מצפה אריה קז

ינאי ופליגי עלי' דאיהו סבר דמקרא הזה מיירי שלא גירשה אלא לאיש אחד בלבד ואינהו סברי דלעולם מיירי התורה שגירשה לכל העולם רק לא בגט אחר אלא בכמה גיטין כגון שגירש וחזר וגירש ומשו"ה דרשו לכל איש ואיש: ומעתה לגירסא זו הלא מבואר בהדי' בגמרא דהבעל יכול לחזור ולהתיר לאותו פלוני אולם המפרשים מחקו זה והעמידו שני חצאי לבנה ונרשם בצידו שזהו טעות הדפוס אלא גורסין ורבנן האי איש כו' וקאי אחכמים דפליגי אדר' אליעזר. אך הרש"ל ז"ל בחי' גורס ורבנן אמרי טעמא דר"א ור"ל הרבנן שהי' בימי ר' ינאי עכ"ל ע"ש. ועיין בפנ"י שלא הביא רק הגירסא ורבנן האי איש לכל איש ואיש וכתב וז"ל ויש לתמוה כיון דלר"א איצטריך קרא להיתרא אלמא דמסברא הוי אסורא כו' א"כ לרבנן לא לכתוב לאיש אחר ומסברא נאמר דאסור' בחוץ עכ"ל ע"ש. ולפע"ד נראה שזו הגירסא דאיתא בגמרא שלפנינו נכונה הוא. דהנה התם בסוגיא אמרינן בעי ר' אבא בקידושין האיך תבעי לר' אליעזר תבעי לרבנן תבעי לר' אליעזר עד כאן לא קאמר ר"א אלא משום דכתיבי קראי אבל בקידושין קנין מעליא בעינן. תבעי לרבנן כו' בתר דבעי הדר פשטה ויצאה והיתה וקשה לי איך ס"ד דר' אבא דלר' אליעזר נמי פוסל שיור בקידושין כמו לרבנן א"כ איך סבר ר' אליעזר דגבי גט מהני אם גירשה לאדם אחד ודרש הא דכתיב ויצאה והיתה אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחד. הא אם לא התירה רק לאדם אחד אין הקידושין של השני יכול לחול כלל דהא לא הוי קנין מעליא כיון דעוד לא נפקע כח האישות של הראשון ואכתי אגידה בי' והוא אסורה לכו"ע מחמת קידושין של הראשון א"כ פשיטא דלא חשיב קנין מעליא ואל תדחה לומר מהא דאמר אביי הסם את"ל איתא לדרב אבא כו' בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם קדושי ראובן אהני למיסרא אעלמא קדושי שמעון אהני למיסרה אראובן אלמא דבמאי דמהני למיסרה אראובן תופסין הקדושין של שמעון דז"א דפשיטא דלפי האמת סבר ר' אליעזר דבקדושין שיור אינו פוסל דלא בעינן קנין מעליא כדקאמר אביי ואת"ל איתא לדר' אבא אבל לפי מאי דבעי ר' אבא דשיור בקידושין פוסל לר' אליעזר כמו לרבנן ובעינן קנין מעליא פשיטא דמסתברא למימר דמה שנשאר כח האישות אצל בעלה הראשון ואכתי אגיד' בי' חשיב אצל השני שיור בקידושין ולא הוי קנין מעליא וקשה א"כ איך חלין כלל הקדושין של השני: והנה יש לומר דכיון דמודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת נפקא קנין האישות ונתרוקן להשני לגמרי כמ"ש התוס' משו"ה חשיב קנין מעליא דעם הקידושין נעשה קנינו קנין גמור כמו שאר קדושין דעלמא ואף דקודם שקידש הי' להאשה התקשרות עם בעלה הראשון מ"מ כיון דעם הקידושין בטל ההתקשרות שפיר תפסי בה קדושי שני דוגמא דאמרינן בעלמא גיטו וידו באין כאחד הכא נמי תפיסת הקידושין של שני עם הפקעת קדושין של ראשון באין כאחד: אך לכאורה יש לפקפק ע"ז דאם נימא דקדושי שיור לא מהני כלל ואם לא הי' נתרוקן האישות לגמרי לא הי' תופסין בהאשה הלזו שום קדושין והקדושין תליא בזה שעם הקדושין נפקע האישות של הראשון לגמרי מהיכי תיתי למימר הכי אדרבה נימא לאידך גיסא דהוי קדושי שיור כיון דאכתי אגידה עם הראשון ולא הוי קדושין כלל ובשלמא לפי מאי דמסיק ר' אבא דמקשינן הוי' ליציאה וכמו דגירושין איתא לחצאין כן קדושין נמי איתא לחצאין וקדושי שיור תופסין בה שפיר אמרינן דכיון דעכ"פ נתפסין בה קדושין של שני שתהא נאסרת משום אשת איש לאותן שמותרין לה נפקע מחמת זה כח האישות של הראשון לגמרי ונתרוקן להשני. אבל לפי מאי דבעי ר' אבא דמודה ר' אליעזר דבקדושין בעינן קנין גמור וכל