מצפה אריה ד

סי' א ישאו הרים שלום וברכה אל כבוד ידידי הרב הגאון חו"ב אוצר בלום כ"ש מו"ה יהודה נ"י אבד"ק סעלץ יע"א. את פריסת שלום אלי אשר כוננו אצבעותיו בשולי תשובתו אשר שלח אל כבוד מרן חותני הגאון נ"י קראתי באהבה ויען כי ערבים עלי דברי ידידי אצלתי לי מועד לעיין בענין הלז ולהשתעשע אתו בדבריו היקרים וזה אשר העליתי במצודתי בעזר הצור: הנה בש"ע יו"ד סי' ט"ו ס"ק ד' מבואר בהדיא בשם הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' רמ"ג דאין סומכין על העכו"ם בגדיים קטנים הנלקחין מן העכו"ם ואומר שהם בני ח' ימים. והטעם בזה כמ"ש הש"ך דיוכל להיות דלהשביח מקחו אומר כן. ועוד כ' הש"ך שם. דאפילו במסל"ת נמי אינו נאמן דאין עכו"ם נאמן במסל"ת אלא בעדות אשה בלבד ע"ש. והנה משמע מכל הפוסקי' דכל עיקר האיסור בתוך ח' ימים אינו אלא דרבנן והפרמ"ג הקשה בדברי הש"ך דלמה לא יהי' נאמן במסל"ת הא עכו"ם במסל"ת מהימן בדרבנן כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח וכ' דאפשר דהכא איתחזיק מקרי דעד השתא היתה מעוברת וע' בחידושי יו"ד מהגאון רע"א ז"ל שעמד ג"כ בזה והאריך לבאר דכל שהעיקר החשש הוא בדבר שאיסורו מה"ת ואף דמדאורייתא אזלינן בתר רובא דרוב וולדות בני קיימא נינהו ורק חז"ל הוא דחששו דלמא נפל הוא אין העכו"ם נאמן במסל"ת והביא שם בזה מחלוקת בין גדולי הפוסקי' עש"ה: והנה מ"ש הפרמ"ג דאפשר דמיקרי איתחזיק מחמת חזקת מעוברת ע' בחידושי רע"א שרצה לחדש מעצמו סברא זו ופלפל שם בזה ולפע"ד אחר מחכ"ת דבריהם אינם מובנים כי מה שייך בזה לומר חזקת מעוברת וכי אנן ידעינן לאמיה בעת שהיתה מעוברת וכי ידעינן מתי נתעברה שאנן יכולין לדון ע"ז תורת חזקה אלא אנן ידעינן שבכל יום ויום נולדים כמה בהמות והספק הוא ע"ז העגל מאיזה עגלים הוא אם מאותן שנולדו קודם הח' ימים או מאותן שנולדו בתוך ח' ימים אלו וכי נימא דמחמת חזקת מעוברת לא ילדו הבהמות בשבוע העברה רק כולם עצרו מלילד עד תוך ח' ימים והא ודאי לא ניתן להאמר כלל. וע' בנו"ב מהד"ק חלק אה"ע סי' ל"א שהביא דברי הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד שכ' ליישב קושיות הט"ז דכאן איירי שראובן הלך מכאן ואינו ידוע היכן הוא אז אוקמי' לראובן בחזקה חי ומת זה כו' הוא איש אחר אשר לא ידעינן אותו אשר לא שייך לומר אוקמי' אחזקתו עכ"ל הב"ש ואני אומר שותא דמר לא ידענא דמה חזקת חיים יש לראובן יותר מלאיש אחר מן החיים שתאמר שראובן הוא חי עדיין כו' אדרבה אנו אומרים שאותו אדם יהי' מי שיהי' עכ"פ חי היה פעם אחת כו' והב"ש בעצמו הרגיש בקושיא זו והמתיקה במחק לשונו במ"ש והוא איש אחר דלא ידעינן אותו ול"ש לומר אוקמי' אחזקיה כו' וע"ז גופא אני דן דמה בכך שלא ידעינן אותו כיון שעכ"פ חי היה קודם שמת יש לו חזקת חיים ע"ש בנוב"י שהאריך הרבה בזה וא"כ הכא ל"ש לומר חזקת מעוברת אף לדעת הב"ש דכל עיקר סברתו הוא דזה האיש ראובן ידענו אותו אבל זה האחר לא ידעינין אותו אבל הכא ל"ש למימר הכי דכמו כן לא ידענו את אמו של העגל הלזו בעת שהיתה מעוברת ואיך נימא חזקת מעוברת. וזה ברור: וגוף הדבר מה שראו חז"ל לחוש בתוך ח' לספק נפל ולאסור באכילה הוא כע"ש התוס' נדה דף ס"ד ד"ה דקים ליה והביאו הדגול