מצפה אריה מד

זה זה כביר בעת למדי מס' תמורה אולם אחר אשר התבוננתי ראיתי שי"ל דלא בחנם דחה רש"י זאת ומצידה תברא. דהנה שם בגמ' דיומא דף ס"ג ע"ב אמרינן אהא דדרשינן מקרא דמחו"ז פסול לשעיר המשתלח ואיצטרך למיכתב בע"מ ואיצטריך למיכתב מחו"ז דאי אשמעי' מחו"ז משום דלא מטי' זמני' אבל בע"מ דמטי זמני' אימא לא ואי כתב רחמנא בע"מ משום דמאיס כו'. ולכאורה יש לתמוה מאי זו פירכא דלא מטי זמני' הא זה גופא הוא הפסול דאי הוי מטי' זמני' לא היה מחו"ז והי' כשר ובכולא ש"ס הוי מצינו לומר כן ולא הוה משכחת כלל למידרש מה מצינו וגם הכא גופא אמאי לא קאמר דאי אשמועינן בע"מ משום דהוי בע"מ ול"ל טעמא דמאיס. ונראה לפע"ד דפי' הגמרא דלא מטי' זמני' היינו שלא היתה לה שעת הכושר דלס"ד השתא דאכתי לא אסיק אדעתי' הא דרבא כגון שהי' חולה ביוה"כ לא משכחת לה מחו"ז אחר רק כל שלא הגיע עדיין לח' ימים ולזה לא הי' לו שעת הכושר לכן גרע מבע"מ שהי' לו שעה הכושר קודם שנעשה בע"מ ופרכא זו דלא הי' לו שעת הכושר מלא כל הש"ס כמו בפסחים בכמה מקומות ובמנחות דף ד' ובתמורה דף כ"ט ומשו"ה לרבא שם ביומא דמוקי לקרא דמחו"ז כגון שהי' חולה א"כ מיירי הקרא דמחו"ז דאותו ואת בנו ולזה כבר הי' לו שעת הכושר א"כ לא צריך קרא גבי בע"מ שאם נעשה בע"מ אחר הגרלה שפסול לשלחו לצוק דממחוסר זמן יליף לה דהשתא ליכא למידחא מה למחו"ז דלא מטא זימני' דהא לדידי' כבר היתה לו שעת הכושר ומש"ה שפיר פירש"י ז"ל בתמורה דלרבא לשיטתי' בלתי אפשר לקיים הך גירסא ורק הגירסא שהומם וחילל על אחר וקאי לענין בל תקדישו כן נראה לפע"ד והצעתי דבר זה לפני מו"ח הגאון נ"י וקלסיה: ומה שהקשה כ"ת בדברי הת"י שם ביומא ד"ה דמטי זמני' שהקשו ז"ל הא מקרא דמחו"ז דמוקמינן לי' השתא בהומם וחלל על אחר שמעינן ממילא דראשון נפסל משום בע"מ וע"ז עמד מעלתו הא קרא דבע"מ אתי לפסול זה האחר ומשום בל תקדישו לפי פירש"י ז"ל. לפי מ"ש לעיל שפיר ניחא דרש"י ז"ל פי' כן אליבא דרבא דלשיטתי' אזיל אבל לפי אוקימתא דרבינא דיומא שם דמיירי בהומם וחילל על אחר א"כ לדידיה י"ל דקרא דבע"מ אתי לפסול הראשון כשהומם אחר הגרלה דדוקא קרא דמחו"ז דלא משכחת כלל בראשון אליבא דרבינא מוקמינן ליה אאחר אבל קרא דבע"מ שפיר מוקמינן לי' אראשון וכגון שהומם אחר הגרלה. ובאמת בזה עודנה אינו מיושב דברי הת"י דמ"מ לפי קושייתם דאראשון לא צריכנא שפיר איכא למימר דקאי אשני. אך באמת נ"ל דאם נימא דבע"מ פסול בראשון אף אם נעשה אחר הגרלה ממילא ידעינן דגם השני אינו רשאי להיות בע"מ דילפינן ממחו"ז ואף דבגמ' אמרינן וצריכא דלא הוי גמרי' ממחו"ז ז"א אלא אי לח הוי מצינו בשום עקום דשעיר המשתלח בע"מ פסול אבל אחרי דמצינו דראשון בע"מ פסול אף אחר הגרלה שפיר יש למילף ממחו"ז דגם השני אינו רשאי להיות בע"מ דהא לרבינא קרא דמחו"ז מיירי בשני והא דקאמר רבא בתמורה שהומם וחילל על אחר ופרש"י ז"ל דאשני קאי ומוכח מזה דאף דידעינן דראשון פסול בע"מ מ"מ אמרינן דאיצטריך קרא מיוחד אשני היינו דרבא לשטתי' ליכא למילף ממחו"ז דבמחו"ז עצמו לא שמעינן דפסול בשני דהא לדידי' קרא דמחו"ז מיירי בראשון וכגון שהי' חולה כו' אבל לרבינא שפיר איכא למילף ממחו"ז. תדע דעכצ"ל הכי דאל"כ קשה לרבא מנ"ל דגם השני אינו רשאי להיו' מחו"ז דלמא דוקא הראשון פסול מחו"ז אבל לא הב' כמו בבע"מ דאיצטרך קרא מיוחד אב' אע"כ דאחרי