מצפה אריה יז

ב"ד דמחייבינן לי' לעיל בטריפה משום ובערת הרע הרי מוכח בהדיא מזה דנידון בחמורה במיתה הכתובה ביה. כ"ז כתבתי הנראה לפע"ד והדברים נכונים בעזה"ש: ידידו הד"ש אוהב התורה ולומדי' ארי' ליב ברודא סי' ו כבוד ידיד נפשי ויקירי הרב המאה"ג חריף ובקי משנתו זך ונקי כ"ש מוהר"א סענדר אב"ד דק' אורלא יע"א: מה מאוד התענגתי לשמוע כי הטיב ה' את מעמדו וחפץ ה' בידו הצליח אשר מצא מקום מנוחה לשבת על כסא הרבנות ועוד נוסף שמחה בלבבי בראותי מעשה אצבעותיו בדברי תורה לכן עיינתי בענין הלז למען התעלס את כ"ת באהבים: בדבר אשר חקר כ"ת אם מותר להדליק נר חנוכה בשמן טמא ואם אסור איך הדין אם נתערב שומן חזיר עם שמן טהור אי שייך בזה ביטול או לא: תשובה הנה מקור הדברים חידש לן הר"ן ז"ל הובא בהגהה א"ח סי' תקפ"ו שאין ליקח בר"ה שופר מבהמה טמאה והנה בס' עולת שבת כתב נראה דהוא מטעם דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה כדאמרי' בשבת והלא לא קיי"ל כההיא דלא הוכשרו ועוד אם איתא דלכל דבר מצוה פסול דבר טמא מאי איצטרך לן קרא בתפילין למעט דבר טמא דהלא בלא קרא הוי ידעי' מהא דלא הוכשרו ע"כ. והמג"א ז"ל הביא דבריו בקיצור נמרץ כדרכו. וכתב בזה"ל כתב הע"ש דלא קיי"ל כההיא דלא הוכשרו ולא עיין בשבת וטעמא דאיתקש כל התורה כולה לתפילין כדאמרי' בקידושין ע"ש עכ"ל והנה נראה כוונתו ליישב קושיות הע"ש הנ"ל דלמה לן קרא בתפילין וע"ז תירץ דעיקר הטעם דלא הוכשרו משום דילפינן מתפילין וא"כ שפיר איצטרך לן קרא בתפילין גופה: ולכאורה דברי המג"א ז"ל מרפסין אגר' דהמעיין בשבת דף כ"ח יראה דהא דלא הוכשרו לאו מטעם היקש הוא. דהלא מעיקרא רצה הש"ס לומר דברייתא דלא הוכשרו קאי אתפילין ופריך הש"ס תפילין בהדיא כתיב למען תהי' תורת ה' בפיך. ומשני לעורן. והדר פריך עורן נמי הלכה למשה מסיני ומשני ארצועות ע"ש אלמא דלאו מטעם היקש הוא אלא סברא או קבלה מרבותיו ודוקא גבי רצועות דתפילין. ותו אכתי יש להקשות למה לן הלכה למשה דעור של הבתים צריך להיות מבהמה טהורה הלא לא גרע מכל המצות דאתקש לתפילין דדבר מן הטמא פסול למלאכת שמים: ונ"ל לבאר מקודם דברי הש"ס בביאור קצת דהנה התם בש"ס לעיל בסמוך איתא בעי ר' אלעזר עור בהמה טמאה מטמא טומאת אוהלים או לא. ומפרש התם בש"ס דתחש שהי' בימי משה קא מבעי' ליה טהור הי' או טמא הי' וע"ז קאמר ר' יוסף מאי תבעי לי' פשיטא דטהור הי' דתנא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד והדר קאמר התם רבא מבערניש דעור בהמה טמאה מטמא טומאת אוהלים מק"ו ע"ש ועי' בחי' הרשב"א ז"ל שכתב מתשובת רבינו האי ז"ל דלרבא מברניש דדרש ק"ו ולמדנו ממנו דעור בהמה טמאה מטמא טומאת אוהלים הכי גמרינן אהל דמשכן מאוהל המת מה להלן עור בהמה טמאה אף כאן עור בהמה טמאה ותחש טמא הוי לכן פריך הש"ס אלא הא דתני ר"י דלא הוכשרו למאי הלכתא ולפי דבריו קושיא זו הוא רק לרבא מברניש דלדידי' ע"כ אין זה כלל אכל המצוות דאסור לעשותן מבהמה טמאה דהלא לדידיה תחש הי' טמא ומשכן הי' מלאכת שמים [ומיושב בזה קושית התוס' ז"ל שם דאמאי לא נימא דברייתא לענין תחש מיירי] ומשני ארצועות. א"כ לפ"ז סוגיא הלזו קאי רק אליבא דרבא מברניש דס"ל דכל מלאכת שמים מותר אף משל טמאה דהלא תחש טמא הוא לכן שפיר קאמר הש"ס בתר הכי מאי הוי עלה דתחש והיינו פרושי הלכתא כמאן או כרבא מברניש או כרב יוסף וכיון דמסיק דתחש טהור הי' כר"י ממילא ברייתא דלא הוכשרו לא קאי אתפילין בלבד אלא על כל מלאכת שמים ושפיר יש לומר הטעם שכתב המג"א דילפינן מתפילין: אמנם לפי דעת התוס' בחולין דף כ"ט דסוגיא דשבת אזלא אליבא דר' דוסא דכל שיש לה קרנים יש לה טלפים אבל לרבנן דקרניים לחוד לא הוי סימן טהרה אינו ראי' כלל דתחש טהור הוי וכן הרמב"ם ז"ל פסק בהדי' כרבא מברניש אשר לפמ"ש מוכח לדידי' דתחש טמא הוי א"כ ע"כ דלא הוכשרו קאי רק אתפילין לחוד לזה י"ל דשפיר צדקו דברי הגאון בעל ע"ש דלא קיי"ל כההיא דלא הוכשרו ופרושו לענין שאר מצות כרבא מברניש דרק לגבי רצועות של תפילין איתמר: והנה לכאורה הי' נראה לומר דכל מלאכת שמים הוכשרו לעשותן ע"י דבר טמא דהנה בשבת דף ק"ח תנינן מנין שאין כותבין תפילין על גבי עור בהמה טמאה ת"ל למען תהי' תורת ה' כו' שאל בייתוסי אחד את ר' יהושיע אי הכי אפי' נבילות וטריפות נמי לא א"ל משל למה הדבר דומה לשני בני אדם כו' ע"ש והנה הרואה יראה שתשובתו של ר"י הוי רק לטוח עיני ההגמון אבל מ"מ לכאורה אמאי לא נימא באמת דמותר בפיך דוקא ולמעט נמי עור נבילות וטריפות אלא עכצ"ל דאטו עור בר אכילה הוא דיהא שייך לומר בזה איסור והיתר ובפרט כשמיבשין אותו הא הוי כעץ בעלמא כמבואר בפוסקים א"כ ע"כ הא דגלי קרא דבעינן מן המותר בפיך היינו רק שיהי' מן המין שמותר בפיך ולמעט טמא הוא דאתי דאין מינם מותר בפיך. והנה כ"ז אם נימא דקרא דלמען תהי' לא קאי רק אתפילין אבל אם נימא דאיתקש כל התורה כולה לתפילין ושומן חזיר אסור למלאכת שמים קשה אמאי לא נימא דמותר בפיך דוקא ולמעט נמי דכל הבא מנבילה וטריפה אינו מוכשר למלאכת שמים: אמנם י"ל דנבילות וטריפות מותר למלאכת שמים מהא דאמרינן בפסחים דף כ"ב וחלב נבילה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ר"י הגלילי אומר שיכול למלאכת שמים יהא מותר אבל למלאכת הדיוט יהא אסור ת"ל לכל מלאכה ור"ע סבר שיכול למלאכת הדיוט יהי' טהור למלאכת שמים יהי' טמא ת"ל לכל מלאכה לכן כיון דמצינו דאף חלב של נבו"ט מותר למלאכת שמים כ"ש דעור שלהן מותר לתפילין ואם כה נימא מוכח להיפוך דכל מלאכת שמים דינם כתפילין דאם נימא דדוקא תפילין אבל שאר מלאכת שמים הוכשרו נמי דבר טמא אין להוכיח כלל מזה לענין תפילין דהא הכא לענין שאר מלאכת שמים מיירי: אלא לאחר העיון יש ג"כ מזה ראי' להיפוך. דהנה בזבחים דף ע' אמרינן ת"ר יעשה לכל מלאכה בטהורה הכתוב מדבר ולא בטמאה והלא דין הוא טיהר מכלל שחיטה וטיהר מכלל חלב מה כשטיהר מכלל שחיטה בטהורה ולא בטמאה אף כשטיהר מכלל חלב בטהורה ולאו בטמאה או כלך לדרך זו טיהר מכלל נבילה כו' ת"ל טרפה מי שיש במינו טריפה יצאתה טמאה שאין במינה טרפה ע"ש מעתה אי אמרת דדבר טמא לא הוכשרו לכל מלאכת שמים למה לי קרא למעט טמאה בלא קרא הוי ידעינן דכל חלב לא מצי איירי בטמאה דהלא מקרא דיעשה לכל מלאכה דרשינן לרבות מלאכת שמים ודבר טמא הא אינו מוכשר למלאכת שמים אלא מוכח מכאן דלכל מלאכת שמים מוכשר