מצפה אריה מה

הטרפה בחוץ פטור משום דבעינן ראוי לפתח אהל מועד דזה דוקא בשוחט טרפה הניכרת בחוץ שהוא טרפה דסתם שוחט את הטרפה הכי משמע כמו שכתב רש"י ז"ל בקידושין דף נ"ח ע"ש אבל בשחט בחוץ ונמצאת טרפה מבפנים לא יפטור מחמת זה והטעם בזה דכיון דלא מצינו בקרא בהדיא לפטור את הטרפה רק משום דבעינן ראויה לפתח אהל מועד וטרפה אינה ראוי' לפתח א"מ וא"כ היינו דוקא בראינו שהיא טרפה אבל היכא שלא היתה טרפה מבחוץ וראויה היתה להביאה לפתח א"מ ולשוחטה דלא צריכנא לחוש כלל דילמא טרפה היא וגם אח"כ אינה צריכה בדיקה כלל מה"ת דסמכינא ארובא חשיב שפיר ראוי' לא"מ דמה לי שהיתה באמת טרפה כיון דעכ"פ ראוי' לפתח א"מ כן. אפשר לומר נמי הכא דאם נימא דלא מצינו כלל בהדיא דשעיר המשתלח טרפה פסול רק משום דבעינן שיהי' ראוי לשם א"כ אינו פסול רק אם ניכרת בחוץ שהוא טרפה דאז אינו ראוי לשם אבל אם נמצאת אח"כ טרפה מבפנים לא מיפסל בהכי דזה חשיב שפיר ראוי לשם כיון דמה"ת אין צריכה בדיקה מבפנים. רק הגמרא פריך שפיר דאי לא אזלינן בתר רובא א"כ כל הקרבנות צריכין בדיקה מבפנים דחיישינן שעא טריפה היא א"כ כל שהיא טריפה אף מבפנים חשוב אינה ראוי' לשם ומיפסל אף לשעיר המשתלח. אך ז"א אלא להס"ד דהש"ס אבל לבתר דאזלינן בתר רובא ליכא למעט בכה"ג מחמת דאינה ראוי' לשם ולהכי בעינן שפיר קרא דיעמד חי: והנה אמרתי להביא ראי' להרמב"ם ז"ל מחולין דף ק"מ ע"א דפרכינן התם אמאי דאמרינן טריפות מחיות נפקא הניחא למ"ד טריפה חיה אלא למ"ד טריפה אינה חיה מא"ל ועוד בין למ"ד טריפה חי' ובין למ"ד טריפה אינה חי' מתנא דבר"י נפקא דתנא דבי ר"י נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשאו בו מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשאו בו מכשיר כמכפר ופירש"י ז"ל דמכפר בחוץ היינו שעיר המשתלח ע"ש. ואם נימא דהא דטריפה פסול בשעיר המשתלח היינו רק משום דאין הגורל קובע לעזאזל אא"כ ראוי לשם א"כ קשה האיך יליף מיני' לצפורי מצורע כיון דבשעיר המשתלח אינו פסול אלא משום דאם לא חזיא לשם לא חשיב הגרלה אבל מחמת עצמו לא פסול בי' כלל טרפה ומש"ה היכי דנטרף אחר הגרלה או אליבא דר"ש שמת אחד מהן דמביא חבירו שלא בהגרלה לא איכפת לן כלל טריפה כמו דאמרי' שם ביומא לענין בע"מ ומחו"ז א"כ בצפורי מצורע נמי צריך להיות כשר דליכא בזה טעם דהגרלה. אלא ע"כ מוכח מזה דשעיר המשתלח טריפה פסול משום דבעינן יעמד חי ובכל גוונא פסול דהוי פסול בגופו כמו גבי קרבנות פנים וא"כ יליף מזה שפיר: ובזה מיושב תמיהת התוס' שהקשו אמה דמשני התם למיעוטי צפורי עיר הנדחת דהא נמי תיפוק לי' מתנא דבי ר"י דכיון שאסורים בהכאה לא קרינן בי' ממשקה ישראל ומחמת גודל התמי' העלו דבר חדש דכל שהי' לו שעת הכושר לא ממעטינן ממשקה ישראל וכן כתבו דהא דמשני למעוטי חליפי ע"ז ע"ש ותירוצם דחוק מאד. ע' היטב בדבריהם ועי' בחידושי הר"ן ז"ל על חולין שהביא תירוץ של התוס' ז"ל וכ' שזה דוחק וכ' עוד דיש מי שתרצו דכל הני שנויי אתיא אליבא דר"ז ולא אליבא דתנא דבי ר"י וכתב דזה ג"כ דוחק וצ"ע: וגם ראיתי מה שהקשה כ"ת דתירוץ של התוס' אינו מעלה ארוכה אהא דמשני רבינא התם הב"ע בעוף שהרג את הנפש ה"ד אי דגמר דינא בר קטלא הוא אלא דלא גמר דיני'. וע"ז קושיות התוס' ז"ל קעה וגם נצבה דהא נוגח ודאי פסול בקרבנות כדקיי"ל בתמורה דף כ"ח ובב"ק ד"מ ע"ב ומן הצאן להוציא את הנוגח וא"כ ל"ל קרא בצפורי מצורע תיפוק לי' מתנא דבי