מצפה אריה כד

ואם נימא דטעמא דטענת אונס הוא משום אומדנא יש לומר דדוקא בחלה יש טענת אונס אבל לא במת משום דלא איכפת לי' מה שאירע אחר מיתתו כמו שכתבו התוס' לקמן דף מ"ז וא"כ איך נימא כאן אומדנא לאחר מיתתו לבטל הגט. ועכ"פ אין ללמוד זה מתורת כ"ש מחלה אלא על כרחך דטעם הוא מצד הדין לכן שפיר הוי כ"ש והבן: ודע דנפקותא רב' איכא בין שני הטעמים הנ"ל דאם נימא דהא דאונס מבטל התנאי אינו מטעם אומדנא רק מפאת חק התורה א"כ כי קא משני הש"ס שאני התם דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם צריך לפרש דהדבר ברור הוא כך והוא אומדנא דמוכח דהי' מקבל על עצמו גם אונסין כמו דקיי"ל דכל דלא הוי אומדנא דמוכח חשיב דברים שבלב דלא הוי דברים אבל אם נימא דהא דאונס מבטל התנאי אינו אלא מטעם אומדנא דאמרינן דלא הי' כוונתו שיתקיים התנאי ע"י אונס א"כ גם אם נימא דהא דאמרינן דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם היינו רק בגדר ספק דאפשר דלא ניחא לי' גם כן סגי בהכי שלא יתבטל הגט דעכ"פ ליכא אומדנא להיפך: והנה נראה דהא דאמרינן דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם הוי משום טובת האשה דלדידי' מאי נפקא מיני' וא"כ על כרחך צ"ל דזה לא הוי מלתא דפשיטא דהא ביבמות דף קי"ח ע"ב איבעי' לי' התם הגמרא המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה או דילמא זמנין דמרחמי' ליה חוב הוא לה ופשיט לה רב נחמן ממתניתן דקתני חולצת ולא מתיבמת דמספקא לן וגבי גט נמי מספקא לן אי רחמי' ליה אי סניא לי' ע"ש בפירוש רש"י ומעתה כיון דשמעינן התם דזה עצמו אי חשיב הגט לטובתה הוי בגדר ספק מאין לן לומר האי סברא דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם דכן הוא בודאי הא יש לחוש דלמא מרחמי' לי' ולא הוי טובתה של האשה. ולפי מה שבארתי למעלה הא בעינן דוקא שיהי' דבר ברור ואומדנא דמוכח לבטל טענת האונס. ויש לומר דלהכי פירוש רש"י ז"ל דלמא מת דוקא דכל עצמו שכתב לה הגט מחמת כן כתב לה שאם ימות יהי' גט למפרע שלא תזקק ליבם כוונתו בזה דהא חזינן דבודאי היה דעתו לפוטרה מיבום והוי אומדנא דמוכח טובא ומשו"ה מהני ודו"ק: ובגוף הדבר פשוט לדעתי דאף היכי דהענין תלוי בדעתו לבד צריך לברר טענת אונס דידי'. וכן יש להוכיח מסוגיא דכתובות הנ"ל דאמרינן התם ומשום פרוצות זמנין דאנוס ואמרה דלא אנוס ופירוש התוס' שם ד"ה וסברה דאפי' כשיצא הקול דאנוס אמרה דלא אניס או אפילו כשתדע הוא עצמה דאנוס ואחרים לא ידעו ע"ש. והלא בגט תלוי בדעתו לבד ואם נימא דאם יבא הבעל יהי' מהימן לטעון דאנוס הוי איך חיישינן לפרוצות שתנשאו ויקלקלו את עצמן אחרי כשיבא הבעל אח"כ ויטעון דהוי אנוס יהי' הדין דתצא מזה ומזה והלא מהאי טעמא המנוה חז"ל לאשה לומר שמת בעלה ולא חיישינן שתקלקל את עצמה כמו ששנינו ביבמות בפ' האשה רבה אלא ע"כ צ"ל דהפרוצות סומכות שלא יכול הבעל אח"כ לברר את אנסו ולהכי אינה יריאה שמא יבא הבעל ויערער דלא יהי' נאמן בלא עדים: ובזה ניחא לי הא דאמרינן בגיטין דף ל"ג ע"א אמתני' בראשונה הי' עושה ב"ד ממקום אחר ומבטלו התקין ר' גמליאל שלא יהי' עושין כן מפני תקון העולם וקאמר בגמרא מאי מפני תקון העולם ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים ר"ל אמר מפני תקנת עגונות ר"י סבר כר' נחמן דאמר בפני שנים ובי תרי לית להו קלא והיא לא שמעה ואזלא ומנסבה. ר"ל סבר כר' ששת דבפני שלשה ובי תלתא אית להו קלא ושמעה וידעה ולא מנסבה ע"ש. ויש להקשות דלריש לקיש נמי