מצפה אריה מג

ואמינא להביא ראי' מפורשת לזה מיבמות דף ל"ו ע"ב בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בחליצת מעוברת דקאמר אביי התם בביאה מעוברת כו"ע לא פליגי דלא פטרה כי פליגי בחליצה ר"י סבר דשמה חליצה ור"ל סבר דלא שמה חליצה וכתב שם בתוס' ד"ה כי פליגי בחליצה וז"ל ובביאה מודה שלא יבוא לידי איסור ופריך עלי' רבא ממ"נ אי ביאה מעוברת לא שמה ביאה חליצה מעוברת נמי לא שמי' חליצה דכל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה ע"ש: ולכאורה קשה מאי פריך רבא מכל שאינה עולה ליבום וכו' נימא כיון דאם יבא אליהו ויאמר דהאי נפל הוא בת חליצה ויבום הוא כמו דאמרינן בגמרא גבי ספיקות שהבאתי למעלה אלא מוכח בהדיא דזה לא שייך לומר רק היכא דהוי ספק השקול אבל לא היכי דאיכא רובא דרוב נשים ולד מעליא ילדן דכיון דלא חשיב אצלינו לענין יבום שום ספק אף דלהחמיר יש לחוש דלמא נפל הוא מ"מ מקרי כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה: וראיתי אח"כ כי חו"ז הגאון מהרמ"ז ז"ל בקונטרס לספר ישועת יעקב א"ע סי' קי"ז העיר בסברא זו היכא דאיכא חזקה המכריע לאוסרה ליבום י"ל דזה חשוב אינה עולה ליבום כיון דלענין ספק יבום בודאי הוא אסורה להתייבם מטעם חזקה ע"ש אבל לא הביא שום הוכחה לזו ולדעתי הראי' שהבאתי היא ראי' עצומה: ואם נפשך לומר בסתירת ראיה זו דרבא הוא דפריך הכי לאביי דאם נימא דבביאה כו"ע לא פליגי דלא פטרה עכצ"ל דלגבי יבום לא אמריני תגלי מילתא למפרע א"כ חשיב אינה עולה ליבום אבל אם נימא דגם בביאה פליג ר' יוחנן וסבר דביאה מעוברת פטרה ועל כרחך הטעם בזה דגם בביאה שייך לומר תגלי מלתא למפרע אף דבשעת מעשה הוי רובא לשוק א"כ הלא אדרבה אמרינן דגם נגד הרוב חשיב עולה ליבום לצד הספק הלזה שהולד הוא נפל. אך לדעתי זה אינו אלא אפי' אם נימא דגם בביאה מעוברת סבר ר"י דשמה ביאה ופטרה אינו אלא משום דעתיד הדבר להתברר אח"כ וכל שעתיד להתברר סבר ר"י דאמרינן תגלי מלתא למפרע ומהאי טעמא אמרינן נמי התם במתניתין דהכונס את יבמתו מעוברת וילדה אם אין הולד בן קיימא פטורין מן הקרבן ור"ל פליג וסבר דתגלי מלתא למפרע לא אמרינן שתהא חליצה מעליא כיון דבשעת מעשה לא היה אפשר להתברר כמו שכתבו התוס' שם ד"ה תגלי מלתא למפרע ע"ש אבל בדבר שאין עתיד להתברר לעולם כמו במת הולד בתוך ל' יום פשיטא דאזלינן בתר רובא ואם בא עליה היבם חייב בשוגג חטאת ובמזיד כרת ולהכי דין הוא דחשיב כודאי גמור ומקרי אינו עולה ליבום וגם כיון דאנן קיי"ל כר"ל דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע אף שנתברר אח"כ נגד הרוב כיון דבשעת מעשה לא הי' אפשר להתברר כ"ש הכא שאין באפשרות הדבר שיתברר דמקרי אינו עולה ליבום. ומעתה עולה יפה החילוק דגבי בהמה תוך ח' ימים אסרו אף בדיעבד משום דאיכא חשש איסור תורה אבל גבי יבמה ליכא חשש איסור תורה כלל רק דחז"ל גזרו לכתחלה שתחלוץ להכי בדיעבד באשת כהן לא גזרו להפקיע אותה מתחת בעלה וזה ברור אצלי כשמש בצהרים ולפי מה שנתבאר נסתר הוכחת הח"צ מהאי דהספיקות דלא חשיב חליצה פסולה בכה"ג דדוקא התם בספק השקול אמרינן הכי דכיון דלצד זה דחליצה מעליותא היא עולה ג"כ ליבום ואף שעתה אינה עולה ליבום משום חסרון ידיעה מ"מ חשיבה בת חליצה ויבום אבל היכי דאיכא התנגדות מחמת