מצפה אריה קיח

אתרוג יש להסתפק נמי על האתרוגים שעל האילן אם המה כשרים למצוה אי לא וצ"ל לדעתו של הגאון מהר"ם אלשיך ז"ל שהוא סובר דאין על פירות האילן תורת מורכבים משום שהמה מתגדלים רק מכח האילן ולא מכח היחור אחרי שגם בלי מעשה ההרכבה הי' גדלין ודוקא פירות היחור חשיבי מורכבים שהמה לא הי' מתגדלים כלל בלי כחות הייניקות של האילן אבל לא פירות האילן שאינם צריכים לייניקות היחור ולפ"ז יש לנו נפקותא רבה לדינא בין שיטת המהר"ם אלשיך ז"ל ובין שיטת הלבוש דלהמהר"ם אלשיך הפירות של האילן עצמו כשרים למצוה ולהלבוש פסולים ותימא בעיני על האחרונים ז"ל שלא העירו בזה כלל: ודע דלפי מה שבארתי דלדעת הלבוש גם פירות האילן פסולין מהאי טעמא דנעבדה בהן עבירה דגם האילן הוא בכלל איסור כלאים בפשיטות ניחא הקושיא של הגאון מהר"ז מרגליות שהבאתי למעלה בסוגיא דסוטה דפריך הרכבת היתר היכי משכחת לה ולמה לא פריך הש"ס ג"כ אהרכבת איסור ולפי הנ"ל יש לומר דהא דמיעטה התורה פרט להרכבת איסור היינו שאינו חוזר ג"כ משום עיקר האילן שהרכיב בי' כיון שנעשה בי' הרכבת איסור גם הפירות שעל האילן חשיב יוצאין מהכלאים ואין חילוק כלל בין הענף לעיקר האילן לכן הרכבת איסור שפיר ניחא דלעולם מיירי שהרכיב ילדה בילדה ומ"מ לא קשה תיפוק לי' משום ילדה קמייתא דכיון דנעשה בי' הרכבת איסור אינו חוזר אפילו על ילדה קמייתא משום שהפירות המה של כלאים ודו"ק כי זה נכון מאוד. ובזה נתיישב לי על נכון מה שכתב המהרש"א אהא דמשנינן כאן בהרכבת איסור כו' וז"ל והכא לא מקשינן לימא דלא כריה"ג דאמר הירא ורך הלבב זה המתירא מעבירות שבידו דאפשר דהוא לא עביד איסורא כגון דאריסא דילי' הרכיב מין בשאינו מינו עכ"ל. ואנכי תמהתי ע"ז דהא אסור לקיים כלאי אילן כמבואר ביו"ד סי' רצ"ה וא"כ מאי מהני שהרכיב האריס מ"מ כיון שידע והניח בתוך כרמו חשיב עבירה שבידו ואיך משכחה גוונא דאצטריך למעט שאינו חוזר עליו אבל לפי האמור דכל שהרכיב בהאילן כלאים אינו חוזר לגם על אותן פירות שעל האילן אע"פ שהוא ילדה שפיר ניחא דמיירי שהרכיב האריס ילדה בילדה וכשנתוודע להבעה"ב עקר הענף הלזה מהאילן אך מ"מ אינו חוזר עליו כיון שנתגדלו הפירות בנתיים בזמן שהי' בו הכלאים חשיב הרכבת איסור ודו"ק: ועיין בספר בגדי ישע להגאון בעל השל"ה ז"ל שפי' דברי המרדכי בהא דהקשה אהא דאמרינן בפ' לולב הגזול לא שנו אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני כשר מהא דאיתא בתמורה דף כ' דתמורת אשם אין קריבה אשם דאין אדם מתכפר ע"י עבירה ותירץ דהתם העבירה נעשית על ידי ישראל שעבר על לאו דלא יחליפנו ע"ש וכתב בספר הנ"ל דהא דמדמה לולב לאשם דאתי לכפרה משום שמברך וצונו והיכן צונו לגזול ע"ש. והנה תירוצו של המרדכי קשה להבין ודבריו סתומים וע' בספר הנ"ל מה שמפרש כוונתו אולם לדעתי היותר נכון לפרש דעת המרדכי ע"פ מ"ש הפנ"י בהא דאמרי' ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט ב' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דביו"ט ראשון מסתמא גזלו לתכלית המצוה וכל שהמצוה גרם לעשות העבירה אינו יוצא בו אע"פ שכבר קנאו ביאוש אבל ביו"ט ב' דיוצאין בשאול א"כ מסתמא כשגזלה לא עשה לתכלית המצוה דלתכלית זו לא הי' לו לגזול לגמרי אלא לשאול ולהכי יצא ועיין בחה"ס פרק לולב הגזול שתפס עליו דשואל שלא מדעת נמי חשוב גזלן ובמחכ"ת אין תפיסתו כלום דכוונת הפנ"י אינו אלא רק דמחמת שגזל לגמרי יש הוכחה שלא התכוין