מרבבה במקומו משום דהוי מיעוט דשכיחא ודבר ההוה הוא. אכן הוא ז"ל הוסיף לומר דמשום דהוי מיעוט המצוי י"ל בזה סמוך מיעוטא לחזקה דהא יש להעגל חזקת איסור כמו דקיי"ל כל ספק בשחיטה פסולה הכא נמי הוי ספק בשחיטה דאם הוא נפל לא חשיב שחיטה כלל ע"ש. והנה כ"ת כ' בשם ידידינו הרב הג' משערשאב לפקפק בזה לפמ"ש הרשב"א ז"ל והובא באחרונים דחזקת איסור שבבהמה לא מהני רק היכי שהספק הוא במעשה השחיטה עצמה אבל לא היכא שהספק אינו במעשה השחיטה כי ההיא דהכא וכדומה וע"ז טוען כ"ת בביאור רחב דכגון זה כולי עלמא מודו דמהני חזקת איסור כיון דמעולם לא היה לה שעה אחת להתירה בשחיטה ודמיא להא דגירש ואח"כ כנס דהקשו התוס' התם ביבמות דף ל' ע"ב ד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וז"ל וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק. ע"ש ותירוצם לא שייך הכא זה הדכ"ת ושפתיו ברור מללו. וגם אנכי בעצמי הערותי בזה. אבל מ"מ נראה לדעתי דזה ל"ש רק בודאי פחות מבן ח' ימים דאז החזקת איסור שבה הוא ברור וחזקה שאם ישחטנה תהא מותרת לא היה מעולם ולכן שפיר י"ל דחשיב חזקת איסור אף לדעת הרשב"א ז"ל אבל היכא דלא ידעינן כמה ימים הוא העגל א"כ אנו מסופקין בגוף החזקה דהיינו אם היא עוד בתוך ח' ימים דיש לה חזקת איסור או כבר הוא יותר מבן ח' ימים ואם הוא יותר מבן ח' יש לו חזקת היתר דמשעה שבא באמת ליום ח' נשתנה חזקתו מאיסור להיתר שעסתה נתחזק שיהא מותר לאחר שחיטתו וכל שאנו מסופקין בגוף החזקה אין לומר בזה סמוך מיעוטא לחזקה ודו"ק: אולם בלאו הכי אין הדבר ברור אם שייך לומר בספק בן ח' דמוקמינן אחזקת איסור דהא ספק זה לא הוי אלא ספיקא דרבנן דהא גם ודאי תוך ח' ליכא אלא איסור דרבנן לפי משמעות רוב הפוסקים וכבר נודע ע"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"ו ס"ק כ"ו דדעת הרשב"א דספיקא דרבנן לקולא ואפילו בדאיכא חזקת איסור ע"ש: והנה בש"ש שמעתתא ו' פ' כ"ב הביא ראיה דל"א דספיקא דרבנן לקולא במקום חזקת איסור מהא דאמרי' בחולין דף כ' תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף. א"ל ר"א ברי' דרבא לרב אשי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור א"ל ר"א אדרבה איפכא מסתברא למ"ד יש שחיטה איכ' למימר דהכי אגמרי' דאין עיקור אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אלא מדברי סופרים מהיכא קא גמר לה מבהמה כולא מלת' כבהמה. וכתב רש"י ז"ל ולית הלכת' כרמי בר יחזקאל דהא תניא בפרקין נמצאת הגרגרת שמוטה ואינה ידוע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה כל ספק בשחיטה פסולה אלמא יש עיקור כו' ואי קשיא לך מתניתא אמתניתא תירץ הכי הא כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ע"כ וא"כ לרב אשי דאמר איפכ' מסתבר' ואוקי לברייתא דרמי בר יחזקאל כמ"ד יש שחיטה כו' על כרחך מתניתא דשחט את הושט כמ"ד אין שחיטה כו' ואפ"ה תני דכל ספק בשחיטה פסול אלמא דאף באיסור דרבנן ספיקו להחמיר במקום חזקת איסור עכ"ל השב שמעתתא: אמנם אף כי דבריו המה מושכלים וערבים מ"מ לדעתי יש לדחות ראייתו לגמרי לפי מה שכתבתי בחי' ליישב דברי רש"י ז"ל ממה שתמהו התוס' שם וז"ל לפי' הקונטרס דעיקור סימנים הוי טריפה תימה