מצפה אריה טו

מעיין החכמה מהגאון מהמבורג ז"ל וכ' ליישב דכוונת הה"מ דקרא ובערת הרע לא קאי אב"ד אלא על כל אדם כשאין הב"ד יכולין להמיתו גם שמחויב כל אדם להביאו לפני ב"ד עיי"ש וזה על פי דרך בעל מגילת אסתר שכתב אמה שהביא הרמב"ן ז"ל ראי' דד' מיתות ב"ד חשיבי חדא מצוה מקרא דובערת הרע לא כדעת הרמב"ם ז"ל דחשב כל אחד מצוה בפני עצמו מש"ס דחולין הנ"ל דפריך הא בעי לאתויי לבי דינא לקיומי ובערת הרע וכתב המג"א די"ל דבערת הרע היא מצוה לכל אדם להביאו לפני ב"ד ע"ש והנה לדידי קשיא דאף אם נימא כמ"ש הה"מ דבערת הרע לא קאי אשור מ"מ שור טרפה שהרג בפני ב"ד למה יהי' פטור דהא דאדם טרפה שהרג פטור הוא משום דחשיב עדות שאי אתה יכול להזימה כדאמרי' התם ומשו"ה אם הרג בפני ב"ד חייב ובשור טרפה שהרג חשוב שפיר עדות שאתה יכול להזימה דהא אם יזימו העדים יהי' צריכים לשלם להבעלים ממון כמ"ש התוס' שם ד"ה שור ורב אשי הוא דקאמר התם דשור טריפה שהרג פטור משום דאלו הוי בעלים הוי פטורי ע"ש ולפ"ז בשור טרפה שהרג בפני ב"ד למה לא יקבלו עדות וידונו בפני כ"ג כשור הנסקל דהא לא שייך בזה לומר דאילו הוי בעלים הוי פטורי דהא בעלים הוי חייבים מיתה אם הרגו בפני ב"ד משום דובערת הרע ומה לי אם נהרגים עפ"י קבלה עדות או עפ"י ראיית ב"ד. וביחוד לפי מה שכתב הריטב"א ז"ל במכות דף י"ב דאמר ר"ע מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט א"כ אמאי אמרינן בסנהדרין שם טרפה שהרג בפני ב"ד חייב ותירץ הוא ז"ל דשאני התם שא"א לדונו בפני עדה אחרת הלכך דיינינן לי' אינהו משום ובערת הרע. מוכח מדבריו דהיכי דאפשר לדון עפ"י קבלת עדים טפי עדיף מלדונו עפ"י ראיית ב"ד אפי' אם הרג בפני ב"ד ומעתה בין לדעת הרמב"ם ז"ל לפי מ"ש הה"מ ובין לדעת הראב"ד ז"ל צריך להיות הדין דשור טרפה שהרג בפני ב"ד שיקבלו עדות וידונו אותו כשאר שור דעלמא דהא אפשר לדון אותו ע"פ קבלת עדות ולא שייך לומר כמיתת בעלים כו' דהא בכה"ג היינו דנין גם את הבעלים במיתה ודו"ק. [ודע דלפי דברי הריטב"א יש לנו ליישב מ"ש רש"י ז"ל בר"ה דף כ"ה גבי הא דפריך ולא תהא שמיעה גדולה מראי' וכ' התוס' ז"ל וז"ל פי' בקונטריס דהא גבי עדות החודש לא כתיב עדות ובחנם דחק דאפי' בדיני נפשות אמרי' הכי כו' ע"ש ולפי דברי הריטב"א ז"ל א"ש דהי' קשה לרש"י ז"ל מאי פריך לא תהא שמיעה גדולה מראי' הא הכא דאפשר ע"פ קבלת עדות טפי עדיף מע"פ ראיית ב"ד ושמיעה עדיפא מראי' ועל זה כתב דזהו אינו אלא בדיני נפשות דכתיב עדות אבל גבי עדות החדש לא כתיב עדות אף לכתחלה מותר ע"פ ראיית ב"ד וזה ברור]: אולם לאידך גיסא אם נימא דשור טריפה בפני ב"ד אין לדון אותו ע"פ קבלת עדות כיון דהבעלים בכה"ג לא הי' אפשר לדונם ע"פ קבלת עדות רק ע"פ ראיית ב"ד ובעינן כמשפט הבעלים ממש יש ליישב בפשיטות דעת הרמב"ם ולחלק בין אדם לבהמה דדוקא גבי אדם טריפה דהא דאין דנין אותו ע"פ עדות משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה וחשיב כאלו ליכא עדים כלל שפיר מחייבינן לי' ע"פ ראיית ב"ד אבל בשור טרפה דמצד העדות חשיב עדות מעליא רק התורה פוטרתו חשיב פטור מצד אחר ואין לחייבו בפני ב"ד משום שלא תהא שמיעה גדולה מראי' דהא הוא פטור בעצם וראיתי שגם כ"ת הרגיש בזה לחלק: והנה עלת על לבי לומר דגבי שור לא משכחת כלל לדונו ע"פ ראיית ב"ד דהא מבואר בתוס' ב"ק דף צ' וב"ב דף קי"ד דראיית ב"ד חשיב כמו קבלת עדות ומש"ה בעינן דוקא שראוהו ביום ולא בלילה א"כ פשיטא דכיון דקיי"ל אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין דבעינן יבוא בעל השור ויעמוד על שורו כמו כן בראיית ב"ד צריך שיהי' גם הנידון בשעת מעשה ולפ"ז בשור שהמית בפני ב"ד צריכין ג"כ שיהי' הבעלים בשעת מעשה וזה ברור: והנה כבר נודע מ"ש הראב"ד ז"ל בסנהדרין דף ט' בהא דאמרינן התם פלוני רבע שורי כו' מי אמרינן אדם קרוב אצל ממונו אי לא וכ' בחי' הר"ן ז"ל וז"ל אלא העיקר כמו שפי' הראב"ד ז"ל ע"ש ותוכן דבריו דכשהוא מעיד על עצמו לא שייך בו תורת עדות כלל דהא הוי בע"ד ולא שייך לומר כיון דאינו נאמן על עצמו לא מהני עדותו גם על האחר דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וגבי פלוני רבע שורי דמסקינן דאין אדם קרוב אצל ממונו הכי פירוש דהשור לא חשיב כגופו ולא הוי בעל דבר אלא כקרוב ודמי כאילו הוא מעיד על קרובו שרבע את פלוני דלא אמרינן פלגינן דיבורי' אלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עכת"ד עכ"פ מבואר היטב דהבעלים לגבי השור לא חשיב כמו בעל דבר אלא כמו קרוב ולפ"ז נראה לדעתי דאם יצטרפו הבעלים עם העדים אחרים להעיד על השור ג"כ בטל העדות דהוי כמו שנמצא אחד מהעדים קרוב או פסול ואף דקיי"ל בכל דוכתא דהבעלים לא חשיבי כמו קרוב או פסול כמו דאמרי' בהדיא במכות דף ו' במקיימי דבר דבר הכתוב מ"מ גבי שור כיון דלדעת הראב"ד ז"ל לא חשיבי הבעלים אלא כקרובים צריך להיות גם בזה דינם כמו קרוב או פסול ומעתה גבי שור שהמית בפני ב"ד י"ל ממ"נ אם לא היו הבעלים בשעת מעשה לא מהני ראייתם דבעינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו כיון דראית ב"ד חשיב כמו קבלת עדות כמו שכתבתי למעלה ואם היו הבעלים ג"כ בשעת מעשה הא הוי כמו שנמצא אחד מהם קרוב או פסול ובטל כל העדות. ומתחלה הי' בדעתי לומר זה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל אך כאשר עיינתי ברמב"ם ראיתי כי הוא נוטה שם גבי פלוני רבעני לפירש"י ותוס' אך עכ"פ היא קושיא מושכלת לדעת הראב"ד ז"ל דלשיטתיה איך משכחת בשור טריפה בפני ב"ד. וכאשר בנותי בספרים ראיתי בס' נה"מ סי' ל"ו שהחליט בפשיטות דבפני ב"ד לא איכפת לן כלל אם נמצא קרוב או פסול ולדעתי אין נראה כן גם כמדומה לי שראיתי שהגאון מהרי"מ מווארשא בספרו על חו"מ כתב גם כן כמו שכתבתי דבפני ב"ד ג"כ אם נמצא קא"פ בטלה הראי' לגמרי אך כעת לא מצאתי מקומו: ולכאורה יש להביא ראי' וסעד לזה מהא דפרכינן במכות ד' ו' נרבע יציל ואם נימא דבפני ב"ד אין הקרוב מציל הי' משכחת לה דרבע בפני ב"ד אך זה אינו דמ"מ שפיר מקשה דא"כ לא משכחת עכ"פ שום עדות: אך לדעתי יש להביא ראי' ברורה דהא שם במתניתין איתא בהדיא מקיש שלשה לשנים דאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל העדות ומנין אפי' מאה ת"ל עדים ופליגי רבי ור"י ור"י סבר דבדיני ממונות נמי דינא הכי והנה הא אנן קיי"ל דבדיני ממונות מן התורה לא בעינן סמוכים ואפילו ג' הדיוטים כשרים לדון משום דלא אפשר חד שלא יהי' גמור וסביר ואם נימא דבראית ב"ד אם נמצא קרוב או פסול אינו מבטל א"כ הכא אמאי לא נימא כיון דאיכא תלתא הו"ל ב"ד כדאמרי' בעלמא ואינם צריכים קבלת עדות כלל ומאי איכפת לן הקרוב או פסול ודוחק לומר דמתני' מיירי כשראוה בלילה דוקא אלא ע"כ דדין קבלת עדות יש להם וכמו דבעדות אם נמצא קא"פ בטלה כן הוה נמי עפ"י ראיית ב"ד: ויש לדחות ולומר דלדעת הני פוסקים דהא דקא"פ מבטל כל העדות אינו אלא כשצירף בשעת הגדה