מצפה אריה קכג

כולו לימוני מחמת שהענף מתבטל בשרשו כמו דאמרינן דילדה בטלה בזקנה כי זה דוקא מין במינו וכנ"ל אמנם אף בלא זה כבר הואלנו לדבר דאפי' נניח שלא נתבטל היחור של אתרוג בשורש הלימוני מ"מ כיון דעכ"פ יש בו תערובות מעץ לימוני א"כ אינו כולו אתרוג ואיך יצא ידי חובת מצות פרי עץ הדר והיטב אשר דבר הגאון בעל בית אפרים בתשובותיו שאפי' אי נימא לדרוש בכל הדברים שמקצתו ככולו כמו שדרשו לענין שה ואפי' מקצת שה זה הוא דוקא למרמי חיובא על האדם כמו בכיסוי הדם דאפי' מקצת צבי חייבים עליו בכיסוי כמו שהי' כולו צבי אבל לפטור מחיובא דרמי על איש ישראלי ליטול אתרוג ולומר מקצת אתרוג ככולו זה לא יתכן כי איך יפטור חיובו שמוטל עליו לקחת אתרוג שלם באשר יוטל החצי ממנו והגאון מביא ראי' על זאת מתשובת הריב"ש סי' שמ"ז וזה נכון לדינא וכן משמע בתוס' ב"ב דף י"ו ע"ב דלענין חיוב מצוה לא אמרינן שתהי' חצי דבר נחשב ככולו דמה"ט אמרו ז"ל בד"ה ורבנן האי דבר כו' דלא אמרי' חמש ואפי' חצי חמש משום דמצות פדיון ה' סלעים אינו מקיים בפחות המצוה. ואמנם צ"ע בזה בגמרא חולין דף פ"ח דסבר ר' יהודה דמו ואפי' מקצת דמו ואם כסה מקצת הדם פטור מלכסות הדם הנותר ומונח לפניו בלי כיסוי עוד ומדוע יופטר מאשר כטל עליו אם לא דאמרינן שמקצת דבר ככולו גם לענין קיום העשה: והנה ע"ד הלבוש דפסול אתרוג מורכב מטעם דאימאס לגבוה מחמת דנעבדה בו עבירה ואפי' הרכיבו נכרי נמי פסול דהא איכא למ"ד דב"נ מצווה על הרכבת אילן מבשא"מ וע"ז הרבו להשיב עליו דאנן לא קיי"ל כמ"ד זה ולדידן דב"נ מותר בהרכבת אילן כמבואר ביו"ד סי' רצ"ז (ועיין ש"ך וכ"מ פ"ח הל' כלאים) וא"כ אם נרכיב אתרוג ע"י אינו מישראל קם דינא להיות כשר. ואמנם הגאון בעל פני ארי' בתשובותיו סי' מ"ג החליט דאף אי נימא דב"כ מותר בהרכבת אילן מ"מ פסולה הפרי למצוה לישראל. ונשען ע"ד רש"י ז"ל בחולין קי"ד ע"ב שכ' כל שתעבתי לך בין שבא בעבירה ובין שלא בא בעבירה כגון ע"י קטן או נכרי אמנם לדעתי יש לפקפק בזה דהתוס' הקשו דצורם אוזן בכור ליתסר משום כל שתעבתי ותירצו כיון שהומם מאליו מותר א"כ לא שייך בזה כל שתעבתי ופי' דבר זה גלוי לכל כי הוא זה דכיון דאם הומם מאליו אינה אסורה א"כ מוכח דהמעשה מצד עצמה אינה תועבה דאם לאו הי' אסורה אפי' בנעשית מאלי' כמו בבו"ח שאם נפל מעצמו בשר לתוך חלב ונתבשל שהוא אסור כי תועבה הוא אף שלא נעבדה בעבירה ומעתה לאסור דבר אף בלי נעבדה בעבירה הוא דוקא אי אסרינן לה מחמת כל שתעבתי אבל אם תאסר רק מטעם דאמאס לגבוה מחמת שנעבדה בה עבירה אם נעשית שלא בעבירה בודאי אין לאוסרה. והט"ז ומג"א הקשו על הלבוש מהא דמשתחוה לפשתן דמותר לעשות מהם ציצית דאמרינן כיון שנשתנו שוב לא אימאס למצוה ולמה פסל הלבוש מורכב ולא יוכשר ג"כ מטעם שינוי. ולכאורה יש לחלק בפשיטות שהמשתחוה לפשתן עבירה הנעשית בהם לא ניכר ולכן מועיל שינוי בזה אבל בדבר שפעולת העבירה ניכר בו גם אחרי השנות פנים כמו בהרכבת אילן אתרוג שסימנים המבדילים בין מורכב לפשוט מודיעים העבירה שנעשה בו בזה גרע טפי שגם אחרי השינוי אמאס למצוה וזה דומה למאי דפריך במנחות מה להנך שכן מומם ניכר תאמר בטרפה שאין מומה ניכר. ואמנם אי נימא דנכרי מותר בהרכבת אילן וכשהרכיבו נכרי כשר למצוה דלא נעבדה בו עבירה א"כ אף כשהרכיבו ישראל כשר משום שינוי כמו במשתחוה לפשתן הנ"ל כי אף שניכר שהוא מורכב מ"מ פעולת האיסור לא ניכר בו עוד כי לא נודע ע"י סימניו אם נרכב בעבירה ע"י ישראל