הגזלן בהגזילה לתכלית המצוה שלזה התכלית די הי' לו לשאול ולא לגזול לגמרי ובאמת אם הי' נטלו לצאת בו שלא ברצון הבעלים לא הי' יוצא בו שבכה"ג העבירה נעשה רק לצורך המצוה וזה ברור: ובזה יש לנו ליישב כוונת המרדכי דהתם כוונת התמורה הי' לתכלית הקרבתו בזה אמרינן דאין אדם מתכפר ע"י עבירה [ולפ"ז הא דאמרינן לקמן גבי הדס אין ממעטין ביו"ט ודייק בגמרא הא עבר ולקטן כשר צ"ל דהיינו דוקא שלקטן לאכילה דאי לקטן למצוה לא הי' יוצא בו כיון שהעבירה נעשית לתכלית המצוה ובלא"ה הש"ס מוקי לה בהכי ע"ש ויש לפלפל בזה אך אין כאן מקומו]: ומעתה לפי האמור גבי אתרוג המורכב דידוע דבזמנינו כל עיקר השתדלות בעלי הגנות הוא רק למכרם אח"כ לישראלים למצוה בדמים יקרים ולולא זאת לא הי' כדאי טרחתם בזה שכמעט אינם שוים לכלום א"כ כל העבירה מההרכבה נעשית לתכלית המצוה והמצוה היא הגורם להעבירה שפיר כתב הלבוש שאין לצאת בהם דדמיא לתמורת אשם דאמרי' אין אדם מתכפר ע"י עבירה וה"ה נמי לענין ברכה שמברך וצונו. ודוחק לחלק בין היכי שהישראל עושה העבירה ובין היכא שהעכו"ם עושה. דכל שהעכו"ם עושה אדעת' דישראל הוי כאלו עשאו הישראל: והנה לכאורה יש לעיין לדעת הלבוש באתרוג של אתנן ומחיר כלב מה דינו אם הוא כשר למצוה מי נימא דכל דאימאס לגבוה פסול למצוה אי לא ולפי מה שבארתי למעלה נראה דכלאים גרע שיוצא מהעבירה ולהכי דקדק הלבוש לומר שנעבדה בה עבירה ואימאס לגבוה דדוגמא לזה מצינו בש"ס דע"ז שהבאתי למעלה בהא דאיבעי' ר"ל המשתחוה לדקל כו' מצוה כלפי גבוה דמי אי לא אבל אתרוג של אתנן ומחיר כלב נהי דפסול לגבוה מ"מ לא מצינו שיהא פסול למצוה: והנה באו"ח סי' קנ"ד ס"ק כ"א מבואר בהגה"ה דאסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון ב"ה אי ס"ת ומשמע דאינו אסור אלא בהכ"נ או ס"ת דהוי הקדשות דידן משא"כ בתשמישי מצוה שרי. וע' במג"א שם שמפקפק גם בזה וכתב דכל הפוסקים לא הזכירו דבר זה לבד הרי"ו ואינו אלא מדרבנן דקראו משתעי דוקא בבית המקדש ע"ש. ועיין בספר מישרים להרי"ו שמסגנון לשונו נראה דלאו דוקא תשמישי קדושה ורק דלכל דבר מצוה אסור ע"ש: ולכאורה אמינא להביא ראי' מב"ב דף צ"ז דאיתא התם אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח ופריך למעוטי מאי כו' ומסיק למעוטי יין שריחו רע או מגולה ע"ש ואם נימא דכל פסולי מזבח פסול נמי למצוה אמאי לא קאמר הגמרא למעוטי של אתנן או מחיר כלב. אלא מוכח מזה דכשר למצוה והא דקאמר אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח היינו רק דבעינן שלא יהי' נמאס לאכילת אדם מטעם הקריבהו נא לפחתך כמ"ש רש"י ז"ל אבל שאר פסולי מזבח כשר למצוה ודו"ק: שוב ראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' שם שהביא דעת הקדמונים דיין שנתערב בה מעט דבש פסול לקידוש כמו למזבח והוא ז"ל חולק ע"ז וכתב דלא ממעטינן אלא יין שפסול למזבח מחמת עצמו אבל הכא הדבש הוא האוסרו מפני שפסלו הכתוב למזבח ולא לקידוש ע"ש. ומעתה לדעת הקדמונים הנ"ל על כרחך מעכב בקידוש שיהא יין שיכול לנסכו על גבי מזבח וא"כ פשיטא דלדעתם אפילו אם נימא דלכל דבר מצוה כשר אתנן זונה ומחיר כלב מ"מ לקידוש פסול כמו למזבח והדק"ל וליישב זה לדעתם עכצ"ל להיפך דאתנן כו' אסור לכל דבר מצוה ומשו"ה לא רצה הש"ס לאוקמי בהכי דא"כ מאי צריך לאשמועינן בקידוש פשיטא דלא גרע משאר דבר מצוה דעלמא ודו"ק. הנראה לפענ"ד כתבתי וד' יצילני משגיאות ויאיר עיני בתוה"ק: