מצפה אריה יב

ששחט לה דרך גניבה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בה' גניבה ועל כרחך סבירא להו שקנה לה בפורתא קמא דאם נימא דלא קנה לה עד שנגמר שחיטתו הא בלאו הכי אי אפשר כלל לחייבו בד' וה' אף אם הי' חייב ג"כ אקרן דהלא גניבתו ושחיטתו באין כאחד והחיוב ד' וה' הוא רק שגנבה מתחלה ואח"כ שחטה אבל לא באופן זה אשר בשעת השחיטה לא הי' כלל גנב אלא שחטה ואח"כ גנבה דאז לא עדיף מאינש דעלמא ששחט בהמה של חבירו שאינו משלם רק קרן וזה פשוט ואין צריך לפנים. ואף שהתוס' בב"ק דף קי"א הוכיח דקודם גמר השחיטה לא חשוב מעשה לקנות בכך ע"ש. הנה ע"כ צ"ל ולחלק דהיינו דוקא שיהי' שלו לגמרי דנימא דשלו הוא טובח אבל עכ"פ חשיב קנין להיות תורת גנב עלי' כמו שולח יד בפקדון. ומעתה לפי דעת הר"ן ז"ל י"ל שבתחילת השחיטה הוי מקלקל ואכתי ליכא חילול שבת ואז כבר נעשה השואל גנב על השחיטה א"כ אף שגמר השחיטה והוא חילל שבת מ"מ הא בשעת גמר השחיטה כבר היתה הפרה גנובה לו מתחילת השחיטה. ובפרה גנובה לו הלא מודה ר"פ דחייב. והי' אפשר לומר דמשו"ה פטור אתחילת השחיטה משום דתחילת השחיטה הוא עכ"פ צורך סוף השחיטה ודמי להך דכתובות דאמרי' עקירה צורך הנחה הוא משום דאי אפשר להנחה בלא עקירה דהכא נמי א"א לגמר שחיטה בלי תחילת שחיטה. אך מ"מ קשה דתינח להך לישנא דטעמא דר' אבין הוא משום שאי אפשר להנחה בלי עקירה אבל לאידך לישנא דדוקא היכא דאי בעי לאהדורה לא מצי לאהדורה הוא דאמרינן עקירה צורך הנחה כמו הזורק חץ כו' אבל היכי דמצי לאהדורה כגון במעביר סכין ברשות הרבים לא אמרינן עקירה צורך הנחה א"כ הכא בשחיטה ליכא למפטריה אתחילת שחיטה משום דהוי צורך של סוף השחיטה דהא אי הוי בעי מצי להפסיק באמצע השחיטה ולא יגמור ואז לא היה חילול שבת. וזהו דוחק לומר דר"פ קאי בפלוגתא דהני תרי לישנא: ונראה לי דיש ליישב עפ"י מה שכתבתי בחי' להקשות על הר"ן ז"ל במה שכתב דכל זמן דלא גמר השחיטה אינו חייב משום דעדיין לא תיקן והו"ל מקלקל דאמאי נימא הכי נהי דבשעת התחלת השחיטה עוד לא נגמר התיקון מ"מ יש לחשבו למתקן כיון דעשה חצי המלאכה ואינו חסר רק עוד לגמור וכי יעלה על הדעת דמי שעשה חצי המלאכה יהי' נחשב למקלקל והלא אפי' קורע ע"מ לתקן חייב אף דאכתי לא תיקן מאומה. ועוד הקשיתי מהא דאמרינן בשבת דף קל"ג ע"ב מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת מני אמר רב נחמן אומן. ופריך אמאי לימא להו אנא עבדא פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה ומשני ר"א לעולם אומן כגון דאתא בין השמשות ואמרו לי' לא מספקת ואמר להו מספקינא ועבד ולא אסתפק ואשתכח דחבורה הוא דעבד וענוש כרת עיי"ש אלמא דאף שלא גמר את מלאכתו בשבת דהא מל ולא פרע כאילו לא מל מ"מ לא חשיב מקלקל והארכתי קצת בזה בחי'. והעליתי ליישב דהר"ן לא כתב כן אלא גבי שחיטה משום דהתם לא חשוב מתקן גמור דהא קלקולו הוי יסר על תקונו כמו דקאמר הגמרא בחולין דף ח' ע"א גבי סכין של ע"ז משום דהבהמה שוה יותר בחייה מלאחר שחיטתה אך גבי מלאכת שבת חייב כיון שהוא רוצה בכך חשיב מלאכת מחשבת וכמו שכתבו התוס' שם ד"ה מותר ולהכי סבר הר"ן ז"ל דבכה"ג אינו חייב על גמר השחיטה דכל היכי דהחיוב הוא רק משום תיקון כל דהו לא חשבינן לי' גם התחלת המלאכה למתקן אבל לעולם בעלמא היכי דהוא מתקן גמור חייב נמי על התחלתו דגם מקצת המלאכה חשיב מתקן ולפ"ז שפיר ניחא הכא ששחט דרך גניבה והוא שוחט' כדי לגנבה ויאכל הלה וחדי חשיב אצלו השחיטה תיקון גמור דמאי איכפת לי' שהבהמה שוה