מצפה אריה קטז

בטל לגבי עיקר האילן שפיר יש לחלק ולומר דבמין בשא"מ לא שייך ביטול וכעין זה כבר העיר כבוד מו"ח הגאון נ"י בקונטרסו הנדפס בס' ישועות יעקב הל' לולב אך קצת באופן אחר יעו"ש: אולם גוף דברי התוס' ז"ל לפענ"ד צ"ע דא"כ אפי' לדעתם שפירשו כלשון אחרון דמיירי הכא שנטע אגוז ואח"כ כשנעשה נטיעה הבריך והרכיב באילן של היתר אמאי לא נימא כמו כן דיחור של ערלה בטלה לגבי עיקר אילן הזקנה אף בלא טעמא דזו"ז גורם כמו ילדה שסבכה בזקנה ועל כרחך צ"ל ולחלק דדוקא ילדה שסבכה בזקנה דבעצם הילדה אין בו שום איסור ערלה ומותר בהנאה כמו האילן עצמו רק אנו דנין על הפירות שגדלין על הענף להכי שפיר אמרי' דבטל תורת ערלה מהענף דנתבטל לגבי האילן אבל ביחור שנתגדל מן הנטיעה של אגוז ערלה דעצם היחור היא ערלה ואסור בהנאה לא שייך ביטול לגבי האילן דהא עכ"פ הוא עצמו נשאר באיסורו איסור ערלה ומש"ה גם על הפירות ליכא תורת ביטול רק דחשיב זו"ז גורם. ואם כה נאמר יש מקום לומר ולהוכיח מזה כמו שחידש הגאון ר' זלמן ז"ל דכמו היכי שהענף הוא בעצם חלוק מן העיקר משום שהוא נושא עליו שם איסור שוב אינו מתבטל מתורת ערלה גם מהפירות כן ה"ה היכי שהענף חלוק מן האילן בעצם מפני שהוא אינו מינו פשיטא דאינו נתבטל לגבי אילן מתורת ערלה וז"ב: אמנם גוף הדבר אשר כתבתי דיחור שנתגדל מנטיעה של האגוז ערלה אסור לדעת התוס' ז"ל בהנאה מחמת איסור ערלה לא ברירא לי וצריך אני לעשות לי רב בדבר זה. מי נימא דהא דפסיקא לן בכמה דוכתא דבערלה אסור אלא הפרי בלבד ולא העצים אינו רק באילן של היתר תוך שני ערלה אבל יחור או אילן שנתגדל מהנטיעה של אגוז ערלה שהוא אסור בהנאה גם על העצים חל תורת ערלה דהא הוי גידולי איסורי הנאה ואסורים בהנאה. או נימא דיחור או האילן עצמו לא נאסרו בהנאה אף שבא מאגוז של ערלה דאין תורת ערלה חל על העצים כמו שאינו חל באילן תוך שני ערלה רק כיון שנתגדל מן אגוז של ערלה יש תורת ערלה על הפירות שיוצאים ממנו לעולם. וראיתי להתוס' ז"ל שם ד"ה נוטעין יחור של ערלה שכתבו וז"ל וקמ"ל דלא גזרינן יחור אטו אגוז דביחור לא שייך ערלה ואם נימא דביחור שנתגדל מנטיעה של אגוז אסור בהנאה ודין ערלה עליו א"כ הא שייך דין ערלה ביחור עצמו ואמאי לא גזרינן אטו יחור של אגוז ערלה אלא משמע מזה דאף יחור שנתגדל מאגוז ג"כ מותר בהנאה. והא דקאמר ר"י נוטעין יחור של ערלה היינו אפילו יחור שנתגדל מנטיעה של אגוז ערלה מותר להרכיב אותו באילן היתר אע"פ שנהנה מהנטיעה דהא הפירות מותרים מטעם זה וזה גורם. וכן משמע מש"ס דפסחים דף כ"ו דאמרי' התם תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם כו' וע"ש ברש"י ז"ל דמש"ה קתני קליפי ערלה משום דבערלה לא נאסר רק הפירי ולא העצים ואם נימא דלדעת התוס' ז"ל ביחור מנטיעה של אגוז דערלה גם העצים נאסרים הא משכחת ג"כ עצים דאסורים בערלה ומדוע קתני קליפי ערלה: והנה אם נימא דיחור עצמו אף שנתגדל מנטיעה של אגוז דערלה לא נאסר בהנאה רק הגדולים נאסרים לעולם א"כ נסתר החילוק שכתבתי למעלה לחלק בין הרכבת יחור מנטיעה דאגוז לילדה שסבכה בזקנה דעלמא דבטלה ולפ"ז תמוה האיך הוכיח הגמרא מזה דסבר ר"י זו"ז גורם מותר הא י"ל דהכא לכ"ע מותר ומטעם ביטול הוא דבטל הענף לגבי אילן כמו ילדה שסבכה בזקנה כנ"ל: והנה פשט דברי הגמרא ללשון אחרון שהביאו רש"י ותוס' ז"ל הי' אפשר ליישב בפשיטות דהא דקאמר שאם נטע והבריך והרכיב הכי פירושו שהרכיב יחור של היתר באותו הנטיעה שנתגדל מן האגוז והעיקר הוא הנטיעה של איסור והרכיב בו היתר ולהכי הוי שפיר זו"ז גורם להפירות שביחור של היתר. אולם הלשון שכתבו רש"י ותוס' לא משמע הכי אלא מיירי שהרכיב אותו הנטיעה באילן של היתר ואם כן קשה כנ"ל: ולכאורה יש להקשות בש"ס דסוטה הנ"ל דפריך אי נימא ילדה בילדה תיפוק לי' מילדה קמייתא הא משכחת לה דילדה קמייתא הוא מנטיע' דאגוז של ערלה דהפירות שלה אסורים לעולם לדעת התוס' ז"ל א"כ לא שייך בי' חילול ואינו חוזר עלי' אבל מחמת הרכבת היחור שהרכיב בה יחור של היתר והפירות של יחור מותרים לאחר ג' שנים דהא הו"ל זו"ז גורם ואנן קיי"ל דזו"ז גורם מותר שפיר חוזר עלי'. אך אם נימא דהנטיעה של אגוז דערלה דין אגוז יש לה ואסור בהנאה א"כ לכתחלה אסור להרכיב בו דהא נהנה בהרכבתו וכמו דסבר ר"י דאין נוטעין אגוז של ערלה משום דהרי נהנה בנטיעתו ולכן שפיר ניחא דכיון דנעשה איסור בשעת הרכבתו לא מקרי הרכבת היתר אכן עכ"פ נדחה ראיות הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל דבמבשא"מ לא בטיל מדלא פריך הש"ס הרכבת איסור ה"ד דבהרכבת איסור שפיר משכחת לי' כנ"ל: אבל אי קשיא הא קשיא לי דלדעת רש"י דלמ"ד זו"ז גורם מותר גם הפירות מהנטיעה מהאגוז דערלה גופי' מותר לאחר שעברו שני ערלה דגם זה חשיב זו"ז גורם דנטיעה של איסור וקרקע דהיתר א"כ שפיר משכחת לה הרכבת היתר בהרכיב ילדה בזקנה וכגון שאותה זקנה הי' נטיעה מאגוז דערלה דמותרים הפירות לאחר שני ערלה מטעם זו"ז גורם אבל כשהרכיב ביה ילדה שפיר נוהגת דין שני ערלה בפירות של הילדה ול"ש לומר דבטלה גבי זקנה דהא עיקר הטעם דילדה דסבכה בזקנה בטלה הוא מטעם זו"ז גורם לדעת רש"י ובכה"ג איכא שני גורמים דאיסור בתוך שני ערלה גורם דילדה שהרכיב וגורם נטיעה דהאגוז דערלה ואחר שני ערלה מותרים הפירות של הילדה מטעם זו"ז גורם כמו האילן עצמו. ועיין בס' לחם סתרים דבשני גורמים פשיטא דעדיפא מגורם אחד עש"ה: ובישוב דבר זה נראה לדעתי הקלושה דכמו דאמרינן לענין הנהגת ערלה דילדה שסבכה בזקנה בטלה שאין על הענף שהרכיב תורת ערלה כן ה"ה לענין חזרה מעורכי המלחמה כיון שהעיקר אינו בתורת חזרה כלל גם על הענף אף שחייב בערלה ליכא תורת חזרה דגם לדבר זה שייך ביטול ואזלינן בתר האילן שהרכיב בה. ויען שראיתי להגאון מהרז"מ ז"ל בתשובתו השני' סימן נ"ז שפלפל הרבה בהקושיא שהקשה לי' חכם אחד דאמאי לא מוקמי' הגמרא שם לעולם ילדה בילדה וכגון שהילדה קמייתא בגזילה אתי לידי' דלא הדר עלי' ע"כ ומשמע דהגאון זצ"ל לא סבירא לי' כן דנימא דגם לענין תורת חזרה שייך ביטול אמרתי טוב לחזק דברי במסמרות נטועים. ואמינא להביא ראי' לזה מסוגיא דסוטה הנ"ל דמשנינין לעולם ילדה בילדה וכגון שנטעה להך קמייתא לסייג ולקורות דפטור מן הערלה. ופריך ומ"ש ילדה בזקנה דבטלה ומ"ש ילדה בילדה דלא בטלה ומשני התם אי מימלך עלה לאו בת מיהדר הוא הכא אי מימלך עלה בת מיהדר הוא מידי דהוי מעלו מאליהן דתנן עלו מאליהן חייבין בערלה ע"ש. ויש להקשות דלמה לן כולי האי הא מצינו לאוקמא בפשיטות דילדה קמייתא הי' אילן שעלה מאליו ופשיטא דאף דעלו מאליהן חייבין בערלה מ"מ אינו חוזר עליהן מערכי המלחמה דהא כתיב אשר נטע כרם ובאילן שעלה מאלי' לא הוי נטיעה כלל ולעיל אמרי' בברייתא אשר נטע אין לי אלא נטע לקח וירש כו' מניין ת"ל ומי האיש ונראה דמרבינן מיניה אף שהיתה הנטיעה על ידי