מצפה אריה לב

דאין לדחות אפי' לא תעשה דעלמא דהא בשבת דף קל"ג אמרינן וביום השמיני ימול אפי' יש שם בהרת יקוץ ופריך והא דבר שאין מתכוין הוא ומשני באומר האב לקוץ בהרתו הוא מתכוין ומשמע התם דמסתמא האב מכוין לקוץ בהרתו דהא רוצה בטהרת בנו ופריך הגמרא ואי איכא אחר ליעבד אחר אלא דליכא אחר. הרי בהדיא דאף דמצות מילה על האב הוא וכשימול האב בעצמו פשיטא דהוי יותר מן המובחר מ"מ אין לדחות מחמת כן לאו דקציצת בהרת. אלא מכח מזה דחביבה מצוה בשעתה דדחי שבת עדיף טובא משאר מצוה מן המובחר וא"כ י"ל דאף דמצינו דמשום מצוה מן המובחר אין להשהות המצוה לזמן מרובה מ"מ משום מצוה חביבה בשעתא משהינן לה וגבי קידוש לבנה נמי טוב להמתין עד מוצאי ש"ק כמ"ש הרב"י ז"ל ומטעם דחשיב חביבה מצוה בשעתה: והנה בא"ח ה' תפילין סי' כ"ה כתב הרמ"א ז"ל בהגה"ה דאם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית אין צריך להמתין על הציצית אלא מניח התפילין וכ' במג"א וז"ל וכן הוא ביבמות דף ל"ט כל שיהוי מצוה לא משהינן אע"פ שיש לומר שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר ע"ש חזינן בהדיא דס"ל להרמ"א ז"ל דשהוי מצוה לא משהינן כלל ואפי' זמן מועט נמי לא דהא הכא פשיטא דמסתמא יוכל להשיג ציצית אם ימתין זמן מועט ויעשה המצוה מן המובחר. ולכאורה יש להקשות דידי' אדידי' דהא בהל' ר"ח סי' תכ"ו אמה שכתב המחבר שם דאין מברכין על הירח אלא במוצ"ש כשהיא מבושם כתב הוא ז"ל ודוקא אם ליל מו"ש הוא קודם עשרה ימים בחודש אבל אם הוא אח"כ אין ממתינן ע"ש משמע עכ"פ דזמן מועט מיהו ממתינין כדי לעשות מצוה מן המובחר אבל לפי מה שכתבנו למעלה שפיר ניחא דגבי קידוש הלבנה שאני דכיון דבמוש"ק הוא עת מוכשר טפי לקדש הלבנה שייך לומר בזה חביבה מצוה בשעתה דזה אלימא טפי מסתם עשיית מצוה מן המובחר דעלמא ודו"ק. ואמינא דיש להביא ראי' דזמן מועט משהינן כדי לעשות מצוה מן המובחר מש"ס דמנחות שהבאתי למעלה דרצה הגמ' לומר דמשו"ה קצירת העומר דחי שבת משום דסבר לה כר"ש דאמר בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי אברין ופדרין כו' ופריך ור"א בר"ש לא שמיע' לי' ופי' רש"י ז"ל הא דחביבה מצוה בשעת' בתמי' ע"ש. וקשה דמנ"ל דהא דאברים ופדרים דחי שבת הוא מטעם דחביבה מצוה בשעת' דנימא דכמו כן גבי קצירת העומר דלמא התם היינו טעמא משום שיהוי מצוה לא משהינן ומש"ה דחי שבם דאין אנו צריכין להמתין עד הלילה אבל גבי קצירת העומר ליכא משום שהוי מצוה דהא אדרבה יותר טוב ליקצר מע"ש ולא לאחר עד הלילה אלא שאתה באת לומר דמ"מ חביבה מצוה בשעת' י"ל דעכ"פ לא דחי שבת אלא מוכח מזה דשהוי מצוה בזמן מועט כזה לא חיישינן וע"כ הא דאברים ופדרים דחי שבת הוא משום דחביבא מצוה בשעתה ולכן שפיר קאמר הגמרא דה"ה גבי קצירת העומר וזה ראי' ברורה לדעתי: והנה לכאורה יש לתמוה לפ"ז אמה שסיים שם המג"א ז"ל וז"ל וכ"ה בילקוט ויקרא סוף דף קכ"ט חביבה מצוה בשעת' ע"ש ובמנחות דף ע"ב משמע מדבריו דענין חביבה מצוה בשעתא נמי הוי על דרך זה דכל שהמצוה מזומן לפנינו יש למהר לעשותו וכ"כ בהדיא שם בעל מחצית השקל וז"ל במנחות דף ע"ב דאברין ופדרין כו' ואע"ג דאפשר להקטירן בליל מוצאי שבת אפ"ה הותר לחלל שבת דחביבה מצוה בשעתה להקדים המצוה עכ"ל וזה תימא דהא בהדיא אמרינן התם במנחות איפכא דהא מדמי התם קצירת העומר להא דאברים ופדרים דבתרווייהו אמרינן חביבה מצוה בשעתה וגבי קצירת העומר אדרבה מאחרינן הקצירה עד הלילה אע"פ שהיה באפשרי להקדים מיום שלפניו דהיינו ערב שבת. ועל כרחך דהא דאמרינן חביבה מצוה בשעתה היא ענין