בחייה יותר הלא לאו דידי' היא וליכא גביה קלקול וכיון דהוי אצלו תיקון גמור חייב נמי על פורתא קמא משום חילול שבת: אמנם לפי מה שבארתי שוב קשה הא דאמר ר"פ דפטור מטעם דאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה תיפוק לי' דשחיטתו פסולה דכיון דמחלל שבת בפורתא קמא א"כ הו"ל מומר בסיף השחיטה וכיון דשחיטה פסולה הוא הא ליכא חיוב ד' וה' דהא שחיטת עומר לא חשיב שחיטה כלל. וצ"ל דמיירי הכא ששגג באיסור שבת דלא נעשה מומר. ושחיטתו כשרה. ולפ"ז מוכח א"כ דהקדמונים אלו לא סבירו להו כדעת הרש"ל ז"ל שהבאתי למעלה לחלק בין חייבי מיתות שוגגין לחייבי מיתות מזידין דדוקא מזיד פטור אף היכי דהחיוב הוא על למפרע אבל שוגגין לא אמרינן קלב"מ על מה שנתחייב למפרע דהא הכא מיירי ששגג באיסור שבת ומ"מ סבירא להו להקדמונים ז"ל דאף דאמרינן דמשעת שאלה אתחייב באונסין מ"מ פטור נמי אחיוב דלמפרע ודו"ק: עוד ראיתי דיש לעורר לפי גרסת הקדמונים ז"ל הנ"ל דגרסי קמ"ל אם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה דמשמע דלהס"ד הוי אמרינן כיון דמשעת שאלה איתחייב באונסין הוא חייב בתשלומי ד' וה' דהיינו הקרן משעת שאלה וג' וד' משום גניבה דבקנס לא אמרינן קלב"מ ויש להבין דמאי ענין זה לזה כיון דעיקר הטעם דאמרינן אם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה משום דד' וה' אמר רחמנא ולא ג' וד' כמו שפירש רש"י ז"ל א"כ מסתברא דבעינן שיהי' כל תשלומי ד' וה' מתורת גנב אבל מאי מהני אפי' אם נימא דמשעת שאלה איתחייב באונסין וצריך לשלם הקרן מחמת תורת שואל דמעיקרא הא מ"מ כיון דאינו משלם הקרן מתורת גנב דהא אמרינן קלב"מ לא חשיב אלא תשלומי ג' וד': אבל אחרי התבוננתי נראה לי ליישב עפ"י הא דאמרינן בב"ק דף ע' ע"ב רבא אמר אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו ואי תבעה ליה קמן בדינא מי אמרינן לי' קום הב לה אתנן אלא אע"ג דכי קא תבעה לי' בדינא לא אמרינן זיל הב לה כיון דכי יהיב לה הוי אתנן כו' עש: כמו כן יש לנו לומר הכא דלפי דעת המהו דתימא דר"פ דמשעת שאלה איתחייב באונסין א"כ אפי' אם נימא קלב"מ ג"כ חייב לשלם הקרן מתורת שואל שוב לא אמרינן קלב"מ דכיון דבין כך ובין כך הוא משלם אמרינן כי משלם מתורת גנב הוא משלם ולא מתורת שואל כמו גבי אתנן וכיון דמשלם הקרן ג"כ מתורת גנב אמרינן דחייב נמי בתשלומין על הטביחה דחשיב ד' וה'. וזה נכון לדעתי: אך לכאורה יש לפקפק דהא בב"מ דף צ"א גבי חוסם את הפרה ודש בה פריך והא אין לוקה ומשלם ומשני רבא אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו ורב פפא משני משעת משיכה איתחייב במזונותי' משמע א"כ דר"פ לא סבירא לי' הא דאתנן אסרה תורה כו' אך באמת זה לא קשה כלל דפשיטא דבנידן דידן עדיף טפי דכיון דלעולם חייב לשלם מצד הדין גם רב פפא מודה דשוב לא אמרי' קלב"מ כיון דעל כרחך אתה מחייבו לשלם ואי אתה יכול למפטרי' ושאני התם בהאי דחוסם פרה ודש בה דאין עליו מצד הדין שום חיוב כלל: ובעמדי בהאי עניינא ראיתי בשמ"ק ב"ק וכתובות שהביא שיטה חדשה בהא דרבא דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו וז"ל וחכמי הצרפתים מחדשים שטה אחרת לומר דאף ב"ד מחייבין ליתן לה אתננה אף בחייבי מיתות ואין גורסין בש"ס מי אמרי' לי' זיל שלים אלא הכי גרסי' חלא אמרינן לי' זיל שלים וכן בקץ האינם מחייבין לי' וכן בחותם פרה וטעמא דלא אמרו אין אדם מת ומשלם אלא בניזקין וכדומה אבל כל שקיבל הוא בעצמו עליו דרך תנאי ומשא ומתן וגבי חוסם נמי הוי הקיבל עליו