מצפה אריה כו

אחד אבל בכור ופשוט קא קשיא לי' דלפעמים קא משתכר הבכור יותר מכפלים מהפשוט ע"ש ביאור הדבר דאין החלוקה יכול להיות כדינא ויגרע חלק האחד לזה הי' בדעת רבא דכגון זה מודה ר' נחמן דאמרינן גוד או אגוד ובתר הכי מקשינן ממתניתין מי שהי' חציו עבד וחציו בן חורין וכדפירש רש"י ז"ל דטעמא משום פריה ורביה הא לאו הכי לא כייפינן לרבו ומוכח א"כ דלית דינא דגוד או אגוד ומשני שאני הכא דאגוד איכא וגוד ליכא וכו'. ולדעתי הי' אפשר לומר דכוונת הש"ס כך הוא דאף דלרבא דסביר' לי' דבכל מקום אמרינן גוד או אגוד אפי' בשניהם פשוטים היינו דוקא היכא דאיכא גוד או אגוד אבל היכי דאגוד איכא וגוד ליכא מודה רבא דעובד לזה יום אחד ולזה יום אחד אבל דוקא באופן שלא יגרע בזה חלק כל אחד אבל היכי דחלוקה כזו יגרע חלקו ואי אפשר הדבר להיות בשותפות סובר רבא דיכול להיות אגוד בלא גוד ולכך בחציו עבד וחב"ח אי לאו הטעם דלישא שפחה אינו יכול כו' אז היה הדין דעובד יום אחד לרבו ולעצמו יום אחד כדברי ב"ה כיון דאגוד איכא וגוד ליכא אבל אחרי דלישא שפחה אינו יכול כו' וא"כ מגרע חלקו דבשותפות אינו יכול לקיים מצות פו"ר יכול לטעון לרבו אגוד ואשלם לך שוי' דחצי עבד דהא חזינן דדעת רבא מדמקשה לר"נ מבכור ופשוט דכל היכא דהשותפות אי אפשר להתקיים שיהי' בטוב לכל אחד ואחד גרע טובא וההכרח לראות לבטל השותפות. והא דקתני במתני' אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושין אותו בן חורין וכותב לו שטר על דמיו דמשמע דאינו אלא משום תיקון העולם ואינו מצד הדין י"ל דתיקון העולם הוא לשחרר ואע"פ שאינו נותן לו דמים רק שטר ומבואר בח"מ סי' קע"א ס"ג דגם גוד או אגוד צריך ליתן לו דמים דוקא וכ"ש הכא דהעבד אינו יכול לטעון רק אגוד ולא גוד דהוא צריך ליתן מצד הדין דמים וע"ז קאמר מפני תיקון העולם כופין אותו לשחררו ונותן לו שטר על דמיו. ובלא"ה עכצ"ל כן דאלת"ה א"כ מאי פריך הכא למאן דאמר דאמרינן גוד או אגוד הא הכא אינו נותן לו דמים כלל ולכ"ע אינו יכול לטעון אלא מוכח מזה דסבר הגמרא דעל הא דנותן לו שטר קתני מפני תקון העולם אבל הא דקתני תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם מיירי נמי באופן שנותן לו דמים ומשו"ה פריך שפיר ועי' בשטמ"ק שם ודו"ק: ולפ"ז מיושב דברי הרשב"א ז"ל שבת דף ג' שכתב דבחציו עבד וחציו בן חורין ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו ותמהו עליו האחרונים ז"ל דהא זה נגד סוגיות הש"ס דגיטין דף ל"ח דפרכינן התם אדאביי דסבר דאי לאו דאמר ר"י המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפינן לרבו לשחררו והא ההיא אמתא חצי' שפחה וחצי' בת חורין וכפו את רבה ועשה אותה בת חורין ואמר ר' נחמן בר יצחק משום מנהג הפקר נגע בה ומה פריך הא להרשב"א ז"ל ליכא בזה איסור לשחררו עיי"ש ולפי הנ"ל ניחא דכוונת הרשב"א דדוקא בח"ע וחב"ח ליכא עשה משום דאינו יכול לקיים מצית פו"ר ובזה גרע חלקו יכול לבטל השותפות ולטעון לרבו אגוד וכיון דמצד הדין הוא תובע את רבו לשחררו ליכא איסור בזה כמובן אבל בחציה שפחה וחצי' בת חורין דאיהו לא מיפקד' אעשה דפו"ר לא יגרע חלקה ואינה יכולה לטעון לרבה אגוד בלא גוד והרב אינו מחויב כלל לשחררה מצד הדין לכן איכא ג"כ איסור לשחררה ולהכי פריך הש"ס שפיר ויש בזה לטייל ארוכות וקצרות אולם לא עת האסף פה ולא באתי רק לעורר את המעיין: והנה בגוף הדבר שעלה על דעת הגאון בעל תורת יקותיאל דכל היכא דכופין אותו כופין גם את האשה יש לפקפק בזה לפמ"ש התוס' גיטין דף מ' ד"ה לא שכתבו וז"ל. ולפ"ז גם בשפחה איכא שבת. והא דאמרי' גבי ח"ש וחב"ח דאי לאו משום דנהגו בה הפקר לא הוי כייפינן לשחררה היינו משום דכיון דאינה מצוה על פו"ר דלמא לא תקיים כשישחררה ע"ש ופירושם עכצ"ל דבשלמא בעבד כשישחרר אנן כייפינן לי' לישא אשה משום עצות פו"ר אבל בשפחה כיון דאין ב"ד כופין את האשה להנשא חיישינן דלמא לא תקיים. ומעתה אף לפי דעת האחרונים שמצד הדין גם בזמן הזה כופין עכ"פ עתה אין בידינו מצד חוקי הממשלה יר"ה שום כפיי' ומי שאינו ציית לבי דינא אין לענשו כלל שוב אין לכוף גם אותה היינו להתיר לזרוק לה גט משום ביטול פו"ר דדילמא לא יקיים גם אח"כ: אך יש לדחות דהתוס' שם בד"ה כופין הקשו אמאי כופין וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך דהכי אמר בפ"ק דשבת דף ד' גבי הדביק פת בתנור ותירצו דדוקא היכא דפשע לא אמרי' חטא בשביל שיזכה חבירך אבל הכא דלא פשע העבד כלל שפיר אמרי' חטא כו' ומשו"ה י"ל דגבי חצי' שפחה וחצי' ב"ח אין כופין את רבה דלא אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך אלא א"כ ידעינן שחבירו יזכה בודאי אבל אין בידינו לומר שזה יעשה עבירה משום חבירו ואח"כ יהי' הברירה ביד חבירו שלא לעשות המצוה אבל היכי דלא עשה זה שום איסור כגון לכוף אותה לקבל גט שפיר כופין דמה לה אם הוא יקיים אח"כ או לא יקיים עכ"פ היא אינה רשאה להיות המעכבת בזה ועכצ"ל כן דאל"כ תקשה הא דקיי"ל באשה שבאה מחמת טענה כופין אותו להוציא ניחוש שמא הוא משקרת ולא תנשא אח"כ לדברי התוס' הנ"ל אעכצ"ל דכל שאינו עושה שום איסור לא חיישינן שמא לא תקיים וזה ברור: עוד אמרתי דלכאורה יש להקשות אדברי התוס' הנ"ל דחוששין שמא לא תקיים דא"כ איך אמרינן בברכות דף מ"ז דר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה למה לא חש שמא לא ירצה העבד אח"כ להתפלל עם עשרה כמו דחוששין שמא לא תקיים וצריך לומר ג"כ דרק לחייב את זה לעשות עבירה כדי שיזכה חבירו אמרינן הכי אבל ר"א דשחרר את עבדו משום מצוה דידיה לא חיישינן להכי. עוד י"ל דר"א שחררו על תנאי שיצטרף אח"כ לעשרה אבל בחצי' שפחה וחב"ח ליכא לשחררה על תנאי שתנשא אח"כ ותקיים עשה דשבת דהא מבואר בש"ע אה"ע סי' קמ"ג דאם נתן גט ע"מ שתבעלי לפלוני אסור לכתחילה לקיים את התנאי דהרי תחלת ביאה הוי באיסור ע"ש א"כ אין לשחררה על זה האופן: והנה בנ"ד אף אם נחליט דרגמ"ה השווה מדותיו ובמקום שכופין אותו להוציא יש לכוף גם אותה כמו שעלה על דעת הגאון בעל תורת יקותיאל מ"מ לדעתי אין לגרש את האשה הלזו בע"כ דהרי מסקנת כל גדולי האחרונים ובראשם הנוב"י וההפלאה בתשובות נתיבות לשבת דדעת הרא"ש ז"ל דאין לכוף אותה רק באופן שתאמר רוצה אני כמו דכופין לאיש על הגט אבל לזרוק הגט בע"כ אסור ובספר בשמים ראש הביא שם תשו' אחת בשם הרא"ש שכתב בהדיא כן יעו"ש ולכוף אותה בשוטים שתאמר רוצה אני ושתקבל גט ברצון אין בידינו עתה בזמן הזה: ואנכי הראיתי לדעת בתשובה אחת דכל כה"ג אם היה בידינו לכופה שתאמר רוצה אני ג"כ לא הי' מהני כלל ומטעם דהא התוס' והקדמונים ז"ל הקשו דגט מעושה כדין אמאי כשר הוא הא הוי כמו תלוהו ויהיב דהא לא יהיב לה מידי ותרצו דכל שמחויב משום הדין הוי כמו זבינ' דמהני משום דאמרינן אגב אונסא גמר ומקני וכ' הלח"מ בפ"ב מהל' גירושין דאם ב"ד עשו על הגט וסברו שהוא כדין ואף שבאמת טעו בזה שמצד הדין לא הי' הבעל מחויב לגרשה מ"מ הגט כשר כיון שסבורים הי' שכדין עושין מה