מצפה אריה כא

מדאורייתא ארצויי מרצה וכו' ואין הנידון דומה לראי' כו' דכאן הרי מתעקר לגמרי שהכהנים אוכלים בשר ושמחים וקא אכלי חולין בעזרה עכ"ד בקיצור אבל לפי הנ"ל שפיר י"ל גם הכא דמשו"ה יש כח ביד חכמים להכשיר הקרבן שיאכל הבשר דכיון דמדרבנן חל ההקדש שוב אינו ראוי לשוחטו בחוץ ולא קרינן בי' כי ירחק ולא חל על הבשר איסור דחולין שנשחטו בעזרה כלל: ואפילו א"נ דלפי האמת גם בכה"ג אכילתו אסור מה"ת א"ש. לפי מ"ש המ"ל שם דחולין בעזרה לא הוי רק חולין גמורים. אבל קדשי דמים לא מקרי חולין בעזרה א"כ לפי מ"ש רש"י ז"ל גבי הא דפריך התם הגמרא לעולא מברייתא גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אינו משלם ד' וה' ותני עלה בחוץ כה"ג ענש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתי' ופירוש רש"י ז"ל דהא דלא פריך מברייתא גופה דאמאי פטור מד' וה' ותירץ דהא דקאמר עולא דיאוש לא קני אינו אלא שפסול למזבח אבל מ"מ ההקדש חל וכ"כ שם בתוס' ד"ה מאי טעמא וכן הרשב"א שם להלן בחידושיו הביא דברי רס"י ז"ל. ומעתה כיון דעכ"פ הוי הקדש ל"ח חולין בעזרה כלל. איברא דהמ"ל הביא שם דמשמע מפי' הרשב"ם ז"ל בב"ב דף פ"א בהא דפריך התם גבי בכורים והא מייתי חולין לעזרה ומשני דמקדיש לה ופירוש הגמרא ז"ל דמקדש לה לקדשי מזבח ומשמע דקדשי דמים חשיב חולין ואסור להכניסן לעזרה ומוכח א"כ דגם הרשב"א סבר כהרשב"ם ז"ל ומ"מ צ"ע דעכ"פ מניין לו לכתוב תימא על רש"י אחר שדעת התוס' דבקדשי דמים ליכא חולין בעזרה. ונראה דמדברי הרשב"א מוכח דדווקא לענין איסור דהכנסת חולין בעזרה הוא דאמרינן דקדשי דמים מותר להכניסן אבל לענין איסור שחיטת חולין בעזרה גם בקדשי דמים אסור דגם המה עכ"פ ישנו בכלל בריחוק מקום אתה זובח ותליא ג"כ בפלוגתא דר"ש ורבנן בשוחט את הטריפה חולין בעזרה דלרבנן אסור. אך אכתי יש לנו לבאר סוגיא דנזיר הנ"ל לפי מה שכתבתי למעלה דהא דקאמר הש"ס דקסבר ר"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא היינו הכנסת חולין בעזרה אבל שחיטת חולין בעזרה לא איירי הגמרא דבלא"ה ליכא איסור כלל כיון דעכ"פ הוי הקדש מדרבנן ולא קרינן בי' כי ירחק. א"כ לכאורה קשה מאי פריך התם הגמרא ומי סבר ר"י בר' יהודה הכי והתניא ר"י בר"י אומר מנין לחטאת העוף שבא על הספק ת"ל לזכר ולנקבה כו' מקיש נקבה לזכר כו' אי מה זכר נאכלת אף נקבה נאכלת אמרת הכא שני אסורין והכא חד איסור מאי שני אסורין לאו איסור נבילה וחולין שנשחטו בעזרה ולפי הנ"ל מאי פריך הא שאני התם דעכ"פ הוי הקדש דרבנן ולא קרינן בי' כי ירחק וליכא בזה איסור דשחיטת חולין בעזרה רק הכנסת חולין לעזרה וסבר ר"ל דזה אינו רק דרבנן אבל בחטאת העוף הבא על הספק דהוי ספק חולין שנשחטה בעזרה הוי ספק דאורייתא ואין לומר דהכא נמי כיון דהוא ספק חטאת א"כ אסור לשוחטה משום ספק איסור דשחוטי חוץ שוב לא קרינן בי' כי ירחק וליכא איסור דחולין שנשחטו בעזרה דז"א כיון דהא דאינו רשאי לשוחטה בחוץ אינו אלא משום ספק אבל אם יתודע לו דאינו חייב חטאת או אם יבוא אלי' ויאמר דאינו חייב חטאת הי' מותר לשוחטה בחוץ כל כי האי גוונא לא חשיב אינו ראוי ודאי רק ספק וכן מוכח מכמה דוכתא וחדא מינייהו בפסחים דף ט"ו ע"א דאמרינן התם נימא קסבר ר' מאיר מתני' באב הטומאה דרבנן [ופירוש רש"י ז"ל דקסבר דכיון דאיכא טומאה דרבנן מטמאינן לה בראשון מדאורייתא] ומאי מדבריהם מדברי ר"ח סגן הכהנים ודחי התם ר"ל ופריך רבא על' דר"ל מברייתא דאמר ר' יוסי כו' אבל האיך נשרף