הרוב כגון בנידון דידן דרוב וולדות בני קיימים נינהו חשיב אינו עולה ליבום כמו שהוכחתי מגמרא דיבמות הנ"ל ואדרבה הלא הדברים ק"ו דהשתא התם דאחרי כן איגלאי מילתא דנפל הוי מ"מ קרי לי' הגמרא אינ' עולה ליבום משום דבאותה שעה לא הוי חזיא ליבום כ"ש הכא דמת הוולד דלא אפשר להתברר כלל דחשיב אינ' עולה ליבום. והנה לכאורה יש לדמות ענין זה להא דמצינו בא"ע סי' קס"ד ס"ק א' בהגהה בשם י"א דאם חלצה לאחד מהאחין בתוך ימי הבחנה ולא נמצאת מעוברת הו"ל חליצה פסולה וצריכה חליצה מכל האחין ע"ש והטעם בזה כיון דמדאורייתא כבר נפטרה בחליצה הראשונה וא"כ בשעת חליצה שני' שוב אינה עולה ליבום וכיון דמדרבנן בע"י חליצה הו"ל חליצה פסולה כן ה"נ י"ל הכא כיון דמה"ת הוא פטורה לגמרי דאזלינן בתר רובא ואינו עולה ליבום ומדרבנן בעי' חליצה הו"ל חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין ועיין באחרונים שהחליטו לומר דכל היכא דצריכה חליצה רק מדרבנן ל"ח פסולה ואינה צריכה חיזור. והקשה חו"ז הישוע"י בסי' קס"ט לפ"ז אמאי אמרינן דאם חלצה בתוך ג' חדשים חשיב חליצה פסולה וע"ש שמחלק ודברי' מגומגמים קצת וכוונתו כך הוא דכל היכא דמדרבנן צריכה חליצה מדינא ל"ח חליצה פסולה אבל היכא דגם מדרבנן אינו אלא חומרא בעלמא כמו בחלצה תוך ג' דלדעת כמה פוסקים א"צ חליצה כלל ואינו אלא חומרא בעלמא גרע טפי ובכה"ג חשיב חליצה פסולה דצריכה חיזור ע"ש ולפ"ז גם במת הולד בתוך ל' יום דבודאי אינו אלא חומרא דהא בדיעבד באשת כהן אינה חולצת י"ל דחשיב חליצה פסולה. אולם מלבד דדברי הישוע"י דחוקים מאוד לומר דמשום דגם מדרבנן אינו אלא חומרא גרע טפי מהיכא דהוי מדרבנן מדינא עוד יש לחלק כיון דבעת הוולד תוך ל' יום לא היתה מעולם זקוקה לגמרי כל כהאי גוונא לא חשיב חליצה פסולה כמ"ש הרמ"א ססי' ק"ע ס"ק א' וז"ל והא דחליצה פסולה צריכה לחזור היינו שהיתה זקוקה לגמרי ונפסלה שנקלשה הזיקה אבל חליצה פסולה מעיקרא אינה צריכה לחזור ע"ש וכבר כתבתי כי אין רצוני להרבות באמרים בגוף הדין אחרי כי כבר האריכו כמה גדולי האחרונים ולא באתי אלא לעורר בהוכחות הח"צ ודו"ק: סי' כב כבוד ידידי הרב הגדול חו"ב המפורסם מוה' זאב וואלף ני' מ"ץ דק' אולינאב. בשבוע העבר קבלתי את מכתבו עם חדושי תורה ויען כי קשה עלי לחזור על הראשונות ע"כ אחר אחרון אני בא ובמאי דסיים כבוד מעלתו אפתח: והנה מה שכתב כ"ת בתמורה דף ו' ע"ב גבי הא דפריך התם הא לא רבי קרא ה"א דשעיר המשתלח בעל מום ש"ד מכדי אין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם. וע"ז משני רבא התם לא נצרכה כגון שהומם בו ביום וחילל על חבירו ס"ד אמינא בשלמא מעיקרא לא ידענא אי האי מוקבע לשם אבל הכא כיון דאינכר שם לא לקי קמ"ל וכתב רש"י ז"ל וז"ל והא דגרסינן הכא דראשון הוא ותירוצא דמתרץ כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ל"ג לי' ושבשתא הוא דלא איירי הכא במחוסר זמן אבל במ' יומא גרסינן לי' ע"ש וע"ז תמה כ"ת דאמאי דחי רש"י פי' זה הא באמת שפיר ניחא דאצטריך היכי שנעשה בעל מום אחר הגרלה שאסור לשלחו לצוק דדחייתו לצוק זו הוא שחיטתו ועבר אל בל תשחטו כדאמרי' ביומא לגבי מחו"ז וה"נ אפשר לומר גבי בע"מ ולמה דחה רש"י ז"ל הגרסא בשתי ידים על לא דבר ולכאורה יפה תמה וכמדומה שגם אנכי עמדתי על