מצפה אריה קח

קדושין צר איסור דאשת איש אין קדושין תופסין בה והבן: אמנם זה אינו אלא לתנא דברייתא דקתני ומודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרת עליו אבל ר' שמעון בן אלעזר דפליג והשיב ע"ז והיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ופירשו הקדמונים ז"ל דלא בא לפלוג על ר' אליעזר אלא סבר דר' אליעזר אינו מודה בזה עיין ברשב"א ובפנ"י ולדידי' א"כ סובר ר' אליעזר דאין ביד השני להפקיע אישות של הראשון וקדושי שני אינו אלא לחצאין וכיון שכן לפי האיבעי' דר' אבא דקדושי שיור פסול לר"א בכה"ג אין קדושין של שני נתפסין בה כלל דגם זה הוי קדושי שיור כיון שאין הקדושין עתידין להגמר וא"כ אין אנו יכולין למדרש הקרא כר' ינאי והיתה לאיש אחר אפילו לא נתגרשה אלא לאיש אחר דא"כ לא תהי' הקדושין של זה האיש אחר תופסין בה ולהכי פליגי רבנן אדר' ינאי ודרשי להאי קרא לכל איש ואיש והיינו שגירשה לכל העולם אך לא בגט אחד אלא בכמה גיטין והני רבנן לשיטת ר' שמעון ב"א אזלי ודו"ק: עוד העליתי שם למעלה בסי' כ"ד קושיא גדולה לשיטת הירושלמי דלא סבר להא דמודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת ונתאלמנה כו' שמותרת לזה שנאסרה עליו איך יפרנס הא דכתיב ושנאה האיש האחרון או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה לפי מאי דקיי"ל דמחזיר גרושתו אינו חייב אלא בקידש ובעל אבל בעל ולא קידש אינו לוקה. וא"כ בכה"ג שהראשון לא גרשה אלא לאיש אחר בלבד הא הקדושין לא אהני כלל דהא לכו"ע הי' היא אסורה וקיימא מחמת קדושין הראשונים ולזה שהתיר הא כבר מת וכיון דהקדושין לא אהני ולא מידי לא חשיב קדושין כלל ואמאי חייב. וכמו כן יש להקשות נמי על הש"ס דילן לר' שמעון ב"א דפליג אהאי תנא דקתני ומודה ר' אליעזר וכו' ולדידי' בנשואין של השני אינו נתרוקן האישות של הראשון ואם נתאלמנה או נתגרשה היא אסורה להנשא מכח אישות של הראשון וכמו שהבאתי למעלה אבל לפי מה שבארתי יש לומר דר' שמעון ב"א דרש להאי קרא כמו דקאמרי רבנן דפליגי אדר' ינאי דלאיש אחר היינו לכל איש ואיש ומיירי א"כ שבאמת כבר הותרה מבעלה הראשון לכל העולם ודו"ק: והנה ראיתי להעיר עוד במה שראיתי להגאון רע"א בהגהותיו שם בסוגיא בהא דמודה ר' אליעזר כו' שכ' וז"ל תמוה לי על השמטת הפוסקים ראשונים ואחרונים את זאת הא נ"מ לדידן באומר חוץ מנכרי פלוני דהגט כשר ובזה קיימא הסברא דנשאת לאחר דמותרת אח"כ גם לזה הנכרי לכשיתגייר דהואיל ופסקה פסקה עכ"ל נראה מדברי הגאון ז"ל שסבר דהא דמודי רבנן דלנכרי ועבד לא הוי שיור היינו רק דמחמת זה לא בטל הגט אבל מ"מ מהני דבורו במה שאמר חוץ מפלוני נכרי ועבד ואם נתגיירו היא אסורה להם משום איסור אשת איש ולדעתי זה אינו דברור אצלי דלרבנן דכל ששייר בגט לא הוי גט כלל משום דבעינן כריתות ושתהי' נכרתת ממנו לגמרי ואם נימא דבחוץ מנכרי ועבד היא נשארה באיסורה לא היו אומרים דהגט כשר דהא לא הוי כריתות. אלא דסביר' להו לרבנן דלנכרי ועבד לא הוי שיור והגט כשר ולא מהני כלל דבריו מה שאמר חוץ מפלוני נכרי ועבד ואם נתגיירו היא מותרת להם וכן כל הני דאיבעי התם הגמרא כגון חוץ מקדושי קטן או חוץ מנולדים או חוץ מבעל אחותה אם נימא דבכל הני סברי רבנן דהגט כשר היא מותרת להם דכיון דלא חשיב שיור אין ביד הבעל לאסור עליהם. תדע דכן היא דאי אמרת דבכל הני אם נימא דדמי לעכו"ם ונכרי והגט כשר היא אסורה עליהם. קשה הא דתניא דכשמת ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו הא כל הני פרכות יש לפרוך ג"כ אפי' לרבנן כגון שהתנה חוץ מקדושי קטן או חוץ מנולדים דבזה מודו רבנן דהגט כשר ואם הלכה ונשאת