ניחוש לפרוצות דאף דיצא הקול שהבעל ביטל את הגט אמרה דלא ביטל כמו דחיישינן גבי טענת אונס אבל לפי הנ"ל ניחא דכיון דידעו שבודאי יש עדים על הביטול לא תקלקל את עצמה אבל באונס תחשוב דהבעל לא ימצא עדים לברר את האונס וזה ברור: אמנם לכאורה יש להביא ראי' להיפוך מגיטין דף ל"ד ע"א דאמרינן התם האי דאמר אי לא נסיבנא לריש ירחא דאדר להוי גיטא כי מטא ריש ירחא דאדר אמר להו אנא לריש ירחא דניסן אמרי למאי ניחוש לה אי משום אונס הא אין אונס בגיטין כו' ע"ש. ונראה דהאונס הוי מה שסבר דאמר לריש ירחא דניסן שע"י כן נתאחר מלקיים תנאו שסבר שיש לו עוד זמן על זה דפשיטא דאין לפרש דחיישינן דלמא אירע אונס אחר שלא הי' אפשר לו לאנסובי ז"א חדא דהא הבעל בעצמו לא טעין כך ועוד דהא התוס' בכתובות דף ג' ד"ה וסברה כתבו וז"ל ומן הדין ל"ל למיחש דלמא אנוס הוי דרובן לא אנוס ולהכי קרי להו צנועות ע"ש. הרי בהדיא דאין לנו לחוש לאונס אלא ע"כ כמו שכתבתי דהאונס מה שהי' סבר דאמר ריש ירחא דניסן. ולכאורה האיך מהימן על זה שסבר כן דליחשב אונס. אך גם זה יש ליישב לפמ"ש הקצה"ח בחו"מ סי' רכ"ז דביש לו מגו מהימן אטענת אונס והכא הי' לו אז מגו לבטל הגט דהא אותו היום דריש ירחא דאדר אכתי הי' בתוך הזמן כדאמרי' התם אי משום גלוי דעתא בגיטין ע"ש: איברא מה דקשה לי בזה לפי מה דאיתא בש"ע יו"ד סי' רל"ב ס"ק י"ב בהגהה מי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה כו' יש לו לעשותו מיד ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לי פנאי ושכח או נאנס אח"כ ולא עשהו יש אומרים דמקרי אונס וי"א דלא מיקרי אונס ע"ש. וקשה לי לשיטת הי"א דלא מקרי אונס מאי טענת אונס איכא הכא אפי' אם נימא דיש טענת אונס בגיטין הא מ"מ הי' לו פנאי לעשותו עד ריש ירחא דאדר ונהי דהוא סבר דיש לו עוד פנאי לקיים הא כמו זה לא מקרי אונס וצע"ג: עוד יש לי לעיין בגמרא הנ"ל לפי מ"ש השמ"ק בריש כתובות וז"ל ולא אמרינן נמי יש אונס אלא בתולה בדעת עצמו כגון אם לא באתי וכן בתולה בדעתה דלגבי הא מלתא כחד חשיבא אבל בתולה בדעת אחרים כגון אם יבא פלוני אם לא יבא לא אלא כל היכי דנתקיים התנאי אע"פ דנתקיים מתוך האונס המעשה קיים ע"ש. וא"כ הכא דהתנאי הי' אי לא נסיבנא שהדבר תלוי ג"כ ברצון אחרים דדילמא לא ימצא מי שתרצה להנשא לו וא"כ מאי קאמר הש"ס אי משום אונס לכאורה יש לומר דגם בכה"ג אין טענת אונס. וצ"ל דהכא מיירי דעצם התנאי תלה בעצמו וכוונתו הי' שישתדל להנשא לכל מי שתחפוץ בו להכי שפיר קאמר הש"ס אי משום אונס: והנה ראיתי להקצה"ח סי' כ"א שהקשה בהא דאמרינן בגיטין דף י"ח בהא דכולכם חתמו דר' יוחנן סבר דשנים משום עדים וכולם משום תנאי ואם מת אחר מהם הגט בטל משום דלא נתקיים התנאי וע"ז הקשה הגאון ז"ל אמאי לא נימא דזה חשיב אונס וכתב הוא ז"ל אלא מוכח מזה דלא אמרינן אונסא כמאן דעביד ע"ש ובמחכת"ה אשתמיטתי' דברי השמ"ק הנ"ל דכל שתלה התנאי בדעת אחרים אין לומר טענות אונס וכל שנתקיים התנאי או שנתבטל בין ברצון בין ע"י אונס חשיב קיום או ביטול: אמנם בגוף הדבר דקיי"ל דכל טענות אונס צריך לברר ולא מהימן על זה בלי בירור אף לפטור עצמו בטענתו וגם היכי שהוא טוען ברי וחבירו טוען שמא. ראיתי שכבר עמד ע"ז בס' מחנה אפרים בה' אונאה במ"ש הטור דאם שהה האונאה יותר מכשיעור שיראה לתגר או לקרובו וטוען שאנוס הוי דצריך לברר. והקשה הוא ז"ל דאמאי לא נימא דברי ושמא בריא עדיף ונשאר בצ"ע ובהגהות בנו הגאון החסיד מוה' יהודה ז"ל תירץ דכיון דאונס לא שכיח