מצפה אריה מח

אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ע"ש חזינן דאף דלכו"ע היא אסורה באיסור אשת איש מ"מ היא מותרת לאותו פלוני שגירשה א"כ מאי שנא דבקדושין סבר הרשב"א ז"ל דהיא אסורה לאותו פלוני. ועוד איזה איסור יש בזה ומה שמו אשר יקרא לו כיון דאיסור א"א ליכא בזה. ואשר אנכי אחזה בזה לפרש דטעמו של הרשב"א ז"ל עפ"י מאי דאמרינן בקידושין דף י"ג ע"ב דפריך מיתת הבעל מנ"ל וקאמר הגמרא מדאסר רחמנא אלמנה לכה"ג מכלל דלכו"ע שרי ופריך ודילמא לכ"ג בלאו ולכו"ע בעשה וכתב רש"י ז"ל דהעשה היא ויצאה והיתה לאיש אחר ע"י גירושין ולא ע"י מיתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ובתוס' ד"ה לכו"ע הביא בשם ר"י דעשה הוא ודבק באשתו ולא באשת חבירו והרשב"א ז"ל בחי' שם הביא פי' רש"י ז"ל גם הביא בשם הראב"ד ז"ל כתירץ הר"י ז"ל דהעשה הוא מקרא דודבק. וכתב עוד ואע"ג דההיא קרא בבן נח כתיב איכא למימר נאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ע"כ ע"ש שמעינן מזה דדעת הראב"ד והר"י ז"ל דמלבד איסור א"א יש ג"כ בישראל איסור עשה מקרא דודבק באשתו ולא באשת חבירו אף היכי דליכא איסור אשת איש ולפ"ז שפיר ניחא דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל דבקדושין דאף דאמר חוץ מפלוני וליכא לגבי' אותו פלוני איסור דא"א מ"מ כיון שהוא נעשית אשתו של זה וקנאתה שתהא אשתו לכל דבר אסורה לאותו פלוני מחמת איסור עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו ומשו"ה זה אינו אלא בקדושין אבל בגירושין שכבר נפסק כח האישות שהי' להבעל בהאשה והיא כבר גרושה מאשה לכן אף שהיא אסורה לכו"ע מחמת איסור אשת איש ששייר בה מותרת היא לאותו פלוני שגירשה לו כיון דהיא שוב לא חשיבה אשת איש וגם לא שייך לאוסרה משום עשה דודבק כיון שהיא גרושה לגבי בעלה ודו"ק: ומעתה לפי האמור כל דברי הרשב"א ז"ל אינו אלא לפי דעת הראב"ד והר"י ז"ל דגבי ישראל נמי איכא עשה דודבק אבל לדעת רש"י ז"ל דהאי עשה דקאמר הגמרא שם הוא מקרא ויצאה והיתה לא שייך הכא כיון דבקידשה חוץ מפלוני אינה צריכה גט כלל לגבי דידיה וגם כל עיקר העשה אינו אלא לדעת הס"ד דפריך דמיתת הבעל מנ"ל אבל להמסקנא ליכא עשה כלל פשיטא דבקדשה חוץ מפלוני אף אם נימא דמהני הקידושין היא מותרת לאותו פלוני לגמרי וליכא שום איסור אצלו ודו"ק. איברא דדברי הרשב"א ז"ל בקדושין שהבאתי למעלה שכתב משום דנישנית בסיני לזה ולזה נאמרה תמוהין לכאורה דהיכן מצינו שנישנית בסיני ואי משום דכתיב ואל אשת עמיתך לא תקרב הא אדרבה דרשינן מזה אשת עמיתך ולא של אחרים. ונ"ל שיש ליישב ע"פ מאי דמצינו בקדושין דף כ"א ע"ב גבי יפת תואר אשת ואפי' אשת איש וכתבו בתוס' ד"ה אשת ואע"פ דאין אישות לעכו"ם כדאיתא בפ' ד' מיתות מ"מ איכא עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו ע"כ ע"ש. להכי י"ל דמשו"ה חשיב כמו שנישנית בסיני מדאיצטריך התורה להתיר ביפת תואר אפי' אשת איש מכלל דבלאו הכי אסורה אולם ראיתי להרשב"א שם בקידושין דף כ"א גבי יפת תואר שעמד ג"כ בזה דאמרינן אפי' אשת איש והא אישות לית להו ודחק שם ליישב באופן אחר וצ"ע למה לא תירץ כתירץ של התוס' דמ"מ איכא עשה דודבק ומשמע דלא סבירא הכי אלא דבנכרית לישראל ליכא שום איסור תורה אפי' כשיש לה בעל ולדעתי יש להביא ראי' גדולה לדעת התוס' מהא דאמרינן בסנהדרין דף נ"ט ע"א נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ופריך אדרבה מדלא נשנית בסיני לבן נח נאמרה ולא לישראל ומשני ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ופריך והרי יפת תואר ומשני התם משום דלאו בני כיבוש נינהו ע"ש ואם נימא דישראל אינו מצווה על עשה דודבק כלל הי' להגמרא להקשות מכל אשת נכרי דאסורה לבן נח ולא לישראל אלא מוכח מזה כמ"ש התוס' דעשה דודבק איתא נמי לגבי ישראל ולדעת התוס' צ"ל דהא דקי"ל דישראל הבא על הכותית חייב משום נשג"ז ואינו אלא מדרבנן הוא רק בכותית שאין לה בעל אבל בכותית שיש לה בעל היא מה"ת. וראיתי להרב ב"ש בא"ה סי' ט"ז שהביא כן בשם התוס' הנ"ל דאם יש לה בעל עובר בעשה ודבק באשתו ולא באשת חבירו ע"ש. היוצא מדברינו אלה דהא דכתב הרשב"א ז"ל בגיטין דבחוץ מפלוני אסורה היא לפלוני מצד אישות שיש בה לעלמא אינו אלא לדעת הראב"ד והר"י ז"ל דבישראל נמי איכא עשה דודבק אבל לרש"י ז"ל ולפי מאי דסתם המחבר שם בא"ה דבנכרית ליכא מה"ת איסור דרך זנות ולא חילק כלל בין אם היא פנויה או נשואה ועכצ"ל דליכא האי עשה דודבק גבי ישראל א"כ ה"ה גם בחוץ מפלוני היא מותרת להנשא לאותו פלוני וליכא שוב איסור בזה. ואמינא להביא ראי' לדעת הרשב"א ז"ל מגמרא דקדושין הנ"ל מהא דאמרינן מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג מכלל דלהדיוט שרי ויש להקשות הא שפיר משכחת לה כגון שקדשה בעלה הראשון חוץ מכ"ג וא"כ מחמת איסור האישות היתה מותרת להכ"ג דהא גם בחיי בעלה היתה מותרת לו אבל כשמת ונעשית אלמנה היא אסורה לו משום איסור אלמנה דאף דלגבי כ"ג ל"ח אלמנה מ"מ לענין איסור כהונה י"ל דאסורה כמו דאמרינן התם לענין גט אליבא דרבנן איסור כהונה שאני ואפילו לא נתגרשה אלא מאשה לא יקחו וכתב התוס' ד"ה אפי' דגם ר"א סבירא לי' הכי דאיסור כהונה שאני דהא היכי דלא התירה לשום אדם מודה ר"א דלא הוי גט כלל וגבי גט אמרינן דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו ע"ש. וא"כ הכא נמי כיון דעכ"פ הוא אלמנה לגבי כו"ע פשיטא דגם אצל כ"ג היא חשובה אלמנה. וביותר יש להקשות לפי מ"ש הר"ן והראב"ד בקדושין דף ס' ע"א בהא דאמר ר' יוחנן בא אחד וקידש' מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים יום כו' דכולן תופסין בה דר"י לא סבר כר' אבא אלא סבירא לי' דעד כאן לא פליגי רבנן אדר' אלעזר אלא בגט אבל בקדושין מודי דשיור אינו פוסל א"כ גם אליבא דרבנן קשה דהי' יכול הגמרא לאוקמי' בהכי אבל לפי מ"ש הרשב"א ניחא שפיר דהא גם בלא איסור אלמנה היתה אסורה ג"כ לכ"ג מצד אישות שיש בה וכמו שהיתה אסורה בחיי הבעל כן הוא אסורה נמי לאחר מיתתו אם נימא דמיתת הבעל אינה מתירה: והנה לכאורה יש להקשות בהגמרא הנ"ל בהא דאמר אביי קדושי ראובן אהני קדושי שמעון לא אהני ופירש"י ז"ל דלא אהני מידי כיון דלא אסרה על שום אדם. ומוכח לפי"ז דבקידושין בעינן דווקא שיהא אסרה על שום אדם אבל היכי שאינה אסורה בקדושין שלו על שום אדם לא חלו הקידושין כלל לפ"ז קשה איך נפרנס הא דאמרינן התם מ"ט דר' אלעזר אמר ר' ינאי משום זקן אחד דאמר קרא ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחר דאיך חלין הקדושין של זה השני כלל כיון שהקדושין שלו לא אהני מידי דהא היא אסורה לכו"ע מחמת קדושי ראשון דהא לא גרשה רק לזה. וא"ל דהא קדושי שני מהני לאוסרה אראשון דז"א דהא בהאי קרא גופה כתיב ומצא בה ערות דבר ובין לב"ש דסברי בסוף המגרש דערות דבר דוקא ובין לב"ה דאמרי או ערוה או דבר עכ"פ מיירי הקרא נמי באופן זה שגרשה הראשון מחמת שנאסרה עליו א"כ הא בלא הקדושין של שני אסורה הוא לראשון. אך זה בפשיטות יש ליישב דדוקא היכי שהוא כבר אסורה משום איסור אשת איש חשיב לא מהני אבל