מצפה אריה קכא

הגדלים עליהם כיון שנפסק מאתם הייניקה מאילן הלימוני וע"ז חלק מעכ"ת דגם זה פסול ולדעתי נראה דיש להביא ראי' מכלאים שפסולים להקרבה ותנן בהדיא תמורה דף ל' כל הפסולים לגבי מזבח ולדותיהן מותרין אלמא דאין על הולד תורת כלאים הכא נמי לא מיבעי' על היחור הזה בעצמו שהרכיבו מקודם שאם חתכו אח"כ ונטעו בארץ שהפירות של אח"כ מותרים דזה פשיטא כיון שהיא באמת יחור של אתרוג עצמו וכי מפני שלן בתוך אילן לימוני נפסל אלא אפי' הענפים שנתגדלו עלי' ג"כ מותרים לפע"ד כשיטת הב"א דהא חזינן דגבי הרכבה עיקר גדולם של הפירות מהיחור כיון שהפירות המה תמיד כמין היחור וכמו שכתב רש"י בסוטה שהבאתי למעלה א"כ ע"כ יניקת היחור רבה מאוד על יניקת האילן וע"כ צ"ל דהא דלא נתבטלה יניקת האילן שהם מועטים ליניקת היחור שהם מרובים הוא מטעם כיון דהיניקת מתגדלות והולכות לא שייך ביטול כסברת הרמב"ן ז"ל ריש ב"ב וגם אפשר שהאילן חשוב דבר המעמיד דלא בטל א"כ כ"ז לא שייך אלא כ"ז שהוא מורכב בתוך אילן הלימוני אבל לאחר שחתכו ונפסק כח האילן שפיר מתבטלת היניקה הלזו דרק כח היחור מתגדל והולך דהרי חזינן שכל כח הפירות הגדילות הוא כמו כח היחור: והנה איתא ביו"ד סי' רצ"ה דמותר ליקח ענף מהיחור שהרכיב בו ולנטעו במקום אחר ומשמע דוקא דלנטוע במקום אחר הוא דשרי אבל להרכיבו באילן אחר במינו של היחור אסור דאי לאו הכי הוי לי' למנקט רבותא טפי דאפי' להרכיבו באילן מיני של היחור שרי וע"כ הטעם בזה משום היניקה הישינה שיש בו מהאילן דאינו מינו אך מלבד דאין הדבר מבואר בהדיא כך דאפשר דהרכבה ג"כ בכלל נטיעה. עוד נראה ברור דאם נטע הענף במקום אחר ונעשה ממנו אילן דמותר אח"כ ליקח ממנו ענף ולהרכיבו גם באילן דאל"כ הא יש לחוש ולאסור בכל הרכבות אפי' מין במינו שמא אבי אביו היה נצמח ממורכב וע' בתשו' ב"א שהאריך בזה. לכן לדעתי אחר בקשת סליחה ממעכת"ה נראה שמעכ"ת הפריז על המדה לאסור בנו של המורכב גם בן בנו עד סוף כל הדורות כיון דטעם של הלבוש שנעבדה בה עבירה לא שייך בהני גם לטעם המהר"ם אלשיך משום דקיי"ל ילדה שסבכה בזקנה בטלה ג"כ מותרים המה אחר שכבר נחתכה מהזקנה וכבר בארתי דאפי' לטעם המג"א דאינו חשיב אתרוג ג"כ אפשר לומר דבאלה כבר נתבטל כח הלימוני וחשיב נמי שפיר אתרוג ודו"ק. הנראה לפענ"ד כתבתי והנני דו"ש וש"ת מוקירו ומכבדו כערכו הרב אוהב התורה וחכמיה: ארי' ליב ברודא תם ונשלם ספר מצפה אריה בעזה"י שלא להוציא נייר חלק אעתיק כאן מה שאמרתי בישוב קושית גדול אחר לפי מאי דמשמע מהשטמ"ק ב"ק דף מ"א בשם הר"ר ישעי' דבן פקועה אף דלא טעון שחיטה מ"מ נחירה בעי' א"כ קשה הא דאמרינן התם דף ק"ו ע"ב איתיבי' ר"ח בר אבין היכן שורי נגנב כו' והעדים מעידין אותו שאכלו משלם תשלומי כפל ומשני הב"ע כגון שאכלו נבילה ולישני לי' כגון שאכלו טריפה כר"מ דאמר שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ולישני' לי' בבן פקועה כר"מ דאמר ב"פ טעון שחיטה ולשיטת הרר"י הנ"ל מאי פריך ולישני לי' בבן פקועה אמאי לא נימא דבב"פ נמי כיון דטעון נחירה חייב ד' וה' על הנחירה דזהו שחיטתו כמו דאמרינן ביומא דף ס"ג גבי שעיר המשתלח דחייב משום או"ב דדחייתו לצוק זה שחיטתו לדעתי י"ל ולחלק דהתם גבי שעיר המשתלח כל עיקר ההכשר הוא הדחיי' לצוק ולהכי חשיב כמו שחיטה אבל הכא הא דמהני גבי' הנחירה הוא רק משום שכבר אהני לי' שחיטת אמו א"כ כל עיקר ההכשר של הנחירה הוא בא מחמת שחיטת אמו ולא קרינן בי' וטבחו כולו דהא האם כבר נשחט שלא על ידי פעולתו: וע"ד פלפול אמינא ליישב עפ"י מאי דאמרינן בחולין דף ע"ה ע"א דהשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה ואם מת טהור מלטמא במשא דד' סימנים אכשרה רחמנא ולהכי י"ל דאף דבעלמא סבר ר"מ דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה מ"מ בב"פ טריפה מודה גם הוא דלא שמי' שחיטה דבשלמא בטריפה דעלמא סובר ר"מ דשמה שחיטה משום דעכ"פ אהני השחיטה לטהרה מידי נבילה משא"כ בב"פ דהשחיטה לא אהני לה כלל דהא לענין טומאת נבילות כבר נטהר בשחיטת אמו ולהיתר אכילה לא אהני דהא הוי טריפה. וראיתי שכבר העיר בסברא זו הגאון רע"א בחי' ליו"ד סי' ט"ז. ולפ"ז יש לפרש לשיטת הרר"י סוגיות הש"ס על דרך זה דלבתר דפריך ולישני לי' בטריפה ודחי כר"מ דאמר שחיטה שא"ר שמה שחיטה חזר המקשן ופריך ולישני' לי' בב"פ היינו שהטריפה הי' ג"כ ב"פ. ולהכי שפיר ניחא הקושיא הנ"ל דאפי' אם נימא דלשיטת הרר"י דנחירה בעי' חשיב כמו שחיטה ובב"פ דעלמא חייב נמי ד' וה' מ"מ היכ' שהוא טריפה לפי הס"ד אפילו לר"מ פטור דהוי שחיטה שאינה ראוי' דהא השחיטה לא אהני כלל כמו שבארתי למעלה ודו"ק: