מצפה אריה קו

להיות חלה השבועה דהנה הכא משמע דמיירי באמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה סתם ולא פירש סוכה של מצוה דוקא וא"כ לכאורה אמאי לא נימא דדעתו הי' על הסוכה של כל ימות השנה ויחול ע"י כולל ג"כ על סוכה של מצוה דמגו דחל על סוכה של שאר ימות השנה. אך באמת שפיר ניחא לפי מאי דאיתא בירושלמי ומביאו התוס' בשבועות דף כ"ד והרב"י ביו"ד סי' רל"ו שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסחים שבועה שלא אשב בסוכה מותר לישב בסוכה והטעם פירשו התוס' והר"ן ז"ל דסתם מצה כוונתו של כל ימות השנה ומשו"ה חייל נמי בכולל על מצה של מצוה וסתם סוכה אינו אלא סוכה של מצוה ומשו"ה מותר דעל דבר מצוה בלא כולל לא חייל ומעתה מסתברא דכ"ז אינו אלא באומר שבועה שלא אשב בסוכה דאז אמרינן דמסתמא הי' כוונתו על סוכת החג אבל באומר שבועה שלא אהנה מן הסוכה בשלמא אם נימא דקיום המצוה בעצמה חשיבה הנאה אז הי' אפשר לומר ג"כ דכוונתו אינו אלא על הנאת המצוה בלבד ומשו"ה לא חל אבל כיון דקיום המצוה לא חשיבה הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ כי אמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה ע"כ הי' כוונתו על הנאת הצל של הסוכה דהוי הנאת הגוף ולא על ענין המצוה מהיכי תיתי לן לומר דמהסתם הי' דעתו סוכה של ימות החג דוקא דכיון דמה שאסר על עצמו היא הנאת הצל מה לי בימות החג ומה לי בשאר ימות השנה ואשר ע"כ צריכין אנו לומר דכוונתו הי' לאסור הנאת הצל של סוכות כל השנה וממילא צריך להיות חל בכולל נמי על סוכה של מצוה כמו מצה. ואמאי קאמר רבא שבועה שלא אהנה מן הסוכה מותר. ואם נימא דמצוה לאו להנות ניתנו היינו נמי הנאת הגוף ומשו"ה שרי בסוכה של מצוה דלא חשיבי הנאה קשה א"כ באומר הנאת סוכה עלי אמאי אסור הא של מצוה לא חשיב הנאה והש"ס פריך מתורת ממ"נ ומשני הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה דמסתמא כוונתו על ישיבה של מצוה ומשו"ה מותר והא דאמר ישיבת סוכה עלי ולפי זה לפי מאי דמסיק הגמרא דרבא מיירי באיסור שבועה שלא אשב בסוכה אפשר להיות לדעת הקדמונים הנ"ל דאם אסר עליו ההנאה מן הסוכה בכל גווני אסור לישב בסוכה אפילו אם אמר בלשון שבועה וכמו שבארתי דע"כ הי' כונתו על הנאת הגוף ולא על המצוה וממילא אין חילוק בין סוכה של כל השנה לימות החג דהא חל ע"י כולל. הנראה לפענ"ד כתבתי והנני ידידו הדו"ש וש"ת באהבה ומברכו בכט"ס: סי' נ רב שלום וברכה לאהובי אחי נצמד בקירות לבבי הרב החריף הנגיד המפורסם יקר רוח מוה' שמחה נ"י ברודא. ע"ד הערה אשר כתבת אלי בסוגיא דריש פרק המגרש דף פ"ג אף כי הי' קשה עלי לעיין בענין הלז מאחר אשר כבר כתבתי בענין הזה וגם כבר הובא הדברים בדפוס (לעיל בסי' כ"ד) עכ"ז למען אהבתך לקחתי לי מועד לעיין בדבריך ולהשיבך את אשר תעלה במצודתי בעזר הצור: אשר רצית אחי היקר ליישב תמיהת התוס' שם בהא דתניא ומודה ר' אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו. וכתבו התוס' ותימא למאן מודה דלרבנן דפליגי עלי' הא לא הוי גט ואינה מותרת לשום אדם. וכתבת ליישב ע"פ מה שכתב הרמ"א בסי' קמ"ג ס"ק ט"ז דבאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני אין לו תקנה להתירה לאותו פלוני אלא אם כן יקדשנה ויחזור ויגרשנה והוא בשם תשו' הרא"ש ז"ל ע"ש. ודנת דלפ"ז ה"ה לר' אליעזר אם אמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אין