דידעי' שבשעיר המשתלח פסול בע"מ בחדא שוב איכא למילף זה מזה שגם השני צריך להיות כשר ופסול ביה בע"מ ומחו"ז לכן שפיר הקשו התוס' ודו"ק. וראיתי מה שהביא כ"ת בשם ס' מעין החכמה מהגאון מהמבורג ז"ל לישב קושיות הת"י דהי' אפשר לומר דהקרא מיירי שנעשה הראשון טריפה אחר הגרלה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דטרפה פסול מקרא דיעמד חי הנה דברי הרמב"ם תמוה כאשר כבר עמדו עלי' נושאי כליו דבש"ס דחולין דף י"א ע"ב אמרינן יליף משעיר המשתלח כו' ניחוש דילמא טרפה הוא וכ"ת מאי נפקא מינה מכדי אין הגורל קובע לעזאזל אלא א"כ ראוי לשם הרי מוכח בהדיא דטרפה אינו פסול רק משום דאינו ראוי לשם. ולי נראה דיש ליישב דבריו ז"ל דהנה התוס' שם ד"ה יליף מפרה אדומה הקשו דדילמא משום דאוקמינן אחזקה דפרה בת שתי שנים וטרפה אינה חיה ואני אמרתי ליישב קושייתם לפמ"ש הרש"ל ז"ל הובאו דבריו בש"ך יו"ד סי' נ"ז דהא דטרפה אינה חיה רק רוב טרפה אינה חי אבל מיעוט חי ומעתה שפיר הוכיח הש"ס דאי לא אזלינן בתר רובא ניחוש דלמא הי' מהמיעוט טריפות דחיה. והנה הרמב"ם בפ"א מהל' מעה"ק כ' דכ"מ שנא' שעיר עזים בן שתים והכ"מ הגיה שעיר עזים בן שנה שעיר בן שתים ולפ"ז שעיר המשתלח דכתיב שעיר הוא בן שנה שניה ומעתה שפיר ניחא דהש"ס לא מצי למיפרך מקרא דיעמד חי דהוי מצינו לומר דמטעם חזקה הוא כקושית התוס' ואם נימא דניחוש דילמא הוא מן מיעוט הטריפות דחיה א"כ לא איכפת לן כלל שהוא טרפה אחרי שהוא חי דמקרא דיעמד חי לא מצינו למעט רק טריפות שאינם חיים אבל לא טריפות שחיים כמו דמצינו בחולין דף ק"מ ע"א דרצה הגמרא מעיקרא לומר דקרא דשני צפרים חיות אתי למעוטי טרפה ופריך הניחא למ"ד טריפה אינה חי' אבל למ"ד טריפה חיה מאי איכא למימר ע"ש וה"ה הכא ואף דהתוס' שם ד"ה טריפות הקשו דהכא משמע דלמ"ד דטריפה חיה לא ממעטינן טרפה מחיות ובע"ז דף ה' אמרינן מנין למחוסר אבר שאסור לבן נח שנאמר מכל החי ומוכח מסוגיא דהתם דאף למ"ד דטריפה חי' ממעט טרפה מקרא דכל החי וע"ז כתבו בסוף דבריהם או שמא יש לחלק בין חי לחיות עכ"פ זה אינו מוכרח לומר כן ומדברי התוס' בעצמם נראה שהוא דוחק לכן פריך הש"ס שם בחולין דטריפה פסול משום דבעינן ראוי לשם דלפ"ז בכל ענין פסול אף אם הוא חי ושפיר מוכח דאזלינן בתר רובא דבלא"ה ניחוש דילמא טריפה הוא ומן המיעוט שחי ודו"ק. אך דברי הרמב"ם והכ"מ שכתבו דשעיר בן שתים המה תמוהים כאשר תמה המל"מ ע"ש. ועוד יותר יש לתמוה דא"כ ל"ל קרא בשעיר המשתלח למענו מחו"ז דאי לאו הכי ה"א דשפיר דמי. תיפוק לי' דשעיר הוא יותר מבן שנה. ובשלמא למאי דמשני רבא דקרא אתי למחו"ז דאותו ואת בנו שפיר ניחא אבל לפי אוקימתא דרבינא בהומם וחילל על אחר וסבר דקרא דאתי למעט דמחוסר זמן לא משכחת לה כי אם בתוך ח' ימים תמוה מאוד דאיך ס"ד דזה האחר יהי' כשר מחוסר זמן כיון דשעיר הוא בן שתים וגם הס"ד דפריך מכדי אין הגורל קובע אלא הראוי לשם עדיפא הו"ל למיפרך הא לא הוי שעיר כלל וצ"ע. והנה ראיתי להכ"מ שכתב דאף דטריפה פסול בשעיר המשתלח משום דאינו ראוי לשם כמו דאמרי' בש"ס דחולין הנ"ל מ"מ הוצרך קרא דיעמד חי היכא דהומם וחילל על אחר. צ"ע לכאורה דלפ"ז אמאי לא עביד הש"ס דיומא הנ"ל צריכותא גם לקרא דיעמד חי דבלאו הכי אפשר למילף במה הצד: ואשר אני אחזה בזה ליישב לפי מה שהעלתי בחידושי זה כבר לענין שחוטי חוץ דממעטינן השוחט את