ר"י וזה הוא קושיא חמורה מאוד ולפמ"ש לעיל שפיר ניחא דכיון דלכל הני פסולי קרבן לא מצינו בהדיא בשעיר המשתלח דמעטי' קרא ורק משום דאין הגורל קובע לעזאזל אא"כ ראוי לשם וכיון דאינו אלא משום ההגרלה לא עצינו למילף מזה לצפורי מצורע כנ"ל אבל טרפה דפסול מחמת דכתיב יעמד חי שפיר מצינו למילף לצפורי מצורע מתנא דבי ר"י. ואין להקשות דלמעט נמי מקרא דיעמד חי של עיר הנדחת ושל חליפי ע"ז ועוף שהרג את הנפש כמו דממעטינן גבי צפורי מצורע מקרא דצפרים חיות דכל הני לא חשיב חיות משום דעומדים להריגה. דז"א דדוקא היכי דלא בעינן קרא למעט טריפות דלא איצטריך דמתנא דבי ר"י נפקא לי' מוקמינן לי' למעט כל הני דעומדים להריגה אבל בשעיר המשתלח דקרא דיעמד חי איצטרך למעט טריפה אין לנו למעט את כל הני וכן משמע מהסוגיא דכל אימת דמצינו לאוקמי' למעט טרפה לא ממעטינן כל הני אחרינייתא ע"ש. ולפ"ז מוכח מהא דפריך הש"ס בחולין שם הניחא למ"ד טריפה חי' אלא למ"ד טרפה אינה חי' מאי איכא למימר ותו בין למ"ד טרפה חיה ובין למ"ד טרפה אינה חי' מתנא דבי ר"י נפקא דאף למ"ד דטרפה חי' ממעט בשעיר המשתלח טרפה מקרא דיעמד חי וצ"ל דחילוק הוא בין חי לחיות כמ"ש התוס' שהבאתי לעיל דאם לא כן לא הוי מקשה מידי למאן דאמר טרפה חיה ודו"ק. איברא שבגוף הדבר מה שכתב רש"י ז"ל בחולין שם כאמר מכשיר ומכפר בחוץ דמכפר היינו שעיר המשתלח יש לפקפק טובא דבקדושין דף נ"ז ע"א מבואר בהדיא דמכפר בחוץ היינו עגלה ערופה וכ"מ בכריתות דף כ"ה ע"א ורש"י ז"ל פי' שם בכריתות דמכפר בחוץ היינו שעיר המשתלח ועגלה ערופה ועיי"ש בתוס' ד"ה תנאי היא אבל לי נראה ליישב דכוונת רש"י ז"ל ליישב מה שקשה לכאורה דבקדושין ובכריתות משמע דתנא דבי ר"י תנאי הוא ובחולין משמע דכולי עלמא ס"ל כתנא דבי ר"י דהא פריך בין למ"ד טרפה חי' ובין למ"ד טרפה אינה חיה מתנא דבי ר"י נפקא לי' ולזה כיוון רש"י ז"ל בישוב הדבר דלעולם כו"ע סברי כתנא דבי ר"י דמקשינן מכשיר למכפר רק הפלוגתא היא אם נימא דמכפר בחוץ היינו עגלה ערופה שפיר איכא למגמר מיני' גם לצפורי מצורע דאסורין דהא תרווייהו אין בהן קדושה כלל אבל אם נימא דמכפר בחוץ היינו שעיר המשתלח לבד ליכא למשמע מיני' לצפורי מצורע דאסורין בהנאה דשעיר המשתלח שאני דהוה קדשי מזבח ואסור מדין מעילה כמו שאר קדשים משא"כ בצפורי מצורע ויש עוד להאריך בזה בישוב הסוגיא ועיי' בס' המקנה שם. והנה קשה לי בזה מה שפירש רש"י ז"ל בכריתות שם במאי דמשני התם תנאי היא וז"ל אלמא ס"ל דעגלה ערופה אסורה מחיים דכי היכי דגמיר מכשיר ממכפר ה"נ יליף מכפר ממכפר כו' ע"ש קשה לפי דבריו א"כ מה בעי קרא בתמורה וביומא לפסול בע"מ ומחו"ז בשעיר המשתלח דאי לאו הכי ה"א דבע"מ ומחו"ז בשעיר המשתלח שפיר דמי אמאי נילף מעגלה ערופה דפסול בי' כל הני דכפרה כתיב בה כקדשים וה"ה לשעיר המשתלח דהוי מכפר ממכפר וצ"ע. ובעברי בהאי ענינא ראיתי ליישב דברי רש"י ז"ל בקדושין דף נ"ז דפרכינן התם מהא דתניא שחטה ונמצאת טרפה יקח זוג לשני' והראשונה מותרת בהנאה וא"א מחיים אסורה הראשונה אמאי מותרת בהנאה ומשני הב"ע שנמצאת טרפה בבני מעיי' דלא חל קדושה עלי' כלל וכתבו בתוס' וז"ל פי' בקונט' דקס"ד כשבדק בסימני' ונמצא שנטרפה בשחיטה כגון ניקב הושט דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום של מוח או נחתכו רגליה לא שייך ליתני נמצאת ומשני שנמצאת טרפה בבני מעיי' וקשה כי נמי נמצאת טרפה שניקבו הדקין שמא הטריפה