מצפה אריה כב

דכתב רש"י ז"ל דבמליקה ליכא איסור דחולין שנשחטו בעזרה אינו אלא למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת אבל למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ומדאורייתא סגי בנחירת סימנים א"כ אין חילוק כלל בין שחיטה למליקה וגם במליקה איכא איסור דשחיטת חולין בעזרה. והנה התוס' בנזיר שם כתבו והא לא קשי' להש"ס והא קא אכיל טריפה דמליקה מן העורף והו"ל נשברה חוט השדרה דסבר לי' כמ"ד מחזיר סימנים אחורי העורף ע"ש א"כ אפשר לומר דבלא ר"י בר"ח משמי' דר"ל הוי מצינו לומר דר"י בר"י סובר דאין שחיטה לעוף מה"ת רק סובר דמליקה מן העורף א"כ הוי תרי איסורין איסור דאכילת טרפה ואיסור דחולין שנשחטו בעזרה אבל לר"י בר' חנינא משמי' דר"ל דע"כ סובר נמי דמחזיר סימנים אחורי עורף קשיא. ואף דבגמרא איתא לשון נבילה מצינו כן בתוס' חולין דף כ' שכתבו אהא דאמרינן ס"ד אמינא כהנים הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבילה דנבילה לא דוקא אלא טריפה ע"ש: אך דא עקתא הא כבר הבאתי לעיל דהשוחט את הטרפה בעזרה פליגי ר"ש ורבנן והרמב"ם ז"ל בהל' שחיטה פסק כר"ש דמותר בהנאה משום דשחיטה שאינה ראוי' לא שמי' שחיטה א"כ בין אם נימא דמליקת חולין חשוב נבילה דיש שחיטה לעוף ובין אם נימא דלא הוי אלא טריפה דאין שחיטה לעוף מה"ת רק כיון דמליקה מן העורף הוי טריפה עכ"פ ליכא איסור דשחיטת חולין בעזרה ואפשר לומר דמ"מ שפיר קאמר הש"ס דאינה נאכלת דאם אתה אומר דנאכלת א"כ תהי' המליקה מכשירתה לאכילתה ותהי' חשובה שחיטה ראוי' והדר יש לחוש לאיסור חולין שנשחטו בעזרה אבל לעולם לפי האמת דאמרינן דאינה נאכלת ליכא איסור דשחיטת חולין בעזרה. אך זה אינו כיון דממ"נ אין בשחיטתה איסור דשחיטת חולין בעזרה דאם הוא חייב חטאת שפיר קא שחיט ואם הוא פטור ג"כ ליכא איסור דחולין שנשחטו בעזרה דהא הו"ל שחיטה שאינה ראוי'. וכן מוכח בהדיא מברייתא שם דקאמר השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה ר' שמעון מתיר בהנאה ופירש רש"י ז"ל נמצאת טריפה בבני מעיים ע"ש חזינן דאף דבשעת השחיטה הי' שחיטה ראוי' והית' מותרת לאכילה דאין אנו צריכין לבודקן כלל בבני מעיים מ"מ כשנתברר אח"כ שהיתה טרפה מותרת בהנאה דלא חשיב שחיטה ראוי' וע"כ צ"ל משום דעיקר אזלינן בתר עצם הדבר אם השחיטה מתרת לאכילה אבל מה שמותר לאכול מפני שאנו סומכין על החזקה או בתורת ספק חטאת ל"ח בזה ש"ר וזה ברור: עוד מה שראיתי לעורר בדברי רש"י ז"ל בקידושין שם דאמרינן התם מניין לרבות את העופות שאינן בשחיטה כבהמה ופירש רש"י ז"ל שאין שחיטתו מפורשת בתורה ולא ידעתי למה לא פירש כפשוטו דהא איכא מ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ואפי' למ"ד דשחיטתו מה"ת עכ"פ סגי בסימן אחד משא"כ בבהמה דבעינן דווקא שני סימנים וצע"ק: עוד לא זכיתי להבין דברי התוס' בגיטין שם גבי המביא חטאת ממדינת הים דמקשה התוס' שם אהא דאמרינן מספיקא לא עייל חולין בעזרה והא חטאת העוף בא על הספק ומאי זו קושיא הא חטאת העוף הבא על הספק אינה נאכלת משום חולין בעזרה והכא פשיטא ג"כ דנאכלת כיון דמקריבין איתו בחזקת שהוא קיים: עוד יש לפקפק בגוף קושיות התוס' דמאי קשיא להו הא בהדיא אמרי' בסוגיא דנזיר הנ"ל דמשו"ה חטאת העוף בא על הספק ואינה נאכלת משום דבהבאה אינו אלא חד איסור היינו חולין בעזרה אבל באכילתו איכא תרי איסורי ותרי איסורא לא שרי' רחמנא א"כ הכא איכא ספק תרי איסורי גם בהבאתו דאם מתו הבעלים הא הוי חטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלא כמו שהבאתי למעלה בשם רש"י ז"ל וא"כ אסור למזבח וגם איסור חב"ע דישנן גם כן בפסולין כדאמרינן הכא בהדיא מספיקא לא עייל חב"ע וכיון דיש כאן תרי איסורי שפיר ה"א דאין להביא על הספק וצ"ע. הנראה לפענ"ד כתבתי וה' יורני נפלאות בתורתו להבין לאמיתתו: ארי' ליב ברודא ס' י ראיתי בספר גאון יעקב על מס' עירובין דכתב בדף ב' ע"א בהא דפריך הגמרא מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה וז"ל ליתני ישפיל אבל ימעט לא מצי למיתנא דמשמע נמי יגביה הקרקע כדאמרי' בירושלמי ובסוכה כהאי גוונא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי עיין תוס' סוכה דף י' ע"ב עכ"ל ע"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהים דפשיטא דכשר כהאי גוונא ולא שייך לומר כלל בזה תעשה ולא מן העשוי אחרי שאין הפסול בסכך עצמו כמו דאיתא בהדיא בשו"ע או"ח סי' תרכ"ו סעי' ג' בהגה"ה דמותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אח"כ ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי הואיל ואין הפסול בסכך עצמו ע"ש והכא נמי הא אין הפסול בסכך עצמו. גם הא בהדיא אמרינן בפ"ק דסוכה דף ד' ע"א דאם היתה גבוה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מועט אבל תבן וביטלו הוי מיעוט וכן אמרינן התם דאם בנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה כשרה. ומשמע דכבר היתה הסוכה מסוככת ומ"מ כשהוא ממעטה כשרה. וכן משמע בשו"ע שם סי' תרל"ג ובמג"א שם שכתב ונ"ל דאסור למעטה ביו"ט עיין סי' שי"ג ע"כ ומוכח מזה דהסוכה כבר היה מסוככת דהא לסכך ביו"ט בודאי אסור וגם אסור לנענע ביו"ט דהא היא מוקצה אלא על כרחך דכשר בכה"ג ואינו בכלל תעשה ולא מן העשוי ומה שרמז הגאון המחבר ז"ל על תוס' סוכה דף י' לא מצאתי שום רמז בזה ואף כי המעיין בספר הנ"ל יראה כי המחבר היה רב גוברי' וחד מגדולים המובהקים בדורו מ"מ אני אימר כבודו במקומו מונח ובדבר הזה שגג מאוד: ודע דבראשית ההשקפה עלה על לבי להסתפק אם לקח סכך גזולה וסיכך סוכתו ואח"כ קנה הסכך מבעליו הראשונים אם צריך לנענע הסכך משום תעשה ולא מן העשוי דבגזל אפשר לומר דחשוב פסול בהסכך עצמו. ואם כה נימא קשה דהא אמרינן התם אבל גזל עצים וסיכך בהם אין להם אלא דמי עצים בלבד ומשמע דהסוכה כשרה ואין צריך לנענע כלל הסכך וקשה אמאי לא מפסל משום תעשה ולא מן העשוי כיון דבשעת הסיכוך הי' פסולה אלא דעם עשייתה נתכשרה משום דקני לה מפני תקנת השבים ועכ"פ הי' העשויה בפסול וכן קשה הא דפריך הש"ס בסוכה בסוגיא דאוונכרי דף ל' ע"ב וליקנינהו בשינוי מעשה ומשני קא סבר לולב אין צריך אגד וא"ת לולב צריך אגד שינוי החוזר לברייתו הוא. ואם נימא דבגזל אמרינן תעשה ולא מן העשוי הא אפילו אם שינוי החוזר לברייתו הוי שינוי נמי אין יכול לצאת בו דהא לעיל דף י"א ע"ב מסקינן דמאן דסביר' לי' לולב צריך אגד סבר דילפינן לולב מסוכה דמה סוכה תעשה ולא מן העשוי אף לולב נמי אמרינן תעשה ולא מן העשוי ובעינן שיהי' אגודתן בכשרות ואם אגיד בפסול ואח"כ נעשה בהכשר צריך לסותרן ולחזור ולאוגדן ע"ש. א"כ ה"כ כיון דבשעת אגד אכתי חשיב גזל בידי' אלא דמחמת האגד נעשה שלו ע"י שינוי מעשה עכ"פ הי' האגוד בפסול והו"ל תעשה ולא מן העשוי.