מצפה אריה נ

שאר האחין כדתנן ביבמות דף צ"ו ע"א בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל ע"י אחין ולשיטת רש"י והראב"ד ז"ל דקנאה מדאורייתא פשיטא דגם זה הוי מדאורייתא וכן כתב הב"ש בה' חליצה סי' ק"ע ס"ק י"ב ע"ש. ועוד נראה דביבמה לא בעינן שתהי' מהני הקדושין לאוסרה אעלמא דדוקא גבי קידושין אמרינן הכי דכל עיקר הקידושין הוא דאסר לה אכו"ע כהקדש אבל יבמה שאני דאין בה ענין קדושין כלל וכל דיני' חלוקין משאר קידושין ואין צריך לקדשה כלל אלא כיון שבא עלי' אפי' בשוגג או באונס ואפי' בע"כ קנאה כדאמרי' משום דאשה הקנו לו מן השמים לכן שפיר קא ממעט קרא דיבמה דאף דקנאה מ"מ אין חייבין משום א"א ודו"ק כי זה נכון מאוד: סי' כה ראיתי נכון להעיר במה שנתחבטו גדולי האחרונים ובראשם המ"ל בפ' ב' מה' יבום וחליצה שכ' להסתפק אם בביאת יבם על יבמתו כדי ליבמה צריך להיות בפני עדים או לאו ובסוף דבריו כ' שהבה"ג בשם רא"ז כ' דבעיא עדים ע"ש. וע' בשעה"מ שהביא להוכיח כן מתוס' קדושין דף י"ב ד"ה פריצותא והנוב"י מהד"ת סי' קמ"ח הביא כל דבריהם והביא גם קושיא חדא ע"ז מהא דפריך הגמרא ביבמות נ"ח ע"א דכוותי' גבי שומרת יבם שבא עלי' יבם בבית חמיה שומרת יבם קרית לה אשתו מעליא היא ואם נימא דבלא עדים לא קנה לה הא משכחת לה שבא עלי' היבם שלא בעדים. והנוב"י כ' שם כי היא קושי' חמורה ומפלפל שם וע' בבית שמואל בסי' קס"ו סק"ב ובס' מנחת חינוך בפ' תצא. והנה אחרי רואי נעלם מכל הני רבוותא תורה שלימה בתשו' הרשב"א ח"ד סי' שכ"ח במה שהקשה אותו שואל אחר הקושיא הנ"ל והוא ז"ל השיב וז"ל מה זו קושיא אם אינו קונה אותה בביאה שלא בעדים ואכתי שומרת יבם גמורה היא א"כ אכתי תקשי' לי' שומרת יבם בת משתה היא והא בעי' תחת אישה ובעי' שקדמה שכיבת בעל וליכא דאכתי לאו בעל היא שהרי לא קנאה ומיהו לא כן אני מדמה שתהא יבמה צריכה עדים אלא אפי' בא עלי' בינו לבינה קנאה דזו אשה שהקנו לו מן השמים וכדמוכח נמי במתני' דיבמות דף קי"א ביבמה שאמרה לא נבעלתי וממאי דאיתמר עלה בגמרא עכ"ל וראה זה פלא. והנה לכאורה אם נימא דיבמה נקנית בביאה בלא עדים עכצ"ל כמו שכתבתי בסי' הקודם דגבי יבמה לא בעינן שתהא אהני לעלמא לחייב עליה משום אשת איש דהא כשבא עליה בלא עדים אי אפשר לחייב משום א"א כיון דליכא עדים שהיא א"א כלל אבל נראה דיש לדחות ולומר כיון דהחסרון אינו מחמת עצם הקנין רק משום חסרון עדות לא אכפת לן תדע דכן הוא דהא בקידושין דף ס"ה פליגי התם אמוראי אי המקדש בעד אחד ושניהם מודים אי חיישינן לקדושין אי לא משום שאין דבר שבערוה פחות משנים ע"ש ותיפוק לי' כיון דקידש שלא בעדים הא לא משכחת לה לחיובי עלה משום א"א אלא מוכח כיון דעכ"פ אין החסרון מצד עצם הקנין שפיר אהני הקדושין וזה ברור לדעתי: ודע דדברי הרשב"א ז"ל צריך עיון טובא חדא דמה שכתב דממתני' דיבמה שאמרה לא נבעלתי וממאי דאתמר עלה בגמרא מוכח דלא בעינן עדים לא זכיתי להבין איך מוכח מזה הא י"ל דהתם מיירי שטען היבם בעלתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים וכן משני הש"ס שם בקדושין אהא דאותבי' רבא לר' נחמן אהא דאמר המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו מהאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני כו' ומשני הכא במאי