התלוי' עם הטמאה שמא יבוא אליהו ויטהרנה ע"ש היטב ומבואר להדיא דטומאה דרבנן חשוב אינו ראוי' אבל טומאה תלוי' ל"ח אינו ראוי' ודאי אלא ספק דאמרינן שמא יבא אליהו ויטהרנה והבן: ועוד מוכח מיבמות דף מ"א ע"ב גבי הא דאמרינן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד ג' חדשים משום דכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ופריך מהא דתנן הספיקות חולצת ולא מתייבמת ומשני הכי השתא התם אי יבא אליהו ויאמר דהאי קידש בת חליצה ויבום היא הכא אי יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברא מי משגח בי' כו' ע"ש אלמא בהדיא דמה שאסור מדרבנן גרע טובא ממה שאסור מחמת ספק דאורייתא ודו"ק. ועוד דגבי חטאת העוף בלא"ה א"א דמשום הכי לא יהי' בזה איסור חולין בעזרה מחמת שאינו בריחוק מקום משום ספק איסור דשחוטי חוץ דהא איסור דשחוטי חוץ אינו אלא בראוי לפתח אהל מועד אבל כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אינו חייב משום שחוטי חוץ וא"כ הכא בחטאת העוף כמו שיש לנו לומר דאין בזה איסור חילין בעזרה משום שאינו בריחוק מקום כן הי' לנו לומר איפכא דליכא איסור ש"ח כיון שאינו ראוי לפתח אהל מועד מחמת ספק איסור דחולין שנשחטו בעזרה לולא דרבתה התורה להביא על הספק וא"כ איסור דשחוטי חוץ ואיסור שחב"ע תליא זה בזה וכל אחד מסלק את חבירו ושניהם כאחד שוים והי מינייהו מפקית א"כ שפיר איכא בחטאת העוף ספק איסור חולין שנשחטו בעזרה ומאי פריך. ואפשר לומר דעיקר קושית הש"ס היא מאיסור נבילה דשמעינן דיש שחיטה לעוף עה"ת ולא מאיסור דחולין בעזרה אבל זהו דוחק. והנראה בזה דהנה השעה"מ בה' שחיטה מביא שם קושי' עצומה אהא דכתב רש"י ז"ל בכריתות דף כ"ו ומשום חולין שנשחטו לא איכפת לן דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל לא מליקה עכ"ד. והלא בנזיר שם אמרינן בהדיא דאף בחטאת העוף הבא על הספק איכא איסור דחולין בעזרה ומביא שם בשם בעל לשון למודים לתרץ דהא דקאמר הכא בחטאת העוף איסור חולין בעזרה היינו הכנסת חולין לעזרה ע"ש שהאריך קצת א"כ לפ"ז שפיר פריך דע"כ דר"י בר"י סבר דגם הכנסת חולין לעזרה הוי דאורייתא דהא הכא במליקה ליכא איסור דשחיטת חולין בעזרה והאיסור אינו אלא משום ההכנסה וא"כ שפיר ניחא. ולפ"ז צ"ל נמי לעיל בהא דפריך והא כי מטמא מייתי צפרים וקאכיל כהן טרפה ומשני קא סבר ר"ל אין שחיטה כו' וחולין בעזרה לאו דאורייתא קאי על הכנסת חולין בעזרה וכמ"ש למעלה. אבל לדעתי תירוץ הבעל לשון למודים עוד אינו מעלה ארוכה לדברי רש"י ז"ל דאכתי קשה מהא דאמרינן בגיטין דף כ"ט השולח חטאתו ממדינת הים מקריבו בחזקת שהוא קיים ומוקי לה הגמרא בחטאת העוף וקאמר וצריכא דאי אשמעינן גט ותרומה משום דלא אפשר אבל חטאת העוף מספיקא לא לעייל חולין בעזרה והשתא קשה מאי חולין בעזרה איכא הכא כיון דחטאת העוף היא במליקה. ובזה אין לומר דעל הכנסת חולין בעזרה קאמר דהא הכא בעת ששלחו הבעלים החטאת היה חי ושפיר הקדיש וא"כ הוי מחמש חטאות המתות כמו שפירש"י התם במתני' ולא חיישי' שמא מיית דלמיתה אזלא וכבר הבאתי לעיל מ"ש המ"ל דבהקדש ליכא איסור הכנסת חולין בעזרה ובשלמא לשיטת הרשב"ם ניחא אבל לשיטת התוס' וכן נראה דעת המ"ל ע"כ צ"ל דקאי על המליקה וכמ"ש למעלה בישוב הרשב"ם ז"ל דאיסור שחיטת חולין בעזרה שייך נמי בקדשי דעים א"כ מוכח דבמליקה איכא איסור דחש"בע. והנה בגוף הקושיא על רש"י דכריתות הנ"ל שהרעישו עליו גדולי עולם לדעתי בפשיטות יש ליישב דהא