מצפה אריה קכד

כל שתעבתי לך דאל"כ למה לי' למימר דאיכא מ"ד שאוסר הרכבת כלאים לבני נח בלא"ה לא גרע לפסול עבור ישראל מאילו נעשה מאליו וכנ"ל וא"כ שפיר הקשו ז"ל דיועיל השינוי כמו גבי משתחוה לפשתן: אמנם אפשר לקיים דינו של הלבוש ולפסול מורכב מטעם כל שתעבתי לך דהרי פריך שם כלאי זרעים ליתסרי ומשני איתקיש לכלאי בהמה ומקשה כלאי בהמה גופא מנלן דמותר ומשני מדאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ומעתה אפשר לומר דלענין פסול לגבוה אין ה"נ דאסור מטעם כל שתעבתי לך (אח"כ מצאתי סברא זו בבית אפרים) ובזה יתורץ קושיא שני' על הלבוש כי גבי פשתן לא שייך כל שתעבתי (כמבואר ברש"י דף קט"ו ד"ה לא אסרה תורה) כיון שמתחלה היה מותר וכיון שאינו אסור רק מחמת העבירה שנעשה בה לכן מהני שינוי אבל במורכב שאסור הפרי מחמת כל שתעבתי לך מה יועיל שינוי שגם אחרי כן לא גרע מאם נעשה מאליו: אמנם אי נימא לאסור מורכב מטעם כל שתעבתי לך שוב ישאר קושיא הראשונה דלמה לי קרא לפסול כלאים לגבי מזבח ת"ל משום כל שתעבתי לך כי גם מחמת כל שתעבתי לך נאסר אפי' במקום שלא נעבדה בה עבירה ושוב לא מהני שינוי דלא גרע משנעשה מאליו וכנ"ל וא"כ ולדה אסור וגם אינו עושה תמורה ומעתה ממ"נ קשה קושיא אחת לדעת הלבוש דאי נימא מטעם כל שתעבתי יקשה קושיא ראשונה דלמה לי קרא לאסור כלאים וכנ"ל ואי נימא מטעם אימאס לגבוה מחמת נעבדה בה עבירה ומהני שינוי א"כ יקשה קושיא הב' ממשתחוה לפשתן: והן נמסרו לנו סימנים מאת הרבנים הגאונים ז"ל להכיר ולהבדיל על ידיהם בין מורכב ובין אשר איננו. כמבואר בתשו' רמ"א והובא במג"א סי' תרמ"ח אולם לפי סברת הלבוש דפסול מורכב היא מדאורייתא וסימנים לאו דאורייתא אפשר שאין לנו לסמוך על הסימנין האלה וכן מוכח בחולין דף ע"ט דמוכיח שם מהא דר' אבא דהותר למיעל כודנייתא בריספיק ואמר דלעייל להנך דדמיא אהדדי דש"מ סימנין דאורייתא דאי דרבנן לא היו סומכין על הסימנין באיסור דאורייתא ואולם לדידן דס"ל דהנכרי מותר בהרכבת כלאים ואי נימא שכל איסור מורכב הוא מטעם דנעבדה בו עבירה א"כ יש בכל אתרוג ס"ס שמא אינו מורכב או שמא נעשה ע"י עכו"ם וא"כ בודאי סמכינן אסימנים. אכן אי נימא דאסור מטעם כל שתעבתי לך כו' אפשר לומר דלא סמכינן אי נימא סימנים לאו דאורייתא אמנם לפע"ד בכל זאת נוכל לסמוך על הסימנין. דהנה התוס' שם ד"ה חורש בשור ובחמור ז"ל הקשו למה לא חשיב בישול של שבת תועבה גופה כמו בישול של בשר בחלב ותירצו דבב"ח הבישול ניכר אבל בבישול שבת אינו ניכר שבישל בשבת עכ"ל. מעתה אם האיסור היה מחמת שנעבדה בה עבירה הי' מותר מחמת השינוי ובלא זה הי' ס"ס כנ"ל ורק דאמינא שאסור מטעם כל שתעבתי וכנ"ל. מעתה ממ"נ יש לסמוך על הסימנים המראים שאינו אתרוג המורכב דכיון דבאנו לאסרו מטעם כל שתעבתי א"כ מוכרחים אנחנו לומר שהסימנים מועילים להכיר על ידם בין מורכב לכשר וכיון שהנצמח ע"י נטיעות איסור הוא ניכר דמי לבשר בחלב ואסור מטעם כל שתעבתי וא"כ נוכל לסמוך על הסימנים לבחון על ידיהם ולהכיר בין מורכב לאשר איננו ואם נאמר שאין לסמוך על הסימנין לבחון על ידיהם בין כשר לפסול ומדוע יען וביען שלא יבוקר בהם לדעת משפטי האתרוג מה הוא א"כ שוב אינו ניכר האיסור ולא שייך לאסרו מטעם כל שתעבתי לך משום דהוי כמו מבשל בשבת: והנה דעת רבינו בה' מלכים בפ"י מבוארת דהנכרי אסור בהרכבת כלאי אילן ובהמה (ועיין במש"ל פ"א מכלאים) ואני בעניי הוכחתי דסוגיות הש"ס דייקי כוותי' דבב"ק נ"ה על הא דאמר שם המרביע