לאחיו של זה בטל מצות יבום וזה תשו' ר' טרפון וכן תשו' ר"י הגלילי היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה וכן כל הני פרכות וכן תשו' ר' יהושיע מקיש קודמי הוי' שני' לקודמי הוי' ראשונה כו' אלא לדעתי ברור דלרבנן כל כה"ג דלא הוי שיור לפסול הגט נתבטל דבריו לגמרי והיא מותרת לכל אדם אפי' לאלו שאמר חוץ. דוגמא לזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו גבי הא דבעי התם הגמרא היום אי את אשתי ולמחר את אשתי שכתב וז"ל וק"ל מ"ט בעי אליבא דר' אליעזר אי הוי גט ליום אחד בלבד כדקא אתני אי לא הוי גט כלל ואליבא דרבנן בעי אי הוי גנו גמור ופסקה מיני' לגמרי דלא כתנאי' וי"ל דמשום דשמע לי' לר' אליעזר דשרי לחד ואסר לחד בעי אליבי' דכוותי' דהיינו אי שרי' חד יומא ואסרי' חד יומא אבל לרבנן דלית להו גט לחצאין הכא נמי פשיטא לי' אליבייהו דא"א כדקאמר שתהי' מותרת יום אחד ותחזור לאיסור מחר כו' דאין גט לחצאין ע"ש. וכן לדעתי ברור דבשאר ענינים לרבנן כל דלא חשיב שיור פשיטא נמי דדבריו בטלים ומותרת אפי' לאותן ששייר ודברי הגאון ז"ל אינו אלא מן המתמיהין: והנה התוס' דיה כגון שבא ראובן כתבו תימא לר"י כשבא שמעון וקידשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן מ"ש מהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונשאת לאחר דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו ע"ש ונראה דיש ליישב עפ"י מ"ש רש"י ז"ל ביבמות דף מ"ט בהא דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר נדה דהא תפסי בה קדושין שנאמר ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה תפסי בה קדושין סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין ופי' בקונטרס דאף לאחר שזינתה לא פקע ממנה קדושי' הראשונים כוונת רש"י ז"ל בזה דכיון דחזינן דאין קדושי' נפקע מסתמא נמי תפסי בה קדושין דאם נימא דלא תפסי בה קדושין הי' נמי נפקעים קדושי' הראשונים. וכן כתבו המפורשים עיין דו"ח רע"א. והתוס' הקשו על זה וז"ל וקשה לר"י דנדה נמי לא פקעי קדושי' ואפ"ה איצטריך קרא לאתויי דתפסי בה קדושי וכתב הרמב"ן ז"ל לחלק דשאני נדה דיש לה היתר לאחר זמן כשתטהר אבל סוטה אסורה לעולם וע' בריטב"א ובנ"י שכתבו כשיטת רש"י ז"ל ע"ש. ולפ"ז הא י"ל דהא דקתני בברייתא דמודה ר"א דאם הלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שהיא מותרת לזה שנאסרה עליו והטעם הוא משום דנתרוקן כח האישות לגמרי להשני כמו שכתבו התוס' שהבאתי למעלה הוא משום דכיון דבקדושין של שני נעשה על הראשון באיסור אשת איש והכא היא אסורה על הראשון לעולם דאפי' אם ימות או יגרשה השני תהי' אסורה עכ"פ להראשון משום איסור מחזיר גרושתו ואפשר דסביר' נמי לר' אליעזר כר"ע דסבר ביבמות דף מ"ז דאין קדושין תופסין במחזיר גרושתו ומשו"ה כיון דאסורה על הראשון לעולם ואלו הי' קידשה אח"כ לא הי' תופסין בה הקדושין כמו כן נפקעין ממנה גם הקדושין שהי' עלי' מכח הראשון כסברת רש"י ז"ל שהבאתי למעלה אבל בקידשה ראובן חוץ משמעון וקדשה שמעון סתם נהי דאהני קדושי שמעון לאוסרה על ראובן באיסור א"א מ"מ אין איסורו איסור עולם דאם ימות שמעון או יגרש אותה תהי' מותרת להראשון דהא לא הוי אצלו מחזיר גרושתו דהא לא גרשה מעולם וכיון דאין איסורו איסור עולם דעי לנדה דאין הקדושים הראשונים נפקע ממנה והתוס' לא רצו בזה דאינהו פליגי על רש"י ז"ל ביבמות אבל לשיטת רש"י ז"ל יש מקום ליישב כנ"ל ודו"ק הנראה לפענ"ד כתבתי והנני אחיך הדו"ש באהבה וד' יהי' במעוזך לברכך בכל טוב וברוב ברכה והצלחה ואת חג הבעל תחוג אי"ה יחד עם כל ב"ב בעונג ובשמחה: