מצפה אריה יד

דוחה אותה מלאחותו כו' אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה את השבת רציחה תוכיח שדוחה את העבודה ואינה דוחה את השבת ע"ש. וע' בתוס' שם ד"ה רציחה תוכיח וא"כ איך יליף הכא ר"ע דפקו"נ דוחה את השבת מק"ו מעבודה הא אפשר לומר נמי רציחה הוכיח שדוחה את העבודה ואינה דוחה את השבת וע' בתוס' שבת דף קל"ב ד"ה ומה עבודה גבי האי דרצה הגמרא ללמוד דמילה דוחה שבת מק"ו דעבודה והקשו אמאי לא פריך רציחה וקבורת מ"מ תוכיח ותירצו דהגמרא מצי למיפרך הכי אך עדיפא מיני' פריך ע"ש א"כ קשה מאוד האיך יליף ר"ע דפקו"נ דוחה את השבת מק"ו מעבודה הא איכא למימר רציחה וקבורת מ"מ תוכיח. ולכאורה הוא תמיה גדולה: וכתבתי ליישב דבאמת אין ליליף כלל רציחה וקבורת מ"מ מק"ו דעבודה דהא עבודה נמי לא דחי שבת אלא כמו פסח ותמיד שקבוע להן זמן ואין להם תשלומין דבפסח נמי אין ציבור נידחין לפסח שני אבל קרבנות שאין קבוע להם זמן עבודה נמי לא דחי שבת א"כ יש לך לומר דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא עדיף מעבודה ורציחה וקבורה הא אין זמנם עובר ולכן אין ללמוד שתהי' קבורת מ"מ ורציחה דוחה את השבת. וההיא סוגיא דסנהדרין דלא נחית לזה אפשר לומר דאתיא כמ"ד דהיכי דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו והכא הא מיפרך ק"ו ובלא"ה כן כתבו התוס' שם ד"ה אין רציחה שהקשו ונימא דיו ומה רציחה אינו דוחה בקים ועשה כו' אף עבודה לא תדחה בקום ועשה כו' ולמאן דלית לי' דיו היכי דמיפרך ק"ו ניחא ע"ש א"כ ר"ע דמסתמא ס"ל כרבנן דפליגא אדר' טרפון בב"ק דף כ"ה דגם היכא דמיפרך ק"ו אמרינן דיו אין מקום לומר שרציחה וקבורת ע"מ ידחו את השבת דאפשר לומר דיו כהנ"ל אבל פקו"נ שפיר אנו למידין מק"ו מעבודה דהא פקו"נ חשוב שזמנו קבוע דהא חיישינן שיסתכן יותר ואם כן מוכח דגבי פקו"נ לא ניתן שבת לדחות אלא דוקא היכי דחיישינן שיסתכן יותר דאם נימא דבכל גווני מותר איך יליף מעבודה הא אפשר לומר רציחה וקבורת מ"מ תוכיח: אך אם כה נימא יש להקשות ג"כ אשיטת הה"מ שהבאתי למעלה דכל צרכי חולה נעשה בשבת דא"כ איך יליף כן מעבודה ונראה ליישב דהנה במנחות דף ע"ב אמרינן בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתא שהרי אברין ופדרים כשרין כל הלילה ודחי את השבת ומסיק הגמרא דשאני התם שכבר דחתה שחיטה את השבת ע"ש שמעינן דמשכחת אופן בעבודה שתדחה את השבת אע"פ שיש לה עוד זמן אחר השבת מטעם זה דדחתה שחיטה את השבת משמע שם מפירוש רש"י דכיון שהתחיל כבר בעבודה שוב אינו פוסק דאם עדיין לא התחיל אע"פ שבע"כ יצטרך לחלל שבת בדברים אחרים שזמנם עובר לא הותר אותו דבר שיש לו עוד זמן כמו קצירת העומר ע"ש ולהכי שפיר ניחא דפקו"נ דוחה את העבודה אפילו מעל מזבחי והיינו שאע"פ שכבר התחיל בעבודה פוסק והולך לו לצורך פקו"נ וא"כ חזינן דעדיף לי' פקוח נפש מעבודה שכבר התחיל בה וכיון דעבודה כה"ג דוחה את השבת אפי' בדבר שיש עוד זמן לאחר השבת להקריב אותה כמו אברין ופדרין כמו כן יש לנו ללמוד ג"כ לפקו"נ שתדחה את השבת אפי' בדבר שאין במניעת עשייתו בשבת סכנה ויש עוד זמן לעשות אחר השבת: שוב ראיתי בש"ע יו"ד בה' עכו"ם בסוף סימן קנ"ה בהגה"ה שכתב וז"ל וכל חולה שמאכילים איסור צריכים שתהי' הרפואה ידועה או ע"פ מומחה ואין מתירין שום דבר לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע"פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר ע"ש ועיין בשערי השו' או"ח סי' תס"ה. ולע"ד נראה ברור דהרמ"א מיירי בחולה שיש בו סכנה אך בזה ליכא סכנה אם נאחר מעט לעשות הרפואה ולא יסתכן ביותר מחמת האיחור בזה כתב הרמ"א להמתין עם עשיית הרפואה ולא לחלל שבת וכמו שהבאתי למעלה שנראה כן מרש"י ז"ל ביומא ודו"ק: ומ"מ נראה לפע"ד דאף דמרש"י ז"ל דיומא שהבאתי למעלה וכן ממה שפרשתי כוונת הרמ"א ז"ל דכל שאפשר להשהות עשיית הרפואה ולא יסתכן ביותר משהינן לי' עד לאחר שבת זה אינו אלא אם האפשרות להשהות לגמרי ולא לחלל שבת כלל אבל אם יש דברים שאי אפשר להשהותם מחמת שיסתכן ביותר ועל כרחנו לחלל עליו את השבת וניתן שבת לדחות שוב עושין כל הרפואה אף שבמקצת הרפואה אפשר לעכב העשייה מ"מ הואיל שכבר דחתה פקו"נ את השבת שוב דמיא להא דאברין ופדרים הכשרים כל הלילה ודוחין את השבת משום טעמא דכבר דחתה שחיטה את השבת וכבר כתבתי בתשובה אחרת בדבר חליצה להוכיח מהספרא דלפי מסקנת הש"ס דאמרינן שאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת הא דקאמר ר"ש בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה כוונתו משום זריזין מקדימין למצוה ולא משום דלכתחלה מצוה להקטיר האמורין ביום זבחו ואף דבס"ד דהש"ס דמנחות שם ע"כ צ"ל כן דהא מדמה זה לקצירת העומר והתם הלא אדרבה מאחרין העשייה מ"מ אינו אלא לפי הס"ד דלא ידע הך טעמא דכבר דחתה שחיטה את השבת ולהכי לא הי' אפשר למימר דמשום זריזין מקדימים למצוה מותר לחלל שבת דהא כל קרבנות שאין זמנן קבוע אין דוחה את השבת אבל לפי מאי דמשנינן דשאני התם שכבר דחתה שחיטה את השבת אפשר לומר נמי דטעמא דר"ש הוא משום דזריזין מקדימין למצוה דבכה"ג שכבר דחתה את השבת מותר ג"כ לחזור ולחלל שבת אף שיש עוד שהות לאחר השבת. ומעתה גבי פקו"נ נמי י"ל דכל שכבר דחתה את השבת מותר לחזור ולדחות אף משום זריזות בלבד ואף שידעתי שיש לבע"ד לחלוק ולומר דהא דפקו"נ דוחה את השבת אינו משום דהמצוה של פקו"נ דוחה את השבת אלא משום דפקו"נ עצמה היא דדחי לה דאמרינן וחי בהם ולא שימות בהם וכל שמחמת העיכוב לא יסתכן ביותר לא שייך לומר דמחמת זריזין מקדימין יכול לחלל את השבת מ"מ לדעתי לא מסתבר למימר הכי ודו"ק הנראה לפע"ד כתבתי ועוד הדבר צריך תלמוד: ארי' ליב ברודא סי' ה כבוד ידידי הרב הגדול חו"ב מלא וגדיש מוה' זאב וואלף כ"י מו"ץ דק' אולינוב. את מכתבו עם חדושי תורה נכון הגיע לידי וראיתי אשר כת"ה טייל ארוכות וקצרות אף כי טרידנא בעקירת דירתינו עכ"ז ראיתי להשיבו ולסלסל עם כ"ת כפי האפשרי. ונתחיל בדברי הרב המגיד פ' יו"ד מהל' נזקי ממון שכתב הרמב"ם שם דשור טריפה או שור של אדם טרפה שהרג אינו נסקל דכמיתת בעלים כך מיתת השור וכתב הוא ז"ל ובהשגות א"א דאם בפני ב"ד הרג נהרג משום ובערת הרע למד זה מהא דאמרינן בסנהדרין דף ע"ח דאדם טרפה שהרג בפני ב"ד נהרג משום ובערת הרע ודי שנמעט השור ממה שהבעלים פטורים כו' ויש לחלק דהרי קרא ובערת הרע לא כתיב אלא באדם עכ"ל. ותמה כ"ת דבהדיא איתא בחולין דף ק"מ אהא דמוקי רבינא ל"צ אלא בעוף שהרג את הנפש פריך הש"ס ה"ד אי דגמר דינא בר קטלא הוא ואי קודם גמר דין ולמאי אי לשלוח הא בעי לאתויי לבי דינא לקיומי ובערת הרע כו' אלמא בהדיא דקרא ובערת הרע קאי נמי אעוף וכבר קדמוהו בזה בס'