מצפה אריה טז

אבל עד ראי' לחודי' אינו פוסל ולפי מ"ש הריטב"א ז"ל אשר כן נראה נמי דעת רש"י בר"ה שהבאתי למעלה דכל היכי דכתיב עדות טפי עדיף קבלת עדות מלדון על פי ראית ב"ד לפ"ז י"ל דכיון דבשעת ראי' הי' ראוי לקבל עדות אם לא הי' בא להעיד הקא"פ משו"ה לא הי' בגדר ב"ד והוי כמו שראו בלילה: אך מ"מ לדעת הפוסקים דעד ראי' קא"פ נמי פוסל כל העדות או לדעת התוס' דאף לכתחלה כל היכא דאיכא ב"ד יכולין לדון בלא קבלת עדות הוא ראי' ברורה ודו"ק. ואין להקשות אמה שכתבתי למעלה בפשיטות דלדעת הראב"ד ז"ל דחשיבי הבעלים לגבי השור כמו קרוב אם יצטרפו עם עדים אחרים ג"כ בטלה כל העדות כמו קרוב או פסול מהא דאמרי' בב"ק דף י"א דאמרי עדים כל אימת דקטיל גבי' הוי קאי. דזה ל"ק כלל לפי מאי דקיי"ל דגם קא"פ אינו מבטל העדות רק כשיצטרפו בשעת הגדת העדות אבל גבי ראית ב"ד דליכא הגדה וכל עיקר העדות נגמר עם הראי' אם נמצא קרוב או פסול בטל לגמרי ודו"ק. [ובעמדי בהאי ענינא ראיתי דים לעורר בהא דאי' בסנהדרין דף י"ט עבדא דינאי מלכא קטל נפשא שלחו לי' תא הכא א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגלך ויעידו בך והא שמעון ב"ש הי' אחי אשתו של ינאי כמו שמבואר בברכות ואיך הוכשר להיות מן הב"ד ועכצ"ל דהי' מספר הב"ד לבד שמעון ב"ש אבל אם נימא דקא"פ מבטל כל הב"ד כמו גבי עדות צריך לדחוק ולומר דזה המעשה הי' מקודם שנשא ינאי אחות ר"ש ב"ש או שנתרחקו אח"כ]: ואשר אנכי אחזה בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל דסבירא לי' דהא דאמרינן התם גבי אדם טרפה שהרג בפני ב"ד חייב לאו היינו משום דאמרינן עד נעשה דיין דלא תהי' שמיעה גדולה מראי' דהא אנן קיי"ל דאין עד נעשה דיין וכדאמרי' במכות מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר. ומה שתירץ הריטב"א שהבאתי לעיל דהיכא דלא אפשר שאני י"ל דהרמב"ם לא ס"ל הכי ועוד דא"כ ע"כ צריכין אנו לומר דהא דבפני ב"ד חייב אינו אלא כשראוהו ביום דבלילה לא אמרינן לא תהי' שמיעה גדולה כו' כמו שמבואר בב"ק שם ובר"ה דף כ"ה וכן כתבו התוס' שם בסנהדרין והרמב"ם ז"ל לא הזכיר מזה כלל ועוד דלפי שיטת הרמב"ם שהבאתי לעיל דדין ד' מיתות ב"ד חשיב לד' מצות ולא כדעת הרמב"ן ז"ל דאינו אלא מצוה אחת ונכללים בקרא ובערת הרע כו' א"כ למה אמרינן דבפני ב"ד חייב משום ובערת הרע תיפוק לי' דהב"ד מחויבים לדון דין ד' מיתות כמו בעלמא ועיין ברמב"ן ז"ל בס' המצות שהקשה עליו קושיא זו. ולתרץ כל אלה י"ל דהרמב"ם בחר לו שיטה אחרת דהא דאמרי' בפני ב"ד חייב משום ובערת הרע אינו אלא בטרפה דוקא ומשום דלא חשיב דיני נפשות כלל דאף ההורגו בידים פטור וגברא קטילא הוא ונהי דלדונו ע"פ ב"ד צריך שיהי' עדות מעליא היינו טעמא דבלא עדות מעליא לא נתברר כלל אם מעשה הרציחה הוא אמת דעדות שאי אתה יכול להזימה לא חשיב עדות כלל וכל זמן שלא נתברר בב"ד ע"פ חק התורה פשיטא שאינם רשאים הב"ד לדון אותו ומשו"ה כשהרג בפני ב"ד שפיר גומרים את דינו משום ובערת הרע. אבל כ"ז אינו אלא בטרפה אבל אדם אחר שהרג בפני ב"ד אין כח ביד ב"ד לדון אותו ע"פ ראייתם אפי' אם הי' משכחת לה אופן שלא הי' אפשר לדון ע"פ קבלת עדות וזהו מה דאמר ר"ע מניין לסנהדרין שראו באחד שהרג אם הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ואך בטרפה הוא דדיינינן לי' עפ"י ראיית ב"ד משום דל"ח דיני נפשות כלל ומעתה זה החילוק ל"ש לומר אלא באדם אבל בשור דהא דחשיב ד"נ אינו אלא משום דהוי ממונו של הבעלים אין לחלק כלל בין אם הוא טריפה או לא דמ"מ הוא ממון של הבעלים והמה חשיבי