מצפה אריה מט

הכא אף דהיא אסורה לראשון משום איסור סוטה מ"מ שפיר תפסי קדושי שני דמהני לגבי ראשון למהוי א"א. ועכצ"ל הכי דאל"כ חייבי לאוין כמו ממזרת ונתינה או פצוע דכא שפסולים לבא בקהל וקיי"ל דקדושין תופסין בהם אמאי הא לא מהני הקדושין לאוסרה אעלמא דגם בלא"ה אסורין לעלמא משום שפסולים לבא בקהל אלא ע"כ דכגון זה חשיב מהני דמעיקרא לא היתה א"א ועכשיו נעשה א"א: והנה ראיתי בס' תועפת רא"ם באו"ח סי' כ"ד אות ג' שהביא קושיא מחכם אחד על רש"י ז"ל שם בקדושין בהא דמסקינן התם דאיתקש מיתה לגירושין דכתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון וכתב רש"י ז"ל דמכי ימות האיש האחרון לבד אי אפשר למילף דמיתת הבעל מתיר משום דאיכא למימר לכו"ע בעשה ואליו בלאו וע"ז הקשה דאכתי מוכח דמותר לגמרי דהא קיי"ל בקדושין דף ע"ח דמחזיר גרושתו אינו עובר רק בקידש אבל בעל ולא קידש אינו לוקה דכתיב לשוב לקחתה והאיך יהי' משכחת לה שיועילו הקידושין כיון דבלא קידושין שלו אסורה לכו"ע בעשה וא"כ הקדושין לא אהני מידי ודמי להא דאמר אביי אי איתא לדר' אבא קדשה ראובן חוץ משמעון ואח"כ קדשה שמעון חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת דקדושי שמעון לא אהני וכבר הבאתי למעלה דברי הגמרא הנ"ל והכא נמי הא הקידושין של המחזיר גרושתו לא אהני מידי. וע"ש שהקושיא הזאת מצאה חן בעיני הגאון המחבר ופלפל הרבה ביישוב קושיא זו. ואני אומר דהקושיא מעיקרא ליתא דפשיטא דכה"ג חלין הקדושין כיון דמעיקרא לא הי' בה רק איסור עשה אבל איסור אשת איש מחמת קדושין לא הי' בה ועכשיו ניתוסף איסור ע"י קדושין ודוקא התם דכבר היא אסורה באיסור אשת איש ע"י קדושי ראובן משו"ה אמרינן דקדושי שמעון לא אהני אבל הכא כיון דמעיקרא לא הי' בה קדושין ועכשיו היא מקודשת שפיר מהני וכמ"ש למעלה וזה ברור אבל אי קשיא לי הא קשיא לי וגדולה היא אלי לפי מה דאיתא בירושלמי בגיטין שם בסוגיא בעי ר' ירמי' הרי שאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחר ומת האיך זה מתיר מה שאסר הראשון מילתה אמרה שמיתתו גירושין ומתירין בזה מה שאסר הראשון א"ר ירמי' לא אמר אלא שמיתתו גירושין הא נשואין לא ופירש הפני משה דסבירא לי' להירושלמי דדוקא אם מת זה השני היא מותרת לאותו שאסרה אבל אם גרשה לא. והקרבן עדה מפרש איפכא דדוקא גירושין מותרת לזה אבל מיתה איננ' מתרת וכן אמרי' התם בתר הכי גבי הא דנענה ר"ע ואמר הרי שהלכה היא וניסת לאחד מן השוק ומת והלכה וניסת לאותו שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים מלתא אמרה שאין גרושין מתירין ע"ש. הרי מבואר בהדיא בירושלמי דפליג אש"ס דילן דאמרי' מודה ר' אליעזר שאם נשאית לאחר מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו ומוקי לה להא דנענה ר"ע בע"מ ע"ש בסוגיא והירושלמי לא סבירא הכי אלא סביר' לי' אליבא דר"א דחדא מינייהו מתיר דהיינו לפי' הק"ע דוקא גרושין ולפי פי' הפ"מ דוקא מיתה ואליבא דר"ע שניהם אינן מתירין לא מיתה ולא גרושין. מעתה קשה לי על הירושלמי ממקרא מלא דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וקיי"ל דמחזיר גרושתו אינו חייב אלא בקידש ובעל אבל בעל בלא קדושין אינו לוקה משום דכתיב לקחתה והאיך חל הקדושין כלל הא לא אהני מידי כיון דדרשינן ויצאה והיתה לאיש אחר אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחר וביחוד שבירושלמי שם איתא דטעמא דר"א הוא מהך דרשה דר' ינאי מקרא הנ"ל ודרשה דר' יוחנן שהביא בש"ס דילן מקרא דאשה גרושה מאשה ואפי' לא נתגרשה אלא מאישה