אחר והכוונה שחביבה לפני המקום לעשות המצוה בזמן היותר מוכשר לזה כמו אברין ופדרין שיותר טוב להקריבן ביום הקרבה ממש ולא להמתין עד הלילה ובקצירת העומר היא להיפך שלכתחילה טוב לקצור בלילה ולא יום שלפניו ולהכי חשיב הלילה שעה הכושר טפי להמצוה אבל אינו ענין כלל לזה שכתב הרמ"א דאם התפילין מזומנים בידו דהתם אין הענין תלוי בהזמן אלא כשמניח תפילין כשהוא מעוטף חשיב מצוה מן המובחר. שוב נתתי עיני בספרא פ' ויקרא על קרא ואם לא תשיג ידו וגו' ר"י אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא ואין ממתינן לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה ר"א אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בעירוכין מביא סלע ואין ממתינן לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים רש"א חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבה בשעתן ואין ממתינין להם שיקרבו עד מוצאי שבת ועיין בפירוש התורה והמצוה שסבר הרב ז"ל דמאמר של ר"ש דאמר חביבה מצוה בשעתה הוא ענין אחד עם מאמר של ר"י ור"א אבל לפי מ"ש למעלה גם הכא המה שני עניינים ואין להם שייכות להדדי כלל דר"י ור"א מיירי בעניני מצות שאין להם זמן קבוע רק מ"מ לא טוב להשהות המצוה כדאמרינן בעלמא דשהוי מצוה לא משהינן אע"פ שאח"כ יספיק בידו לעשות המצוה יותר מן המובחר. אבל ר' שמעון מיירי היכא שיש להמצוה זמן אשר יותר מוכשר לעשייתו כמו אברים ופדרים ומ"מ פשטת לשון הספרא דנקט גם בהך דקרבן עולה ויורד ודעירוכין הלשון דחביבה מצוה בשעתה וגם הא דסמך הני שלשה מימרות להדדי דמשמע דכולם ענין חדא נינהו צריך עיון. והנראה לי לומר בזה דנהי לדעת הס"ד דמנחות דהביא להך מימרא דר"ש לענין קצירת העומר פשיטא דהי' סבור דטעמא דר"ש הוא לאו משום הקדמת עשיית המצוה אלא עשיית מצוה בעתה ובזמנה היינו משום דלדעת הס"ד דלא ידע הך סברא דדחי התם הגמרא דשאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת ע"כ צ"ל הכי בטעמא של ר"ש דהא משום להקדים הקרבת הקרבן אין לדחות את השבה דהא שאר קרבנות דעלמא אין שחיטתן דוחה את השבת אבל לפי מאי דמשני התרצן דשאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת אפשר לומר דגם טעמא דר"ש הוא משום דטוב למהר העשייה כל כמה דאפשר וכיון דכבר דחתה שחיטה את השבת דחינן לי' ג"כ משום האי טעמא דשהוי מצוה לא משהינן והספרא קאמר לפי המסקנא ודו"ק: וראיתי שיש להביא ראי' להתה"ד דאין להמתין עם קידוש הלבנה עד מוצש"ק ומטעם כיון דלקידוש הלבנה יש זמן קבוע עד ליל ט"ו ואם עבר הזמן ולא קידש בטל מצוותו כל כה"ג אין רשאי להשהות המצוה דהא בביצה דף י"ט ע"א איפליגו ב"ש וב"ה על עולה שהוא של יו"ט אי קרב ביו"ט או אין קרב ביו"ט ושם דף כ' ע"ב איתא אמר להם ב"ה לב"ש ומה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה במקום שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה א"ל ב"ש לב"ה נדרים ונדבות יוכיחו שמותר להדיוט ואסור לגבוה א"ל ב"ה לב"ש מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולות ראי' שקבוע לה זמן אמרו להם ב"ש אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביו"ט ראשון חוגג והולך כל הרגל כולו אמרו להם ב"ה אף זו קבוע להם זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ופירש"י שם ויש לחוש שמא יפשע או יאנס בשאר ימי המועד ולא יביא ע"ש אלמא דמשום האי טעמא דזמנו קבוע דחינן לי' ליו"ט ולא משהינן המצוה דחיישינן שמא יפשע או יאנס. וגם מדלא קאמרי ב"ה הטעם בעולת ראי' דמשו"ה דוחה יו"ט משום