עסקינן כגון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ע"ש א"כ הכא נמי מתניתין דיבמות מצינו לאוקמי' בכה"ג. גם מה שכתב עוד בתחלת דבריו לדחות הקושיא הנ"ל דאם לא קנאה בביאה בלי עדים לא מהני שיחשב ביאה זו קדמה שכיבת בעל דאכתי לאו בעל הוא צ"ע דכיון דגבי ארוסה לענין השקאה לא חשיב בעל דהא אין משקין אותה כשהיא ארוסה משום דלא חשיב תחת אישך ומ"מ מהני כשבא עלי' בעודה ארוסה שנשקה אותה אחר שנכנסה לחופה למיהוי מיחשב קדמה שכיבת בעל וא"כ למה יגרע שומרת יבם מארוסה לענין זה והא ר' יאשי' סבר בסוטה דף כ"ג דשומרת יבם עדיף מארוסה ואפי' לר' יונתן דפליג התם אדר' יאשי' מנ"ל לחלק בזה ועוד אפילו אם נדחוק לומר כן דלר' יונתן דאמרינן התם בסוטה דלדידי' אלימא לי' ארוסה משומרת יבם יש חילוק בין ארוסה לשומרת יבם לענין השכיבה דגבי ארוסה מהני ביאתו שיחשב קדמה שכיבת בעל ולגבי שומרת יבם לא מהני מ"מ אינו מיושב רק סוגיא דיבמות אבל אכתי קשה הקושיא הנ"ל בסוגיא דסוטה דהא התם פרכינן למה לן קרא למעט ארוסה ושומרת יבם אין שותות משום דלא חשיבי תחת אישך תיפוק לי' דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל וליכא ע"ש וא"כ קשה הא משכחת לה שבא עלי' בלא עדים ובזה לא שייך תירוצו של הרשב"א הנ"ל משום דלא מיקרי בעל דהא השתא קיימינן אי לא הוי כתיב קרא למעט דלא חשיב תחת אישך והוי אמינא דארוסה ושומרת יבם חשיב תחת אישך לענין השקאה ואם כן כ"ש שיחשב בעל לענין השכיבה דילפינן מקרא דבלעדי אישך וזו היא תמי' עצומה לדעתי: סי' כו שלום וכט"ס לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מופלג בתורה כ"ש מוה' אלעזר נ"י מ"ץ בק' ראזוואדב יע"א. את מכתב כ"ת עם שאלת חכם קבלתי לנכון ולאשר כי זה שבועיים אשר לא הייתי בקו הבריאה לא יכולתי למלאות מבוקשו להשיבהו על אתר אף כי הענין הוא כחוץ לשעתו להלכה למעשה ומהראוי היה לבל לעכב אותו אולם עתה כאשר ת"ל שבתי לאיתני מעט לקחתי לי מועד לעיין בזה ולהשיבו כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזר הצור בדבר שאלתו אשר בקהילתו המנהג כי כל בעה"ב ובעלי חנויות שיש להם חמץ למכור קודם פסח אינם מוכרים בעצמם רק נותנים כח והרשאה לאיש אחד בר אוריין שימכור כל החמץ לעכו"ם גם כח והרשאה שימכור או ישכיר להעכו"ם הקונה את כל החדרים אשר החמץ מונחים בתוכם ויקנה הערל החמץ אגב קרקע וכן המנהג ותיקון משנים קדמוניות. וכן נעשה גם בשנה זו רק מחמת בשנה זו הי' חל ערב פסח בשבת ונעשה הכל ערב שבת בה"ש בחפזון ונתן הערל אדרויף וגם עשה האנדשלאג כיאות אך מרוב הטרדה שכח האיש המורשה הנ"ל לכתוב בהשטר מכירה כי הוא מוכר הכל עפ"י כח והרשאה שיש לו מהבע"ב רק כתב סתם כי הוא מוכר את החמץ להערל כאילו החמץ הוא שלו ושאל מעלתו אם יש לפקפק בהשטר מכירה שנכתב כנ"ל ולחוש לאיסור חמץ אחר הפסח ולהגיד לו חוות דעתי בזה: הנה אף אם נפקפק על השטר מכירה לומר שנכתב שלא כדת וכמו שאבאר לקמן לחוש לדעת הגאון מליסא בסי' תמ"ח שרצה לחדש דבר שאין השליח יכול לחתום על שטר מכירה רק המשלח צריך לחתום בעצמו מ"מ בנידן דידן שהקנה זה המורשה המקומות שהחמץ מונח בתוכם רק בתורת שכירות ולא בתורת מכירה כמבואר במכתב כ"ת יש לסמוך על הקנין כסף לחוד דלדעת רוב הפוסקים מהני בעכו"ם