מצפה אריה קיג

מותרות עכ"ל. וכ"כ שם ד"ה למיעוטי חליפי ע"ז דאף חליפי ע"ז כשירות לכפרה. וא"כ לפ"ז בחורש בשו"ח ואותו ואת בנו דהיתה להם שעת הכושר אפי' אם נימא דאסורי להדיוט מחמת שתעבתי לך מ"מ שרי לגבוה לפי דברי התוס' הנ"ל וזה הוא דבר שראוי להתבונן עליו. ומצאתי אח"כ שכבר תמה בזה הגאון בעל מ"ל בפ"ג מהל' א"מ: אבל לכאורה דברי התוס' צ"ע דהא בתמורה דף כ"ט פרכינין נעבד מנ"ל דמותר להדיוט ומשני ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואס"ד להדיוט אסירי ל"ל קרא למעט גבוה והתם גופה בתר הכי מסיק הש"ס דאיצטריך תרי קראי גבי טריפה דאי ממשקה ישראל ה"א הנ"מ היכא דלא היתה להם שעת הכושר ע"ש. ומוכח א"כ מגמרא הלזו דאחרי שגלי רחמנא בטריפה דאף שהיתה לה שעת הכושר אסיר לקרבן ילפינן מינה ג"כ לשאר פסולי קרבן דאין לחלק כלל בהכי דאלת"ה הדרי הפירכא לדוכתי' נעבד מנ"ל דמותר להדיוט דהא ממשקה ישראל לא הוי ידעינן שהרי נעבד הי' לה שעת הכושר וא"כ שפיר אצטריך קרא למעט לגבוה אף אם אסורי להדיוט אלא ע"כ כנ"ל. ועוד תמוהין דברי התוס' מש"ס דפסחים דף מ"ח דפרכינן התם מברייתא ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל יכול לא יביאו מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו אף כל שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו וא"א מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר ע"ש. ומעתה לדעת התוס' ז"ל קשה הא ממשקה לישראל אין למעט מוקצה דהא הוי לי' שעת הכושר: איברא שראיתי להתוס' שם בחולין ד"ה מדאסר שהקשו ודילמא איצטריך קרא להקדישה ואח"כ הרביע כלאים כדאמרי' בפ' כ"ה גבי טריפה ותרצו שם מקודם שני תירוצים אחרים ואח"כ כתבו אי נמי מדגלי לך בטריפה שאין חילוק ה"ה בכלאים ומחוסר זמן הרי לך שהתוס' מסופקי' בזה אי אמרינן דכיון דגלי רחמנא בטריפה דבכל גוונא פסול לגבוה ה"ה בשאר פסולים נמי אין לחלק כלל: והנה מה שנראה לפע"ד בזה דבחולין שם להלן אמרי' איסי בן יהודה אומר בו"ח אסור באכילה ובהנאה מק"ו דערלה. ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בהנאה בו"ח דנעבד' ב"ע לא כ"ש מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר כו' כלאי הכרם יוכיח וקאמר שם הגמ' זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסרין והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה והקשו התוס' ז"ל דבפ"ק דמנחות אמרי' אי ממשקה ישראל ה"א היכא שלא היתה לה שעת הכושר כו' ותרצו דהתם מיירי ביין ועושין ממנו נסכים למזבח דבעינן שיהיה ממשקה ישראל ואותן לא היתה להן שעת הכושר. ותירוצם תמוה דהא משכחת לה שגם בהעיקר הי' בה ענבים מכבר כשנטען ונאסרו עם העיקר דכיון דאמרי' דעיקרן נאסרין פשיטא דגם אם יש ענבים בהעיקר דג"כ נאסרין וכן משמע מדברי התוס' פסחים דף כ"ה ד"ה ומה לערלה ע"ש ומאותן ענבים אפשר להוציא משקה לנסכים וגם הי' להם שעת הכושר ואמאי אמרינן בתמורה ובמנחות דממשקה ישראל ה"א דוקא היכי שלא היתה להם שעת הכושר: ולולא דברי התוס' הי' אפשר ליישב קושיתם באופן אחר דבכלאי הכרם איכא תרי גווני איסורי העיקר והגידולין להעיקר הי' לו שעת הכושר אבל נעבדה בו עבירה והגידולין לא נעבדה בהן עבירה ולא הי' להן שעת הכושר ומשו"ה בו"ח שפיר ילפינן מעיקר כלאי הכרם אף שהי' להן שעת הכושר אסור משום שנעבדה ב"ע ה"ה בו"ח דנעבדה בו ג"כ עבירה אבל טרפה וכיוצא בו דלא נעבדו בהו עבירה לא מצינו למילף מעיקר כ"ה משום דאיכא למיפרך מה לעיקר כ"ה דנעבדה בהו עבירה [ועיין ריש פרק כל האיסורין שרצה הש"ס