מצפה אריה קכח

דאמרינן חמור כולו חמור משמע כמו בבכורות דאמרינן בכור כולו בכור משמע וא"כ מקצתו אינו כלאים כלל ואפי' אי חוששין לזרע האב גם כן מותר לרכוב על הפרדה משום שאין בה אלא חלקים ומקצת אינו ככולו ולכן אין נ"מ לענין לרכוב עליו א"כ יקשה דגם הנ"מ של הגמרא למשרי פרי עם האם אינו עולה יפה דאפי' נימא חוששין לזרע האב לא נאסר פרי עם אמו כיון דגם אז אין בו אלא חלק מאביו הסוס ומקצת אינו ככולו ולא הוי כלאים כלל: אמנם לפי סברא הנ"ל ניחא דודאי ס"ל לר' יהודה דאמרינן חמור ואפי' מקצת חמור כמו גבי דם וכנ"ל ולכן הפרי שיש בו חלק אחד מהסוס אסור עם אמו החמורה אי נימא דחוששין לזרע האב משום דבחד צד שפיר נוכל לומר מקצתו ככולו והוי הפרי כולו סוס אבל בכל זה מותר לרכוב על הפרדה אפי' אי חוששין לזרע האב משום דלאסור זאת מוכרחין אנו לומר על שני חלקי הפרדה בבת אחת מקצתו ככולו וזה היא סתירה כנ"ל ולא אמרינן כן ולזאת לא מצאה הגמרא מקום למימר נ"מ זאת. דאיכא בינייהו אם לרכוב על הפרדה אם לאו. ולפ"ז הק"ו דאיסי מפרך דמאי ראי' מייתי מבגדים שחוט אחד פשתן אסור בבגד צמר ומהנהגת כלאים שני מינים שלמים לאסור לרכוב על הפרדה דהלא בבגדים אסור אפי' חוט אחד ובב' מינים שלמים הוי כלאים אבל פרידה שאין בה אלא חלקים ומקצת אינו ככולו ולא הוי כלאים כלל. ואמנם זה דוקא לר' יהודה דס"ל שאם כסה מקצת הדם שפטור לכסות דם הנותר עוד משום דמו ואפי' מקצת דמו וע"כ שס"ל שמקצתו הוא ככולו ולפיכך גבי פרדה אם נאמר כן יהי' נגד החוש וכנ"ל לכן לא אמרינן זה וכנ"ל אמנם לרבנן דר"א דס"ל שם ואפי' מקצת שה ובכל זאת אינו חייב אלא בחצי מתנות ע"כ דלא מפרשי דמקצתו הוא ככולו דאל"כ יתחייב בכל המתנות אלא סברי דשה ואפי' מקצת שה לומר דעכ"פ נתחייב במה שהוא ואם הוא מקצת שה נתחייב עכ"פ החצי ולא אמרינן כולו שה בעינין ובשיחסור ואינו כולו לא נחשב למאומה כמו לר"א דפטור לגמרי זה לא אמרינן וע"כ דאיסי ס"ל ג"כ כרבנן דר"א וכמו דאמרינן שה ואפי' מקצת שה וחייב בחצי מתנות כן נאמר ג"כ שכל חלק שיש בהפרדה נחשב לפי מה שהוא ושפיר הוי כלאים שיש בה חצי חמור וחצי סוס וזה אינו סתירה ונגד החוש כלל. ועתה לר' יהודה בין אם נאמר דדרשינן גבי חמור כמו דמו ואפי' מקצתו הוא ככולו או דדרשינן כמו גבי בכור דכולו משמע מותר לרכוב על הפרדה: והנה לפי מה דפסק הרמב"ם דבשני מינים שוים ששניהם טמאים או שניהם טהורים אינם אסורים בהנהגה מן התורה ולדידן דנקטינן דמספקא לן אם חוששין לזרע האב אם לא. יקשה לכאורה איך נוכל לאסור פרדה הלא אפי' אחר שאסרו רבנן שני מינים כלאים אפי' שוים בכל זאת הלא הא דנאסר פרדה הוא דוקא מספיקא משום דלמא חוששין לזרע האב הא אי נימא שבודאי אין חוששין אין מקום לאסור פרדה לפי שאינה אלא מינה דאמה. ולשיטת הפוסקים דגם ספיקא דדינא מותר כשהוא בדרבנן יקשה איך נוכל לאסור לרכוב על הפרדה כיון דרק מטעם ספיקא אתינא עלה ובב' מינים מסוג אחד דאינו רק מדרבנן ספיקו מותר (ואף שאסור גם לדעת הרמב"ם למיעל כודנייתא ברוספק טרם יבחן אם המה ממין אחד הגם שהוא מדרבנן ולא אמרינן ספיקא מותר ז"א דאי נסמוך על ספיקא להתיר פרי עם החמורה אמו משום דנימא דלמא אין חוששין ולא הוי כ"א חמור הדומה לאמו הלא כמו כן יותר עם חמור בן סוסיא משום שמא חוששין והרי הוא ג"כ בן סוס ומותר וזה לא יתכן משום דהוי תרי קולות הסותרות זה את זה) וע"כ דאיסי לא סבר כדעת הרמב"ם וס"ל דכל שני מינים אסורים מן התורה וא"כ שפיר אסור לרכוב על הפרדה משום דמספקא לן אי חוששין ומשום ספק אסור: ובזה מיושב קושית התוי"ט פ"ח דכלאים דמאי פריך בירושלמי על איסי מבני דוד שרכבו על הפרדה דלמא אכתי לא גזרו רבנן על זה עוד בימי דוד המע"ה. ואמנם בזה ניחא דהוכיחו דס"ל לאיסי דאסור מן התורה בכל ב' מינים ואפי' מסוג אחד דאל"כ דהוי רק מדרבנן א"כ ספיקא דרבנן מותר. ואיך נוכל לאסור לרכוב על הפרדה אפי' אחר שגזרו חז"ל בשני מינים שוים. מעתה אינו מוכרח לומר דכ"ע סברי מותר לנטוע יחור מאילן מורכב כהנחת הגאון בעל בית אפרים ז"ל דז"א דנוכל לומר להיפך דשם כ"ע סברי שאסור משום שזה הוי כלאים רק גבי הרכבת פרדה הודיענו איסי חדשות אחת דיבר לנו ושתים השמיענו דב' מינים שוים אסורים מדאורייתא. וזאת שנית דס"ל כרבנן דר"א דאמרינן שה ואפי' מקצת שה ודלא כר' יהודה ולכן אמרינן גבי חמור ואפי' מקצת חמור ומשום זאת אסור לרכוב על הפרדה: ואולם אף לדידן שמותר לנטוע בארץ יחור הנלקח מאילן מורכב כלאים כמבואר בירושלמי עכו"ם שהרכיב אגוז ע"ג פרסק אע"פ שאינו רשאי לעשותו נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר. אין ראי' מזה דנקטינן שהכל בא מן היחור ואין לשורש אשר הצמיחו חלק בצמיחת הפרי כי אף אם נאמר שכוחות השורש והשרף היוצא ממנו מתערב ומצמיח פריו בכל זה מותר היחור ואין בו משום כלאים כי אין איסור באילן בלתי הרכבה לבד ותערובות הכוחות. ומיץ היוצאים משני אילנות שונים במינם לא גרעי משני מיני זרעונים משני אילנות שונים שמותר לנטוע אותם ביחד כמבואר בט"ז יו"ד סי' רצ"ה ואפס דינו של הרב אמת לדידן מאחר שהיחור הניטל משרשו הוא העיקר וכוחות השורש שנשארו בקרבו טפלים לו ונתבטלו מחמת זה וזה גורם והוי כאלו כולו אתרוג: והן זה כמו ששים שנה שמביאין לכאן אתרוגים מקורפו ומסביבותי' וכולם נכנסים תחת סוג אחד ונקראים בשם קורפיער ויחד החזיקו גאוני ישראל עוד מקדם מאז החילם לבוא הנה לכשרים שאין לחוש עליהם חשש מורכבים. מעתה יען אשר נחזיק לנו שבמקומות האלה יש הרבה אילנות שאינם מורכבים א"כ כל אתרוג הבא משמה לפנינו אין לנו לחוש עליו שמא הוא מורכב דאמרינן מרוב' פריש זאת ועוד אחרת כי לפי החלטת דעת הגאון בעל בית אפרים ז"ל שגם יחור הנלקח מעורכב ונשתל שנית במקום אחר כשר למצוה וכן הוא לדינא אם כן יש בכל אתרוג הבא לפנינו ס"ס שמא לא הרכיב עץ גזעו כלל ואת"ל שנעשו בגזעו לפנים איזה הרכבה שמא הוא גופא בא מיחור כזה וכשר. וכיון דאיכא חזקה בכל אילן שלא נעשה בו שום מעשה ושינוי כלל יש לנו לאחוז הספק ולהתחיל מצד זה כמו בספק על ספק לא על גבי דריסה דאף שאינו מתהפך והוי שם אחד שלא נדרסה הבהמה בכ"ז אמרינן ס"ס כזאת וה"ה הכא ועכ"פ שזה רחוק שישאר המורכב על משפטו הראשון שבודאי לקחו ממנו יחורים לשתלו במקום אחר הנה החשש הזה דלמא הוא ממורכב הפסול הוא מיעוטא דמיעוטא: ואולם אף שלכאורה יש להכשיר כל אתרוג שבא לפנינו ממקום מוחזק לנו שיש שמה אילנות פשוטים מטעם זה מ"מ יען וביען שנמסרו לנו סימנים להבדיל על ידיהן בין אתרוג פשוט למורכב והסימנים האלה שתים מבפנים ושתים מבחוץ היינו אתרוג פשוט עוקצו שקוע