ביד הבעל שוב לחזור ולהתירה לאותו פלוני אלא א"כ יקדשנה מחדש כמו לדידן בע"מ ומשו"ה שפיר קתני ומודה ר' אליעזר היינו דאף דלרבנן דלא הוי גט כלל יכול הבעל ליתן לה גט אחר ולהתירה לכו"ע משא"כ לר' אליעזר אין ביכולת של הבעל להתירה לאותו פלוני מ"מ מודה גם הוא דאם נשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה ע"כ דבריך. ולדעתי זה אינו דפשיטא דלר' אליעזר יש ביד הבעל לחזור ולגרשה להתירה גם לאותו פלוני שנאסרה עליו דזה לא דמי למ"ש הרמ"א שם דבע"מ כבר היא מגורשת גמורה אף לאותו האיש שהתנה עליו ותנאי מלתא אחריתי דלא חשיב שיור בגוף הגט כמו דאמרינן התם בסוגיא אבל בחוץ דהוי שיור בגוף הגט ולגבי זה שנאסרה עלי' חשיב כמו שלא גרשה כלל יכול הבעל לחזור ולגרש וכן משמע מהתוס' שם ד"ה אפילו בסוף דבריהם מה שפירשו דברי הירושלמי תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם דאין איסור שלה תלוי בשום אדם כו' אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה עכ"ל מבואר בדבריהם שביד הבעל להתיר אח"כ בגט אחר גם לזה לר"א ואף דמה שכתבו הלשון קודם שימות אחיו המת שנשאה דמשמע מזה דגם אחר שנשאת לאיש יכול הבעל הראשון להתירה לזה על כרחך אנו צריכין לפרש שלא כתבו כן אלא לפרש דברי הירושלמי בכך דלשיטתי' שם בסוגיא דלא סביר' לי' הא דאיתא בבבלי הברייתא ומודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת ונתאלמנה וכו' שהיא מותרת לזה שפיר אפשר לומר הכי דביד הבעל לגרשה אף אחר שנשאת לאיש כיון דכח האישות מהבעל הראשון נשאר עלי'. דלש"ס דילן לפי הברייתא דקתני ומודה ר' אליעזר כו' וכתבו בתוס' ד"ה אלימא מטעמא כיון שנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של הראשון לגמרי לא שייך כלל לומר כן וגם קושית הירושלמי דפריך וליתני י"ו נשים לר"א לשיטתי' יש לפרש בפשיטות כגון שגירש חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחיו של זה משא"כ לשיטת הגמרא דבבלי אי אפשר להקשות כן אלא בע"מ דוקא או בקידשה חוץ מפלוני וכמו שהקשו התוס' ועיין במהרש"א שדקדק מ"ש התוס' שאיסור תלוי בהמגרש משמע דמיירי בגט [ועיין בפנ"י שהוא ז"ל הי' סבר שהירושלמי מיירי בע"מ דבחוץ הא מודה ר"א אבל במחכ"ת נעלם ממנו שהירושלמי פליג בזה אש"ס דילן ע"ש] אבל מ"מ מדברי התוס' לפי מה שבארתי אנו לומדים דגם לר"א יכול הבעל לחזור ולהתיר לאותו פלוני ששייר אפילו לש"ס דידן עכ"פ קודם שנשאת לאיש. וכן יש לדקדק מדברי התוס' ד"ה אפילו שכתבו דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא התירה לשום אדם פשיטא דאפילו לר"א לא הוי גט כלל ואם מת מותרת להתייבם משמע דליכא נ"מ אלא לענין יבום ואם נימא דכל דהוי גט אין ביד הבעל להתיר ע"י גט אחר עדיפא הו"ל למינקט דלא הוי גט ויכול הבעל לגרשה פעם אחרת. וכן משמע מהפני משה בירושלמי שכתב לפרש הא דאמרינן התם מ"ט דרבנן ויצאה והיתה מקיש יציאה להוי' מה הויה אין לה הויה אצל אחר אף יציאה כו'. וכתב הפ"מ וז"ל אף יציאה צריך שתהא מותרת לכל ולא שתהי' נשארת באיסור לפלוני ואכתי צריכה יציאה ממנו משום זה הפלוני ע"ש: שוב התבוננתי וראיתי שבגמרות שלפנינו הגירסא שם כך הוא מ"ט דר' אליעזר אמר ר' ינאי משום זקן אחד ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא נתגרשה אלא מאיש אחר ורבנן אמרי טעמא דר"א האי איש לכל איש ואיש. ולפי גירסא זו נראה דהני רבנן קאי אדר'