זמן שאין בידו לקדשה לגמרי אין הקידושין חלין כלל מסתברא למימר דלא אהני. וכן יש להוכיח האי סברא מסוגיא דהתם גופה דאמרינן נענה ר"ע ואמר הרי שהי' זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצא אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וק"ו ומה גרושה שהיא קלה אסורה משום צד גרושין שבה אשת איש שהיא חמורה לא כ"ש ופירוש רש"י ז"ל משום צד איסור שבה והש"ס מוקי לה דמיירי בחוץ. ולכאורה יש להקשות כיון דמודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת כו' שהיא מותרת לזה שנאסרה עליו ונתרוקן כח האישות של הראשון ע"י קדושי שני א"כ מאי צד איסור יש בה. ואין לומר דקושי' ר"ע הוא מביאה לחודי' בלי נשואין רק בדרך זנות דז"א חדא דמנ"ל דר' אליעזר מתיר בלי נשואין דלמא באמת ע"י נשואין דוקא משום דנתרוקן ואפי' אם נימא דר"א סתמא קאמר קשה באמת אדר' אליעזר גופה דכיון דהא דמתיר ר' אליעזר הוא מקרא ויצאה והיתה והתם בנשואין מיירי הכתוב דלמא באמת בלי נשואין אסור וזו הערה גדולה. אלא ע"כ צ"ל דמוכח דגם בלי נשואין היא מותרת דאם נימא דבלי נשואין היא אסורה משום צד אישות שבה קשה איך תופסין בה קדושין כלל ואי משום הא גופא דאמרי' שע"י הקידושין יהי' נתרוקן לגמרי לא מסתבר למימר הכי וכמ"ש. ועיין בקצה"ח סי' ר' שהחליט לומר דגיטו וידו באין כאחד או גיטה וחצרה באין כאחד לא אמרינן אלא גבי גט ושטר שחרור דלא בעינן שיזכו בהגט קנין גמור רק בקבלה לחודי' סגי אבל כל היכי דבעינן קנין לא מהני בכה"ג כגון שאם יכתוב שטר מכירה ומניח את השטר בתוך הבית לא אמרי' שקנה השטר ע"י קנין חצר של הבית דבאין כאחד משום דאי אפשר אלא א"כ שיהי' החצר רגע אחד שלו מקודם וע"כ הא דאמרינן גבי גט ושטר שחרור האי סברא דבאין כאחד הוא רק משום דלא בעינן קנין ע"ש א"כ הכי נמי דאם נימא דקדושי שיור לא הי' מהני רק משום דעם הקדושין נפקעין הקדושין מבעלה הראשון לא אמרינן בכה"ג באין כאחד כיון שאין האישות הראשון אפשר להתרוקן רק אחר החלות הקדושין מזה השני ודו"ק: וליישב דבר זה נראה לי עפ"י סברת הרמב"ן ז"ל בקדושין דף ס' גבי הא דפריך התם הגמרא לר' יוחנן דאמר אפי' מאה תופסין בה מהא דתנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והקשו התוס' וכל הקדמונים דלמה לי' לאתובי' מגט מקדושין גופי' הו"ל למיפרך כיון דשיורא הוי כל קדושין דמשייר בה לאו כלום הוא כדמסיק ר' אבא בפ' המגרש ויצאה והיתה וכמו דלרבנן פסול שיור בגט כן פסול נמי בקדושין והביא הר"ן והריטב"א ז"ל בשם הראב"ד שתירץ דר"י לא סביר' לי' כר' אבא אלא סובר דמודי רבנן דבקדושין שיור אינו פוסל אבל הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל כתב וז"ל אבל המכוון דודאי מודה ר' יוחנן דשיור פוסל בקדושין כמו בגירושין מיהו ס"ל דאין שיור פוסל אלא כשהוא משוייר לעולם כגון חוץ מפלוני או חוץ מזנותיך אבל הכא שאין שיורו אלא למ"ד יום כו' לא חשיב שיורא אלא הקדושין חלין מעכשיו והולכין ונגמרין עד ל' יום ע"ש. ולפי סברתו דאפי' לרבנן דשיור פוסל בקידושין מ"מ כל היכא שהשיור מאלי' נתבטל אח"כ והקדושין הולכין ונגמרין לא חשיב שיור כלל כן שפיר י"ל לר' אליעזר לפי איבעי' דרב אבא דשיור בקדושין פוסל מ"מ במגרש חוץ מפלוני והלכה ונשאת שפיר תופסין הקדושין משום דכיון דהשיור מאליו נתבטל והקדושין הולכין ונגמרין לא חשיב שיור ואדרבה הכא עדיף יותר שהקדושין נגמרין תיכף אחר החלות. אך כל זה לא שייך לומר אלא אם באנו לבטל הקדושין מטעם שיור דסגי אם יגמרו הקדושין אחר החלות מה שאין כן לר' עקיבא דחשיבי בשעת