או ע"י נכרי: והנה הלבוש לא פסל רק מטעם שנעבדה בו עבירה ולא מטעם כל שתעבתי לך וא"כ שפיר הוכרח להזכיר זאת דאיכא מ"ד דהרכבת אילן לב"נ אסור דאל"כ אין מקום לפסול המורכב כי כיון דאם ירכיבו נכרי מותר גם בשירכיבו ישראל יכשר מטעם שינוי כקושית הט"ז והמ"א. והנה הט"ז ומ"א הקשו עוד דל"ל קרא לפסול כלאים למזבח ת"ל משום דאמאס לגבוה מחמת שנעבדה בה עבירה. אמנם לפי הנ"ל יש לתרץ זאת דנ"מ אם לא נעבדה בה עבירה כגון שהשחיתו דרכם מאליהם או לענין הולד שיולד מבהמת כלאים דאי לא כתבה ההורה דכלאים פסול למזבח כמו טרפה אז הי' ולד הנולד מכלאים ואם גם אבי' הי' כלאים מותר מחמת שלא נולד בעבירה אכן כאשר פסלה תורה כלאים כמו שפסלה תורה בעל מום או טריפה א"כ פסול אפי' בלא נעבדה בו עבירה ולכן ולד הנולד מכלאים פסול בממ"נ דאם לא יהי' אביו כלאים ואז לא יאסר הולד מטעם פסול כלאים משום דהוי זוז"ג א"כ יאסר שוב מטעם נעבדה בו עבירה דקיי"ל פרדה שתבעה אין מרביעין עלי' אלא מינה ואם גם אבי' יהי' מין כלאים כמו אמו א"כ שוב יפסול מטעם כלאים דהוי זו"ז גורם לאיסור. וגם לפמ"ש הרמב"ם פ"א דתמורה דכלאים וטרפה אינו עושה תמורה אבל רובע ונרבע עושין תמורה לפי שיש במינם תמורה פי' דבריו דכלאים הוא מין אחר וכן טרפה יש לו חסרון בגוף ולפי' אין דוגמתן שנוכל להיות קרב ע"ג מזבח כי כל טרפה וכלאים פסולים להקרבה וכל בהמה שאינה כלאים וטרפה אינה דוגמתם. אבל רובע ונרבע אין השתנות בגופן ולא נאסרו מחמת זה ואם המה פסולים עכ"פ יש בדוגמתן שהמה כשרים וראוים להיות קודש ולכן גם אלה עושים תמורה מעתה אם לא אסרה תורה כלאים לפסול כמו טריפה ורק שהי' אסור מחמת שנעבדה בה עבירה א"כ אותו שלא נעבדה בה עבירה כמו ע"י עכו"ם אי אמרינן שאינו מצווה על הרכבת כלאים או בנעשה מאליו מותר וא"כ אף אותן שנעבדה בם עבירה היו עושין תמורה כיון שיש במינם תמורה אבל כשאסרה תורה כלאים בפירוש א"כ אין עושה תמורה לפי שאין במינם תמורה: ועל מה שהקשו על הלבוש מהא דהמשתחווה לפשתן דמותר לעשות מהם ציצית דאמרינן כיון דאשתנו שוב לא אימאס לגבוה ולמה פסל מורכב ומדוע לא יכשר ג"כ מטעם שינוי הקשה ע"ז הגאון בעל פני ארי' בתשובה הנ"ל מחולין דף קט"ו דפריך שם כלאי זרעים. ליתסרו מטעם כל שתעבתי ומקשה הוא ז"ל דא"נ שמשום השינוי ניתר דבר שנעבדה בו עבירה א"כ מה פריך לפ"ז הלא גם שמה נשתנו הזרעים בצמיחת הפרי היוצא מהם ומה בין אתרוג היוצא מאילן מורכב שרצו הט"ז ומ"א להתיר מחמת השינוי לבין צמחים היוצאים מזרע כלאים ע"ש אמנם אחר דברינו הקודמים אין הנדון דומה לראי' לפע"ד כי שם בגמרא לפי דעת רב אשי דס"ל כל שתעבתי לך וא"כ אפי' היו יוצאים מאליהם אסורים ולכן לא יועיל בהם השינוי לפנים חדשות שבא לכאן דס"ס נתהוו ע"י איסור ופרי הכלאים נצמח בגלל התועבה ואם שאחרי השינוי לא נעשה בם עבירה בידים עוד מ"מ עכ"פ לא גרע מה שנצמח ע"י איסור מאילו עלה מאליו ודמי למה דאמרינן בסוטה דף מ"ג שאם נטע לסיג ולגדר אינו חייב בערלה ואם חשב עליו אח"כ לפרי חייב דלא גרע מאלו עלה מאליו בשעה זו שחשב עליו ולפיכך שפיר פריך ליתסרו הזרעים. ואולם אם לא הוי אסרינן כי אם מטעם נעבדה בה עבירה ואמאס לגבוה עי"ז דאז בעלה מאליו מותר וכנ"ל שפיר מועיל השינוי כי מה שנעשה בו עבירה איננה עוד יען כי שינה פניו ואחרי השינוי לא חלה בו יד אדם בעבירה ומה שנצמח ע"י עבירה לא גרע מאילו עלה מאליו דמותר. והנה בעל הלבוש אוסר מורכב מטעם נעבדה בו עבירה ולא מטעם