שני מינין שבים לוקה מ"ט אתיא למינהו למינהו מיבשה. ומקשי התוס' ד"ה למינהו וז"ל וא"ת דסוגיא דגמרא דלא כרבנן דס"פ ד"מ דלא מחייבי בן נח לא בכלאים ולא בהרבעה אלמא לא דרשינן למינהו וליישב קושיא זו נלפע"ד דלמה דמסיק בסנהדרין דדבר הנאמר לב"נ ונישנית בסיני למלתי' (לצורך איזה דבר חדש שנתחדש בו) הוא כאלו לא כשנה בסיני כלל ואמרי' גם בזה שלישראל נאמרה ולא לב"נ (מסיני ואילך דאע"ג דעד סיני נצטוו עליו ב"נ שם נ"ט ברש"י ד"ה לזה ולזה נאמרה) והנה אי נימא שקודם מתן תורה הי' אסור לב"נ הרבעת כלאי בהמה והרכבת אילן מלמינהו שהוא ציווי אז בודאי הי' אסור להם בחוץ לארץ כמו בארץ כי לב"נ אין חילוק בזה וכן לפי מה שהבין בעל שפתי כהן ביו"ד רצ"ז דברי הרמב"ם ז"ל שדעתו שאפי' לענין הרבעת בהמה אינו אסור מן התורה כי אם שני מינים שונים אחד טמא ואחד טהור (הגם שדברי קדשו נפלאים ממני ולמטה אי"ה אדבר מזה) הנה בודאי זה דוקא עכשיו שניתנה תורה ויש הבדל לישראל בין טמא לטהור ולא נאסר לישראל ב' מינים שוים לכן גם לב"נ אפי' אי נימא שכלאי בהמה אסורים להם מותר ב' מינים מסוג אחד משום דליכא מידי דלישראל מותר ולנכרי אסור אבל קודם מתן תורה בודאי הי' נאסר לב"נ הרכבת כל ב' מינים מעתה מיושב קושית התוס' דשפיר נוכל לומר דרבנן סברי דרשה למינהו ולכן המרביע שני מינים שבים לוקה ומאי דס"ל דנכרי אינו אסור בהרכבת כלאי אילן וכלאי בהמה הוא בשביל דלא דרשי ההקש דמה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרבעה ומה בהמתך בין בחוץ לארץ ובין בארץ אף שדך כו' ולא ילפי הרכבת אילן כי אם מק"ו דכלאי זרעים וכעין סברת מהרש"א ז"ל בחולין ס' וא"כ אין איסור הרכבת אילן לישראל אלא בארץ ולא בחו"ל כמו כלאי זרעים וכן הרכבת בהמה אינו אסור לישראל אלא ב' מינים שונים אחד טמא ואחד טהור כנ"ל תחת אשר לפנים הי' אסור לב"נ גם ב' מינים מסוג אחד וכיון שכן אף דרבנן דרשו למינהו האמור בבהמה ובאילנות מ"מ אמרי' דרק לישראל נאמרו ולא לב"כ ואף שנשנה בסיני בהמתך לא תרביע כו' שדך כו' מה בכך כיון דלפני הדיבור הי' אסור הרבעת כלאים כל שני מינים כו' והרכבת אילן בחו"ל כמו בארץ ועכשיו נתנה תורה ונתחדשה הלכה שבבהמה אינה אסור הרבעת כלאים כ"א שני מינים שונים אחד טמא ואחד טהור וכלאי אילן אלא בארץ ולא בחו"ל א"ב אמרינן דלמלתייהו נשנו ולישראל נאמרה ולא לבני נח: והן הגם שלפע"ד מבואר ברמב"ם פ"ט מה' כלאים שרבינו מודה לענין הרבעה שכל ב' מינים אסורים ומה שאומר שמן התורה אינו אסור כי אם אחד טמא ואחר טהור הוא רק לענין הנהגה וחרישה ולא כמחשבות הש"ך אשר חשב עליו כנ"ל. מ"מ לכאורה הדעת מכריע כסברת הש"ך ז"ל כי כפי המבואר בב"ק דף נ"ד הנה במו דילפינן כלאים דחרישה משור שור דשבת כמו כן ילפינן כלאים דהרבעה מבהמתך בהמתך דשבת ולסברת הרמב"ם דגבי הנהגה ילפינן משבת ובעינן שני מינים שונים כמו בשבת דשור וחמור כתיב בהו א"כ גם גבי הרבעה יהי' הדין כן. אמנם אחרי העיון לפי שיטת הרמב"ם דפוסק דנכרי אסור בכלאי אילן ובהרכבת בהמה וע"כ דס"ל כשמואל דיליף מאת חקתי תשמרו וכוונת דעתו בזה דכיון דדרשינן מאת חקותי לשמור החוקים מכלאים כמו שנחקקו כבר לבני נח ולהם הי' אסורים כל ב' מינים כטהורים כאשר אינם טהורים יחדיו א"כ נאסרו גם עכשיו עלינו כחוקים דמעיקרא אמנם בחרישה והנהגת כלאים דלא נאסרו כ"א לישראל ולא לב"נ שפיר ילפינן משבת: ובזה מיושב קושית התוס' בסנהדרין דף ס' דמקשי למה לי' לשמואל את חקותי תשמרו תיפוק לי' מדכתיב