מצפה אריה כט

בכמה דוכתא דאף למ"ד ברי עדיף היינו דוקא בברי טוב ושמא גרוע כגון היכא דהוי ליה למידע אבל היכא דלא הוה ליה למידע דהוי ברי גרוע ושמא טוב דהא יכול להיות דמש"ה טוען זה בברי משום שיודע דחבירו לא מצי למידע ובזה כו"ע מודו וסבירא להו דלאו ברי עדיף וא"כ הכא בסוגיא דתלינן דבעה"ב טרוד בפועליו וחשבינן לי' לבעה"ב לטענת שמא א"כ הוי ברי של השכיר ברי גרוע ולכו"ע ברי כזה לאו ברי עדיף ואמאי כתבו התוס' דלמ"ד ברי עדיף ניחא: והנראה לי בזה דלכאורה צריך להבין הא דאמרינן בעה"ב טרוד בפועליו ולפי מ"ש התוס' ז"ל דחשבינן לי' לודאי שכח דמנ"ל להחזיקו לודאי שכח הא ממאי דאמרי' התם לקמן א"ה עבר זמנו נמי ומשני חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין דכי עבר זמנו רמי אנפשי' ומדכר שמעינן מזה בהדיא דאפשר לי' למידע בברי דכי רמיא אנפשיה מדכר שפיר א"כ מנ"ל לומר בתוך זמנו דטוען רק על פי ספק ולהחזיקו בודאי שכח דלמא באמת הוא זוכר בודאי וטענתו הוא ברי מעליא. ולפי דעתי נראה לפרש דהא דקאמרינן בעה"ב טרוד בפועליו אינו סברא מוחלטת דבאמת הלוי זה בעצם המעשה היכי הוה דאם המעשה באמה הי' שכבר פרע להשכיר אזי פשיטא שהוא זוכר בברי וטענתו הוא בודאי בלי שום נדנוד ספק כלל וכדאמרי' בעלמא דפרע דייק רק לפעמים יקרה דאף דלא פרע מכזב לו זכרונו לחשוב שפרע מחמת שהוא טרוד בפועליו ובאופן זה אף שהוא מסופק בעצמו טוען לפעמים בברי ומש"ה אנן דלא ידעינן עצם המעשה היכי הוי ולא ידעינן אם פרע באמת והברי של בעה"ב הוא ברי מעליא או באמת לא פרע ואז רק הוא טוען בדדמי תלינן שבאמת הוא כטענת השכיר שלא פרע ורק הבעה"ב הוא דטרוד בפועליו סבר שפרע. ולפ"ז שפיר ניחא דברי התוס' ז"ל דלמ"ד ברי עדיף ניחא דהטעם דמאן דסבר דברי עדיף הוא משום דכיון דטוען בברי אמרי' חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו וחזקה דאין אדם מעיז ליכא כיון דחברו טוען בשמא להכי אמרינן דברי עדיף כמו שכתבו המפורשים ז"ל ומש"ה לדידהו גם הכא השכיר שפיר מהימן דהברי שלו חשיב ברי ודאי ומעליא דמסתמא האמת כדבריו שלא פרע לו עדיין הבעה"ב דחזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו עליו והלא הוא יודע המעשה היכי הוי ואם באמת פרע לו אז יודע הבע"ה ג"כ בברי ולהכי מחזקינן דלא פרע לו כטענת השכיר והבעה"ב גם כן אינו רוצה לכפור רק הוא טרוד בפועליו ושכח ודו"ק כי זה נכון: והנה בגוף הדבר הא דאמרינן בעה"ב טרוד בפועליו כתבו התוס' שלא חלקו חכז"ל בין פועל אחד לכמה פועלים ובירושלמי קאמר שעסקיו מרובים וכ"כ הנימוק"י ז"ל דלאו דוקא הוא דטרוד בפועלים אלא אפי' בפועל אחד כמי דינא הכי משום דהוא טרוד בעסקיו וצ"ל הא דתקנו דוקא גבי שכיר ולא בשאר שבועות משום כדי חייו דשכיר והוא על דרך שכתב הרי"ף ז"ל דגם להמסקנא קיימינן בהאי תירוצא דהש"ס משום כדי חייו דשכיר אבל דעת התוס' משמע דלא ניחא להו בהכי ועכצ"ל דרק דטרוד בפועליו דוקא ולא מחמת עסקיו דאל"כ מאי שנא הכא משאר שבועות וזה פשוט. אולם עכ"ז גוף הדבר צריך להבין מ"ש טרדת דפועלים משאר טרדות שעסקיו מרובים. עוד יש להקשות הא דפריך הש"ס א"ה עבר זמנו כמי ומשני חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין דמאי חזקה הוא זו הא איכא כמה אופנים שאין הבעה"ב עובר בב"ת כגון אם אין בידו מעות כדאי' בש"ע חו"מ סי' של"ט. ועוד קשה הא דאמרי' התם גבי בעה"ב איכא תרי חזקה חדא דאין בעה"ב עובר בב"ת ועוד אין שכיר משהה שכרו איך חשבינן זה לשתי חזקות הא קיי"ל דאינו עובר בב"ת אלא בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו כדאי' בהדיא במתני' בפ' המקבל ובשו"ע שם וא"כ דלמא לא תבעו כלל ולא עבר על ב"ת וע"כ צ"ל דכיון דאין שכיר משהה שכרו בודאי תבעו ולפ"ז הא ליכא אלא חדא חזקה דחדא תליא בחברתה. ואת אשר אנכי אחזה בזה לפרש דהא דבעה"ב טרוד בפועליו היינו שטרוד בפועליו לשלם להם בכדי שלא יעבור על לאו דב"ת ומחמת זה שנחפז הי' לפרוע להם נדמה לו לפעמים שכבר פרע גם לזה ובאמת יכול להיות שפרע לאחר ומשו"ה דוקא בפועלים אמרינן הכי ולא בשאר עסקים. ומש"ה בעבר זמנו שפיר אמרינן חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת ורמי אנפשיה ומדכר דממ"נ דאם לא הי' כאן באופן שעבר על בל תלין א"כ לא הי' טרוד כלל וזוכר שפיר ואם הוא בגוונא שעבר עב"ת הוא רמי אנפשי' ומדכר וממ"נ הוא טוען בברי והבן זה: ובזה ירווח לן ליישב מאי דאמרינן בב"מ דף ק"ב דבעי' לן התם שוכר אמר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראי' ומוקי לה הש"ס ביומא דמשלם זמני' אי עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זימניה אי לא ופשיט התם מהא דתניא שכיר בזמנו נשבע ונוטל טעמא דבעה"ב טרוד בפועליו הא לאו הכי עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' ותמהו ע"ז הריטב"א והש"מ ז"ל דמאי ראי' מפועל דעביד אינש דפרע כו' הא שאני פועל דעל כרחך משלם ביומא דמשלם זמני' כדי שלא יעבור על בל תלין וזה הוא תמוה רבתי ולפי מה שכתבתי י"ל דהוכחת הגמרא שפיר דטעמא דבעה"ב טרוד בפועליו דהיינו דחיישינן דלמא מחמת שהיה טרוד בפועליו לפרוע להם משום שלא יעבור על ב"ת שכח הא אי הוה ידעינן שהי' כאן באופן שלא היה איסור דב"ת היה בעה"ב מהימן. ועוד מוכח מסיפא דתני עבר זמנו המע"ה דאמרינן הטעם דחזקה אין בעה"ב עובר בב"ת ולכאורה הא איכא כמה אופנים דליכא ב"ת אלא עכצ"ל דממ"נ מהימן דאי לא הוי איסור דב"ת שפיר מהימן דלא הוי טרוד כלל ואם נימא דהיכי דליכא ב"ת לא עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' קשה אמאי מהימן הכא: עוד ניחא לי בזה מה שהקשיתי לשאול בסוגיא דראה בב"ב דף מ"ה הא דפריך התם לאביי מהא דתניא הנותן טליתו לאומן בזמן שהטלית ביד האומן על הבעה"ב להביא ראי' היכי דמי אי דאיכא עדים לחזי עדים מאי קאמרי אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן מהימן ועמדתי ע"ז לפי מה שכתב הש"מ בב"ב וז"ל דלשיטת הגאונים דסברי דכל שטוען ומשכון בידו צריך לישבע ה"נ הא דתניא הכא על הבעה"ב להביא ראי' היינו דאי לא מייתי ראי' שכיר נוטל בשבועה דוקא ע"ש א"כ לפ"ז מאי פריך לאביי הא בשבועות דף מ"ו ע"א מוקי להברייתא דאתי' כר' יהודה דבקציצה נמי לא דכיר ומשו"ה תני דבזמנו נשבע ונוטל א"כ כשהטלית ביד אומן שפיר אומן נשבע ונוטל מצד תקנתא דשכיר דהא הגמרא בשבועות ובב"מ פריך א"ה עבר זמנו כמי ומשני חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת וגם חזקה אין שכיר משהה שכרו וכ"ז הוא שייך היכי שהטלית ביד בעה"ב אבל אם הטלית עודנה ביד אומן ליכא ב"ת כדתנן בהדיא בפ' המקבל וגם פשיטא דחזקה אין שכיר משהה שכרו ליכא כיון שהטלית עודנה בידו [תדע דכן הוא דאי לא נימא הכי גם לרבה לא ניחא דאף דס"ל דבעלמא מהימן מטעם מיגו מ"מ הכא הא הוי מיגו במקום חזקה ובעי' הוא לעיל אי מהני מגו במקום חזקה] ומעתה מאי פריך לאביי דלמא מש"ה על הבעה"ב להביא ראי' דאי לא מייתי ראי' שכיר נשבע ונוטל מצד התקנה וזהו קושיא גדולה לפע"ד: והנה לכאורה היה אפשר ליישב לדעת הטור בשם בעל העיטור ז"ל הובא בש"ע חו"מ סי' פ"ז בשם י"א דמשכון מקרי הילך דהנה התוס' בשבועות שהבאתי לעיל