ליתא בירושלמי ע"ש א"כ כיון דהקרא מיירי באופן זה שלא גרשה מקודם אלא לזה שנשאה בנתים וכתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון א"כ זה האיש שהתירו כבר מת ולכו"ע היא אסורה וקיימא עוד מחמת קדושין הראשונים וא"כ כשמקדש בעלה הראשון את גרושתו הא לא מהני מידי כיון דאינה אסורה לשום אדם. ובשלמא להש"ס דילן שפיר ניחא דהא כיון שניסת בנתים לאחר נפקעו הקדושים הראשונים ובמיתת האחרון היא מותרת לכל העולם ושפיר אהני הקידושין אבל לשיטת הירושלמי קשה כנ"ל. איברא דמהרשב"א ז"ל שהבאתי למעלה שמעינן דיש לו שיטה אחרת בהא דאמר אביי קדושי שמעון לא אהני דהוא ז"ל אינו מפרש כפרש"י ז"ל אלא כך כתב בחידושיו הא דאמרינן קדושי ראובן אהני קידושי שמעון לא אהני לאו למימרא דלא אהני כלל דהא ודאי אהני למיסרה בביאה אראובן דכיון דתפסי קדושי שמעון לגבי' לומר שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין היא אסורה לעלמא מחמת קדושי שמעון כו' אלא ה"ק לא אהני דיבורי' למיסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר עכ"ל ולפירוש זה לא בעינן כלל שיהי' אהני הקדושין לגבי עלמא אלא אפילו לא אהני לאוסרה מחמת הקדושין לשום אדם ג"כ חלין הקדושין ושפיר ניחא הקושיא הנ"ל על הירושלמי אבל לשיטת רש"י ז"ל צע"ג: עוד נראה לפע"ד דבר נאה בהא דאמרינן בקדושין דף מ"ט בעי ר"ל מהו שמייעד אדם לבנו קטן וכו' ואמר ר' זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד א"כ מצינו אישות לקטן ואלא מאי אינו מייעד אמאי קא ממעט לי' קרא תפשוט מיני' דמייעד אמר רב אשי הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחר הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזיא לי' מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזי' ליה וביאתו ביאה הבא עלי' לחייב משום אשת איש קמ"ל ופירש"י ז"ל וביאתו ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה כדתנן בן ט' שנים הבא על יבמתו קנאה. והתוס' שם הקשה על זה דלא קני אלא מדרבנן. וע' בתוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה וכתב לה שהביאו בשם הרשב"ם דיבם קטן קנה יבמתו מן התורה ע"ש. והרשב"א ז"ל בחידושיו שם כתב דלפי פירש"י ז"ל מדינא הוה לן למימר דנתחייב עלה משום א"א אלא דגזרת הכתוב היא דאימעטה דאע"פ שהיא אשתו גמורה וקנאה דבר תורה שאין אדם מתחייב עלה משום אשת איש וכן פי' הראב"ד ז"ל. וקני בביאה כדגרסינן יבמה יבא עלי' כל דהו ואפ"ה ממעט רחמנא ממיתה. וקשה לי ע"ז דא"כ אמאי נאיד מלאוקמי' במייעד לבנו קטן דמאי קושיא אי מצינו אשת איש לקטן אימא אה"נ אלא דרחמנא מיעטה ממיתה כדאמרינן השתא כי מוקמת לה ביבמה לקטן עכ"ל. ולפע"ד נראה דרש"י לשיטתי' דסבירא לי' בגיטין דהא דאמר אביי קדושי שמעון לא אהני היינו דלא אהני כלל שפיר ניחא הכא דהא דהוכיח ר"ז מדאמרי' פרט לאשת קטן ש"מ דאין יעוד לקטן הכי פירושו דאם נימא דקטן מייעד על כרחך הוא אוסרה אכו"ע משום א"א דאם נימא דלא אסורה משום אשת איש הקדושין לא מהני ולא מידי דהא יעוד אינו אלא קידושין דהא בעינן דעת שניהם כדאמרי' התם וגם צריך לקדשה כמו קדושין דעלמא להכי דין אחד יש לו עם קידושין דעלמא דאמרינן דכל דלא אהני לאוסרה אעלמא אינם חלין כלל וה"ה ביעוד ומשו"ה שפיר פריך דאי אמרת מייעד וחלין הקידושין ע"כ היא נאסרת משום איסור אשת איש דאי לאו הכי לא הי' חלין הקידושין כלל ומשו"ה מוקי לה הגמרא ביבם בן תשע שנים ויום אחד דסבר רש"י ז"ל דקני לה מן התורה שתהי' אשתו לכל דבר והכא הא אהני לאוסרה על