מצפה אריה ג

בכלל לא סח' כו' ע"ש ובזה אפשר לומר דכן הי' סבר רבו של יואב דבהריגת הזכרים לבד סגי דבזה ימחה זכרון של עמלק לגמרי אחרי שלא ישארו רק הנקיבות לבד ולא יהי' להם למי להנשא אם לא לשאר אומות ואז יהי' הבנים שיולדו נחשבים לשאר אומות ושמו של עמלק יהי' כלה ונכרת בדור של אחר זה לגמרי ובזה יתקיים תמחה את זכר עמלק היינו נמי זכרון של עמלק. אך מ"מ טעה בזה דבאמת הדין הוא להרוג זכרים ונקיבות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המצות וז"ל והיא שציונו להכרית זרעו של עמלק זכרים ונקיבות קטנים וגדולים ע"ש: ודע דבענין ז' עממין יש לי מבוכה גדולה דהנה פשיטא דהנקיבות הגדולות נהרגין כמו הזכרים דמקרא מלא הוא בפ' שופטים דכתיב כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וגו' והכית את כל זכורה לפי חרב רק הנשים והטף והבהמה וגו' תבוז לך ואח"כ כתיב רק מערי הגוים האלה וגו' לא תחי' כל נשמה א"כ מבואר בהדיא דגם הנשים והטף נהרגין וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' מלכים דבשאר אומות שלא השלימו עושין בהם מלחמה והורגין כל הזכרים ואין הורגין אשה ולא קטן ואח"כ כתב אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין בהם כשמה שנאמר לא תחי' כל נשמה וכס"א בעמלק תמחה את זכר עמלק ע"ש. א"כ מבואר מזה דנהרגין הנקיבות שבהם גם הטף שבזכרים. אך אינו מבואר היטב הטף שבנקבות של שבעה אומות מה דינם אם המה ג"כ בכלל דלא תחי' כל נשמה אי לא. די"ל דאף דכתיב לא תחי' כל נשמה וכן מצינו ביהושע י"א גבי מלחמה עם ז' עממים וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את כל האדם הכו לפי חרב ולפי פשוטו של מקרא נראה דכולן נהרגין אך מ"מ אפשר לומר דלאו דוקא הוא דהא בלא"ה א"א לומר דהרגו כל התושבים שבהם דהא פשיטא דבכל עיר ועיר נמצאים הרבה תושבים מבני אומות אחרים והמה אינם בכלל דלא תחי' אלא ע"כ דלא תחי' כל נשמה לא קאי אלא על אלו שמחויבין להורגן שאין להניח מהם נשמה אבל האחרים שאינם בכלל זה לא דיבר מהם הכתוב וכן מצינו בעיר הנדחת דכתיב נמי הכה תכה את יושבי העיר ההוא לפי חרב החרם אותה ואת כל אשר בה ומ"מ אין להרוג אלא הרשעים שבתוכה שעבדו ע"ז אבל אלו שלא עבדו אין בכלל הזה ולהכי אפשר לומר דגם טף שבנקבות אינם בכלל זה. ומה שעוררני להסתפק בדבר זה הוא לפי שראיתי הא דאיתא במדרש הובא בפנ"י שבת דף פ"ד אהא דכתיב במלחמת מדין בפ' מטות ויקצוף משה על ראשי העדה החייתם כל נקבה אמר להם עשה הי' לכם לדרוש ק"ו ומה שבעה עממין אמרה תורה לא תחי' כל נשמה הכא לא כ"ש ע"ב. מבואר בהדיא דמלחמת מדין הי' להם דין כמו ז' עממין וכיון דנאמר שם ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרגו וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החי' לכם א"כ עכצ"ל דה"ה לז' עממין יש להחיות הטף בנשים דאלת"ה גם לדברי משה רבינו ע"ה לא מתקיים האי ק"ו לגבי הטף שבנשים אלא מוכח מזה דבאמת גם במלחמות ז' עממין דעי למלחמת מדין דטף שבנשים אין נהרגין. והנה בס' המצות מצוה קפ"ז כתב והוא שציונו להרוג ז' עממין שיש בו בארץ ט' ולא ביאר היטב מי המה בכלל הזה ואח"כ במצוה שאחריה גבי עמלק כתב בהדי' הוא שצונו להכרית זרעו של עמלק זכרים ונקבות קטנים וגדולים ויש לדקדק למה לא כתב כן בהדיא נמי גבי הריגת ז' עממין ואף שלכאורה הראי' מהמדרש הנ"ל הוא ראי' מוכרחת מ"מ קשה לומר כן אחרי שבמנייתי לא מצאתי להקדמונים שידברו מזה ולא באתי אלא לעורר למי שדעתו רחבה שיעיין בזה. וד' הטוב יעשה עמנו לטובה אות ויראנו בתורתו נפלאות ויחיש בימינו קץ הפלאות ואז אור החמה יהי' שבעתים ואור החכמה יהל ויופיע כשמש בצהרים. בב"א: מזכרת אהבה לכבוד הורי היקרים אשר בצל שדי יתלוננו א"א הרב המופלג ירא וחרד לדבר ד' מוה' אברהם יוסף בהרב הגאון המפורסם מוה' חיים ברודא ז"ל מק' הוראדנא בעהמ"ח ספר דרך חיים על יו"ד ואמי מורתי הצנועה והחסידה מרת עכסה נ"ע בת איש רם שמו נודע למשגב הרב הגדול נגיד ורב תבונות מוה' עזריאל מאיר ז"ל מק"ק לובלין אשר מנעורי גדלוני על ברכי התורה ומידם היתה זאת לי תהי זאת להם לזכרון בהיכל ד'. ותנצב"ה: וברכה תעלה לראש זוגתי היא עזרתי מאת ד' ברתא דמוריין היקרה מרת חנה תי' ונזכה יחד לגדל בנינו המסולאים שיחי' לתורה ועבודה והצלחה רבה אכי"ר גם אבימה בזה רגשה נפשי תודה לכבוד חמותי הרבנית הצדקת תפארת הנסים מרת עכסה תי' אשר נודע בשערים צדקת פזרונה ויקר תפארת מעשיה. תשא ברכה מאת די ימים ושנים בטוב ובנעימים עם בעלה מו"ח הגאון כ"י לשם ולברכה א"ס.