב שיהי' מוכח מתוך השטר דבריך נכונים וברורים מצד עצמותן: (ה) תמהת על הגאון ז"ל שהביא ראי' מגט אשה דל"מ שיכתב בגט בלשון שהשליח מגרש דאיך מדמה שליח גט לשליח מכירה דבמקח השליח הוא המוכר והמקנה משא"כ בגט הבעל הוא המגרש וכדאמרי' אין אדם מגרש אשת חבירו והבאת חילוק זה בשם הגאון בעל מחנה אפרים ז"ל. וכאשר ירדתי לעומק העיון באמת כי הדעת נוטה לזה דשאני שליח גט משליח מו"מ אם כי מהך דאין אדם מגרש אשת חבירו אין מקום מוצא לחלק בזה דכמו כן אין אדם מוכר שדה של חבירו ומ"מ אמרינן דשליח שאני דשלוחו כמותו ורק מצד אחר יש לחלק דבשדה וכדומה דבר שבממון שפיר י"ל דכמו שיכול למכור לזה כ"כ יכול למסור לי' זכותו להקנותו לאחר משא"כ בגט אשתו שאינו בידו למסרה או למוכרה לאחר שעניני אישות אינם עומדים למסרם לאחר וא"כ כמו כן אינו יכול למסור לשליח ענין הגירושין. ועוד יש לומר דענין גירושין הוא רק סילוק כח האישות אבל אינו הקנאה שמקנה להאשה שתהי' קונה עצמה