לדון דרובע ונרבע פסול למזבח מבעל מום ומה בע"מ שלא נעבדה בו עבירה פסול רובע ונרבע שנעבדה בהן עבירה לא כ"ש] ועל כרחך אתה צ"ל דילפינן מגידולי כ"ה שלא נעבדו בהן עבירה ונאסרין לגבוה להכי בעינן דומיא דגידולין שלא הי' להן שעת הכושר ומשו"ה שפיר ניחא דברי התוס' בחולין דצפורי עיר הנדחת לא ממעטינין ממשקה ישראל דהא איכא בהו תרווייהו חדא דהי' להן שעת הכושר וגם לא נעבדה בהן עצמן עבירה א"כ לא דמי לא לעיקר כלאי הכרם ולא לגדולים ומשו"ה לא מצינו למילף מקרא דמשקה ישראל אבל בש"ס דתמורה אמר שפיר דאי ס"ד דנעבד אסור להדיוט למה לי' קרא למעט לגבוה תיפוק לי' דבעינן ממשקה ישראל משום דנעבד אף שהי' לו שעת הכושר מ"מ כיון דנעבדה בו עבירה שפיר מצינו למילף מעיקר כ"ה דג"כ הי' להן שעת הכושר ואסורין משום דאסורי להדיוט וגם שנעבדה ב"ע. ולפ"ז שפיר ניחא נמי ש"ס דפסחים הנ"ל דהא התם לעיל מני' אמרינן ומוקצה דאורייתא היא א"ל אין ואזהרתי' מהכא לא העשה כל מלאכה וכתב רש"י ז"ל דכיון דלאו מזומן היא ותכתוב קראו הכנה הו"ל מלאכה ועובר עלי' משום ל"ת כל מלאכה והדר אמרינן התם והא את הוא דאמרת בעי' מני' מרב חסדא ואמרי לה בעי' מרב הונא הביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט מהו כו' וע"ז פשיט הגמרא מהך ברייתא דקאמר יכול לא יביא מן המוקצה כו' מעתה לפי האמור אתי ספיר דכיון דהכנה הו"ל מלאכה א"כ הרי נעבדה בו עבירה ושפיר איכא למילף ממשקה ישראל למעט מוקצה וכמו כן ניחא ש"ס דחולין דאם נימא דחורש בשו"ת ואו"ב נאסרין להדיוט פשיטא דנאסרין ג"כ לגבוה דהרי נעבדה ב"ע והוי ממעטינן ממשקה ישראל כמו נעבד: ודע דלפי הנ"ל יש להביא ראי' מדברי התוס' חולין שהבאתי למעלה שכתבו דגם חליפי ע"ז כשרים לכפרה למה שחקרו האחרונים ז"ל דמכירת ע"ז כיון שתופסים דמיהם ונעשו החליפים א"ה אי חשוב המכירה עצמה להנאה או לאו ומכאן מוכח דל"ח הנאה דאם נימא דחשיב הנאה הרי נעבד ב"ע בשעת החליפין דנהנה מע"ז א"כ צ"ל פסול לכפרה אף שהיתה להן שעת הכושר כנ"ל]: וכמה מעליא הא שמעתתא ליישב דברי רש"י ז"ל בסוכה דף ל"א ע"ב שדעתו דהא דאמר רבא התם לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא מיירי אף קודם ביטול ומשום דכיון דבע"ז של עכו"ם מיירי ובידו לבטל יצא בדיעבד. והקשו התוס' ז"ל מש"ס דע"ז שהבאתי לעיל דבעי ר"ל המשתחווה לדקל לולבו מהו למצוה וקאמר רב דימי דבאשרה שביטלה קא מבעי' לי' יש דיחוי אצל מצות כו' ומדחשיב לי' דחוי ש"מ דאינו יוצא קודם ביטול אפי' בדיעבד. ולפי האמור שפיר ניחא דר"ל דקדק לומר המשתחווה לדקל ולמה לא אמר סתם לולב של ע"ז כמו דאמר רבא הכא וכן הוא הלשון בכל מקום. ומשו"ה סבר רש"י דרבא מיירי בלולב של ע"ז שלא עבדו עדיין דהא בע"ז של עכו"ם מיירי ואנן קיי"ל דע"ז של עכו"ם נאסר מיד ושל ישראל עד שעבדו וכיון דאכתי לא עבדו לא נעבד בה עבירה דעל ל"ת דעשיית צלמים אין בן נח מוזהר עליו כמ"ש הרמב"ם ז"ל וא"כ הוי רק כמו חליפי ע"ז דכשר ג"כ לגבוה בדעבד וה"ה למצוה דיצא בדיעבד אבל ר"ל דאמר המשתחווה לדקל דכבר עבדו ונעבד בו עבירה לפסול לגבוה ה"ה למצוה דאפי' בדיעבד לא יצא קודם ביטול לרב דימי ומש"ה שפיר מבעי' לי' לאחר ביטול מהו אי יש דחוי כו'. ומה מאוד מיושב בזה דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' לולב שכ' אשירה הנעבדת אע"פ שבטלו האשרה מלעבדו או שהיתה של עיר הנדחת הרי זה פסול הי' אחד מהן של עכו"ם לא יטול לכתחלה ואם נטל יצא. ודבריו תמוהין וכמו שתמהו עליו נושאי כליו דהלא בגמרא אמרי' דמתניתין דקתני לא יצא היינו באשירה דמשה