בעליו ומה לנו אם הוא טריפה לכן בכל גוונא חשיב ד"כ ואין לדון אותו ע"פ ראית ב"ד אלא ע"פ קבלת עדות כשאר ד"נ וגם בשור של אדם טרפה חשיב ד"נ מצד השור דהא בעינן כמיתת בעלים כך מיתת השור בין מצד הבעלים ובין מצד השור כמו שמבואר למעיין היטב בסוגיא שם בפלוגתא דרבא ור"א בשור טרפה ע"ש ולהכי השמיט הרמב"ם דין דבפני ב"ד גבי שור וגם אפשר להעמיס כוונה זו בדברי הה"מ דמה שכתב דובערת הרע לא קאי אלא אאדם רצה לומר לענין זה שיהי' חייב בהרג בפני ב"ד וכנ"ל: ולפי מה שאמרנו יתפרש לן שפיר הא דאמרינן התם אמר רבא עדים שהעידו בטרפה והוזמו אינן נהרגין עידי טרפה שהוזמו נהרגים ור' אשי אמר אפילו עידי טריפה שהוזמו אינן נהרגים לפי שאינם בזוממי זוממין ופירש"י ז"ל אהא דאמר רבא נהרגים דכתיב ובערת הרע מקרבך. וזה תימה לכאורה דלפום ריהטא ממימרא דרבא משמע דהוא סובר דחשיב הזמה מעלייתא ונהרגין כדין עדים זוממים דעלמא ולא ראיתי מי שעורר בזה. ולפי הנ"ל י"ל דהי' קשה לרש"י ז"ל טעמי' דרבא דסבר נהרגין הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה כיון שאינם בזוממי זוממים כמו שסבר רב אשי ומאיזה טעם פליג רבא עליו. אך בריש מכות תנן שנים שהעידו על אחד שהוא בן גרושה ובן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה אלא לוקין ארבעים והקשו בתוס' ובריטב"א מהא דאמרי' בסנהדרין דף מ"א נערה המאורסה דמקטלה היכי משכחת לה הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה ואמאי לא נימא ג"כ כיון דלוקין מלא תענה חשיב כאשר זעם והריטב"א הוסיף עוד להקשות מהא דאמרי' טרפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור. ושוב כתב דבזה י"ל דעדותו על הטריפה אינו כלום דגברא קטילא בעי למקטלי'. ותירצו התוס' והריטב"א דלגבי בן גרושה ובן חליצה שפיר מתקיים כאשר זמם במלקות אבל היכא שבאו להרוג את זה לא חשיב כאשר זמם במלקות דבעינן נפש בנפש עכת"ד: ובזה אפשר לומר טעמי' דרבא דעידים שהעידו בטריפה פטור דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה שאם יזומו יהי' פטורים לגמרי אף ממלקות דגברא קטילא בעי למקטלא כמ"ש הריטב"א אבל עידי טרפה שהוזמו שפיר נהרגים מפני שאם יזומו אלו הזוממים יהי' עכ"פ חייבים מלקות ולא מחמת שרצו להרוג אלו עידי טרפה דהא גברא קטילא בעי למקטלי' אלא מפני שבעדותם הצילו את הרוצח וחייבים על לאו דלא תענה וכל שחייבים מלקות חשיב עדות מעלי' וא"כ נתברר שהעידו עדות שקר בפני ב"ד דהא הב"ד בעצמם קבלו עדותם. וכפי מה שכתבנו למעלה דבטרפה שעשה עבירה בפני ב"ד דאין הב"ד יכולים לדונו כדין דיני נפשות דעלמא משום גזירת הכתוב דכאשר זמם אנו דנין אותם משום ובערת הרע וזה כוונת רש"י ז"ל ודו"ק היטב כי זה נכון וברור: ויש להסתפק דטריפה שהרג בפני ב"ד איך דינו אם דיינינן לי' במיתה האמורה בי' כגון אדם בסייף ושור לדעת הראב"ד בסקילה או דלמא כיון דהאי דבפני ב"ד חייב הוא מקרא דובערת הרע ואין חילוק כלל רק שיהי' מבוער מן העולם. ואין להביא ראי' ממ"ש רש"י שם בחולין דף ק"מ אלא לשחיטה דאי משום ובערת הרע הרי הוא מבוער דהתם איירי קודם גמר דין אבל הכא שב"ד גומרים את דינו י"ל דגומרים את דינו במיתה הכתובה בו. ונראה דהדבר מבואר בתוס' סנהדרין דף פ"א ע"א דאמרינן התם מי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה ומוקי התם הגמרא נגמר דינו לעבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה והקשו בתוס' ד"ה ונגמר ואמאי נידון בחמורה הא הוי לי' עדות שאאי"ל דגברא קטילא הוא ותרצו דהעבירה שני' עבר בפני