מצפה אריה קיז

איש אחר ומ"מ משמע דאם לא היתה נטיעה כלל אינו חוזר עלי' דאל"כ הוי מצי לאשמועינן רבותא טפי דאף אם לא היתה נטיעה כלל ג"כ חוזר עליה. ועוד דאיתא במתני' בפ"א דערלה אילן העומד מאליו בר"ה פטור מערלה ופי' הר"ע ז"ל דדרשינן בספרי ונטעתם פרט לעומד מאליו פי' דבר"ה דחייב בערלה מרבינן מקרא ונטעתם כפירש"י ז"ל בפסחים דף כ"ג ומש"ה בעינן דוקא נטיעה אבל ברה"י דחייב בערלה הוא מקרא דוערלהם את ערלתו אף העומד מאליו חייב דלא כתיב גבי' נטיעה ולפ"ז הכא דכתיב אשר נטע מסתברא דבעינן נטיעה דוקא וא"כ הי' לי' להש"ס לאוקמי בהכי אלא מוכח מזה דלענין תורת חזרה מעורכי המלחמה ג"כ בטלה ההרכבה לגוף האילן והיכא דהאילן אינו בתורת חזרה אינו חוזר גם על הילדה שהרכיב בי': שבתי וראיתי שמה שכתבתי למעלה שיש לומר דדבר זה אי מבשא"מ אמרינן גם כן ילדה שסבכה בזקנה בטלה תליא במחלוקת רש"י ותוס' ז"ל אי הוי מטעם זו"ז גורם או מטעם ביטול הוא. יש לפקפק לפי מה שכתב הר"ן ז"ל בע"ז שם ליישב דברי רש"י דזו"ז גורם מותר ג"כ מטעם ביטול הוא ודא ודא אחת הוא עיין בדבריו ז"ל והנה כבר תמהו רבים ע"ז הא ביטול לא שייך רק חד בתרי והכא לא הוי רק חד בחד ואנכי בחידושי הקשיתי עוד דהא בש"ס דחולין שהבאתי למעלה וכן בכמה דוכתא אמרי' גבי כלאי הכרם דזרוע מעיקרא בהשרשה וזרוע ובא הוסיף מאתים אסור לא הוסיף מאתים לא ופי' הדבר שמה שנזרע כבר בהיתר אינו אסור אלא לאחר שהוסיף מאתים ומה שנזרע באיסור נאסר בהשרשה ולכאורה קשה הא אנן קיי"ל כלאי הכרם עיקרן נאסר ומש"ה אמרי' במנחות דף ס"ט ובנדרים דף נ"ז בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם אסור והיינו משום דעיקרן נאסר וא"כ אף מה שנזרע כבר מדוע לא יאסר מה שנתגדל אח"כ אפילו קודם שהוסיף מאתים דכיון שנתגדל מן הכלאים הרי נתגדל ג"כ מכח העיקר שנאסר בהשרשה וא"כ הא כח האיסור מעורב בו ועכצ"ל דהוי זו"ז גורם ואנן קיי"ל דזו"ז גורם מותר ואם נימא דהטעם דזו"ז גורם דמותר הוא רק משום ביטול הא גבי כלאים לא שייך ביטול כמו שכתבו הקדמונים ז"ל שהקשו אמאי לא נימא קמא קמא בטל ותרצו כיון דהאיסור מתגדל והולך לא שייך ביטול עי' בחי' רמב"ן ריש ב"ב ואם כן הכא נמי כיון דכח האיסור מתגדל והולך אבל כח ההיתר אינו מתגדל דכשיוסיף מאתים גם כח ההיתר נהפך לאיסור כלאים וא"כ לא שייך ביטול ולמה מותר אף קודם שהוסיף מאתים אלא על כרחך דזו"ז גורם מותר אף בלא טעמא דביטול: ומה שנראה לי בזה דבר נכון דהא דאמרינן ילדה שסבכה בזקנה בטלה לענין ערלה דוקא אמרינן ומטעם דהנה איסור דערלה מתחלת לחול משנעשה פרי דוקא אבל מקמי הכי לא ואף סמדר פליגי רבנן אדר' יוסי במ' ערלה פ"א דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי אלא סברי משנעשה בוסר הוא דאסור והנה לפי מה שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ה ליישב קושיתם דאמאי אמרינן מה לערלה שכן לא היתה לו שעת הכושר הא משכחת שהרכיב ענף עם פירות ותרצו בשם ר"י ז"ל דאינו אוסר אלא מה שגדל אחר שהרכיבו או נטעו ועכצ"ל דכוונתם דמה שגדל אחר דניתוסף מאתים הוא דנאסר ולא מה שגדל אחר שהרכיבו קודם שניתוסף מאתים דאל"כ אכתי משכחת ערלה שהיתה להם שעת הכושר וכן כתבו התוס' ז"ל בהדיא לענין כלאי הכרם בש"ס דחולין ומנחות שהבאתי למעלה דאף לאחר שניתוסף מאתים אינו נאסר מה שנתגדל קודם רק מחמת תערובות איסור ומשום שא"א להפרד ממנו ע"ש. וכמו כן פשיטא דאף לאחר שנעשה בוסר אינו נאסר משום ערלה מה שנתגדל קודם שנעשה בוסר ודבר זה ברור לדעת התוס' ז"ל. ומעתה שפיר י"ל דהא דילדה שסבכה בזקנה בטלה הוא מטעם זה דכיון דכל מה שגדל מקודם שנעשה בוסר הוי כולו היתר דאף הייניקות מהילדה הוי היתר גמור ומשנעשה בוסר נעשה הייניקת מהילדה איסור ונעשה זה וזה גורם ומש"ה חשיב לעולם היתר רבה על האיסור ובטל האיסור משום דכח של ההיתר תמיד רבה על האיסור משום דגם גורם של האיסור לא נאסר רק אח"כ שנעשה פרי ומקודם הוא היתר ואמרינן סמוך המיעוט הלזה של היתר להגורם של היתר ה"ל רוב היתר ובזה שפיר מובן מה שכתבו התוס' ז"ל שאף למאן דסבירא לי' בעלמא זו"ז גורם אסור הכא בטלה היינו משום דההיתר הוי לעולם רובא כנגד האיסור וזה לא שייך רק בילדה שסבכה בזקנה אבל לפי מה שפירשו בלשון אחרון שהרכיב בנטיעה שנתגדל מאגוז דערלה דכל מה שנתגדל מתחילתו ממש הוי ע"י גורם דאיסורי הנאה וגורם דהיתר ודאיסור שניהם שוים ול"ש לומר בזה ביטול דהא הוי חד בחד ול"ח רק זו"ז גורם ושפיר פריך ודו"ק: ובזה אפשר להעמיד נמי כוונת הר"ן ז"ל ליישב דברי רש"י ז"ל דהא דכתב דזו"ז גורם הוא מטעם ביטול היינו דוקא בערלה וכנ"ל וכוונת רש"י ז"ל רק לפי הס"ד דהש"ס שם שאמר וכ"ת דשאני לי' לר' יוסי בין ע"ז לשאר איסורים ור"י דקאמר זו"ז גורם מותר היינו דנקא גבי ערלה אבל לפי מה דמסיק דגם בע"ז סבר ר"י דזו"ז גורם מותר לאו מטעם ביטול הוא ובלא"ה עכצ"ל כן דסברת הר"ן הוא רק להס"ד דלפי מה דמסיק דגם בע"ז סבר ר"י דזו"ז גורם מותר פשיטא דלאו מטעם ביטול הוא דהא ע"ז אסור בכל שהוא והבן: והנה כבר רמזתי למעלה דלפי דברי הלבוש שכתב הלשון שהרי ידוע שהם מורכבים שהרי הורכב ענף מאילן אתרוג באילן מאראנץ ולימינא או איפכא דהא דכתב או איפכא ע"כ פרושו שהרכיב ענף מאילן לימינא או מאראנץ בתוך אילן של אתרוג וצריך לומר דבכה"ג האתרוגים הגדלין על האילן עצמו ג"כ פסולים למצוה דליכא למימר דקאי על פירות של הענף דע"ז לא אצטריך לאשמועינן שהם פסולין דגם בלי האי טעמא דנעבדה בהן עבירה פשיטא שאין לצאת בהם דהרי המה לימינעס ומראנצין גמורים כמו שכתב רש"י ז"ל בסוטה דף מ"ג ע"ב וז"ל מרכיב שניקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו כו' ע"ש. וכן כתב המהר"ם אלשיך ז"ל בתשובתו שם וכיון שהפירות היחור המה לימינעס לא הי' אצטריך הלבוש לדבר מזה כלל דבודאי אין לצאת בלימינעס או מאראנצין למצוה אלא על כרחך דכוונת הלבוש אשר בכה"ג גם הפירות הגדלין על האילן אף שהמה אתרוגים גמורים מ"מ פסולין משום האי טעמא דנעבדה בהן עבירה: והנה לפי מה שהבין המג"א בדברי הלבוש דכל היוצא מהכלאים פסול למצוה צ"ל דגם פירות האילן חשיב יוצא מהכלאים דהיניקות ושרף היחור מתערבים יחד עם הייניקות ושרף של האילן וכל הפירות בין הגדלים על האילן ובין על היחור מכח שניהם הם באין ומשו"ה גם פירות האילן חשובי מורכבים כמו פירות היחור וזה ברור לפענ"ד. אבל מהמהר"ם אלשיך שכתב שם בזה הלשון נשאלנו אם יוצאין בחג באתרוג מורכב אם לא ואם הורכב יחור של לימינא באילן אתרוגים לא קא מבעי' להו דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימינעס כדברי הגנני' וכמ"ש רש"י ז"ל בפרק משוח מלחמה כו' כי קא מבעי' להו איפכא שהורכב יחור של אתרוג בלימון כו' ע"ש מדבריו אלו יש לנו ללמוד דבאם הרכיב יחור של לימון באילן של אתרוג הי' פשיטא לי' להגאון ז"ל שהאתרוגים הגדלין על האילן עצמן מותרים המה למצוה דאל"כ הא גם בכה"ג שהרכיב יחור של לימון באילן